הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק שבוע?
 
כתבי "הזיקית" נוטשים הרגלים מגונים-או-לא למשך שבע יממות ארוכות וקשות. פרויקט "שבוע בלי" חוזר בפעם הרביעית
מאת כתבי הזיקית | 03.04.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

דממה שעקצצה לי בגוף
 

קומדיה של טעויות > ליזי אליה קריספין חשבה ששבוע בלי הטלפון הנייד ישגע אותה כי היא לא תדע אם הסורים יגיעו לגדר. אז חשבה


אני ליזי אליה קריספין, ואני מכורה לשימוש בטלפון נייד. סביר להניח שהמשפט המתבקש של קבוצות התמיכה "אנחנו אוהבים אותך ליזי" לא יגיע במקרה הזה. אני מאותם אנשים שמבקרי הטכנולוגיה מביאים כדוגמה להרס התקשורת הבינאישית. כאלה שמרוב שהראש שלהם קבור בטלפון, הם נכנסים בעמודים ברחוב ובמפגשים חברתיים עיניהם נודדות בעצבנות לטלפון הנייד כל ארבע דקות בממוצע, כדי לבדוק שאין הודעות וואטסאפ חדשות או מיילים חשובים. 

 
 

 

 זה הרי פשוט מגעיל 
 

מאז שאני זוכר את עצמי > אילן ארנון מנתח את הצורך התמידי שלו בסיגריה כפותרת רגעים מתים בהווי החברתי, כממלאת שתיקות מביכות, ובעיקר כמארגנת פוזות שאפשר להסתתר מאחוריהן


אני צועד לעבר המרפסת בעבודה ומרגיש שאני בדרך למשימת חיי. הסיגריה האחרונה שלי לשבוע הקרוב נדלקת. אני מתעכב על כל שאיפה. מתענג על הוצאת העשן. מתרווח בנוחות בספה. הסיגריה מנוצלת עד תום. מכבה אותה במאפרה. נותן עוד נשימה גדולה נוספת, וחוזר למשרד, חושב אם באמת אצליח לעמוד בשבוע שלם ללא עישון, ומרגיש כמי שיוצא עכשיו לקרב ענקים. 

 

 

 

זנחתי, נטשתי ואפילו הפקרתי 
 

תחשוב על פיל ורוד > 168 שעות של כאבי תופץ ברקות, גרון אדום ועצבים עברו על שגיא פלדמן ללא קפה. בסוף, רק דמיון מודרך עזר לו לשרוד משמרת לחוצה כשברקע כולם מציעים לו לשבור את הנדר

 

עכשיו אני מבין את כל אלו שאומרים שהם בקריז ומתנהגים כמו זומבים בלי התראה מוקדמת. כל רגעי האתנחתא שלי במהלך היום, מלווים בדרך כלל בכוס קפה ביד ימין, קרני שמש מרגיעות ובתחושת שלווה של ניצחון על הכול, במיוחד על הזמן. אפשר אפילו להגיד הפקרתי חבר טוב, מכר למלחמה היומית בתשישות לא ברור לי עדיין איך כוח הרצון והתחכום כמעט גרמו לי להאמין שאני מסוגל בלעדיו.

 

 

 

"איזה כיף! תלושים! בדיוק בזמן!" 
 

כשהארנק מתמלא, כך גם לבי > אחרי שנתקעה בלי כסף בחניון, בזבזה את כל התלושים לחג, ויצאה מ"מנגו" בידיים ריקות, מרי רבין צלחה בכבוד שבוע בלי כרטיס אשראי

 

את השבוע שלי התחלתי ברגל שמאל. יום ראשון אחר הצהריים ביציאה מחניון. אני מכניסה את כרטיס החנייה, מקבלת עליי את גזר הדין עבור חצי שעה, ומחטטת בכיסים הקטנים ובאוטו בחיפוש אחר 18 שקלים. אך חמישה שקלים לעגלת הסופר ועוד כמה אגורות, זה כל מה שהצלחתי למצוא. ללא היסוס פתחתי את הארנק במטרה להוציא את כרטיס האשראי. מזל שנזכרתי שאני בתחילתו של שבוע בלי. אז בלי יותר מדי ברירה חשבתי את מי אני יכולה להזעיק. 

 

 


גררתי אותה לתיקייה נפרדת 
 

חביתה ושתי פרוסות לחם בפוקוס > כשהיא קמה בבוקר, מחכה לאוטובוס או משתעממת בדייט כושל - זהר שעוני מפעילה את אפליקצית האינסטגרם. עכשיו היא עברה שבוע שלם של התנזרות. קרה משהו? 

 

שבת בבוקר, אני מנסה לחלץ את עצמי מהמיטה אחרי משמרת ערב עמוסת לקוחות והזמנות. השעון המעורר על נודניק מציק כהרגלו ואני מבינה שרגעי החסד שלי נגמרו - הגיע הזמן לקום אל העולם או מה שאני אוהבת לכנות אותו בשם "בוקר". שלי כבר היה מתוכנן מא' ועד ת'. אני מתעוררת, שותה קפה, לוקחת את קולקציית המרקרים שעושים לי טוב על הלב ומתיישבת כדי ללמוד למבחן. 

 

 

 

למה הגעתי למצב הזה? 
 

חיוורת, נורא חיוורת > בימים הראשונים בהם הסתובבה בלי איפור, נוי ארווס הרגישה כמי שפגמיה חשופים לעין כול. אחר כך התעשתה, וגם הרוויחה מבט חדש על עצמה

 

שבוע בלי איפור. שבוע שלם בלי להסתיר כלום. מה שאתם רואים? זו מי שאני. אז למה דווקא עכשיו, כשאני ה"אני האמיתית" אני מרגישה כאילו זו בעצם לא אני? מחפשת להתחבא, שאף אחד לא יראה בטעות את מה שלא צריך. די מוזר העניין הזה. אולי מדובר בסוג של היחשפות מבחינתי? לצורך השוואה הייתי אומרת שזה כמו לצאת מהבית בלי בגדים. ברור שאני קצת מגזימה, אבל זה מה שנקרא כוחו של הרגל. 

 

 

 

חג פסח שמח :-)))

 

 

 לכל הטורים של "שבוע בלי" : 2012 || 2013 || 2014 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©