הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משחקים בחתול ועכבר
 
בשירותה הצבאי כתצפיתנית, נחשפה מעיין גל להפגנות בבילעין המתרחשות מדי שישי, מזה עשר שנים, ועדיין תוהה מי צודק. כתבה מצולמת
מאת מעיין גל | 10.04.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

בגיל 18 התגייסתי ליחידת התצפיתניות של מודיעין שדה. בלי לדעת דבר

על מהות התפקיד, רציתי רק לברוח משם. היכולת לשבת מול מסך ולא

להסתכל ימינה או שמאלה הדהימה אותי. במשך שנתיים צפיתי במתרחש

 מעבר לגדר המערכת. הזיהוי והיכולת למנוע אירוע ביטחוני הפך עם

הזמן לתחושת סיפוק אדירה. כתצפיתניות אנו נדרשות ללמוד את

ההיסטוריה הגיזרתית שבה אנחנו עובדות, ושל מדינת ישראל בכלל.

 

שם הכרתי את סיפור הגדר, ואת סיפורו של הכפר בילעין. לראשונה בחיי

נחשפתי לתחושות של הצד השני, גם אם זה דרך מסך התצפית. סיפור על

כפר בלב יהודה ושומרון שבכול יום שישי תושביו יוצאים להפגנה נגד

הקמת הגדר שעוברת בתוך מטעי הזיתים שלהם. הסיפור הפך

לסמל מהותי בסכסוך המתמשך בין ישראל לרשות הפלסטינית.

 

 


 

עם השנים, ההפגנות הפכו יותר מתוקשרות ומשכו קהל רב. כול

שבוע המפגינים התחפשו לפי רוח התקופה ובכך ביטאו את עצמם,

כאילו הם על בימת תיאטרון. פעם אחת הפגנת "אווטר" פעם

 אחת הפגנת חג מולד ואפילו הפגנת מונדיאל.

 

 

 

 

 

המעניין בכול הסיפור הוא החיילים שלנו.

מדי שבוע, ביום שישי, הם עוטים על עצמם מגנים וקסדות,

כמו ביציאה לקרב. החיילים נעמדים מהצד השני, ונוכחותם מעבירה

את המסר: "אנחנו כאן, ואל תתקרבו". לפני למעלה מחמש שנים נבנתה

לאורך גדר הכפר, חומה ענקית, המקשה על המפגינים להביע את מחאתם.

 

 

 

 

 

ב-2010 אישר בג"ץ את הזזת הגדר והחזרת השטחים לתושבי הכפר.

אז מדוע עדיין ההפגנה מתקיימת? הרי את הגדר החליפה חומה הממוקמת

בסמוך לישוב מודיעין עילית. חגי מטר, פעיל שמאל ידוע, מסביר: "הגדר היום

היא כפי שהתקבלה בהחלטת בג"ץ. ההחלטה התקבלה בניגוד לחוק הבינלאומי

שהתקבל בהאג, לפיו, מבחינה משפטית מדינת ישראל רשאית להקים חומה

בגבולותיה, אך רק לפי קווי 67', ולכן כול תוצאה שאיננה כזו, היא לא לגיטימית".

 

התושבים ממשיכים להפגין מדי שישי, גם בגלל החומה וגם כי לטענתם הם לא

קיבלו את כול השטחים בחזרה. "החומה עדיין עוברת בשטחים חקלאים של

תושבי הכפר. בג"ץ השיב בערך 600 דונם של שטחים, אך למעלה מ-1,000

דונם שהיו של הכפר נותרו מחוץ לחומה, וסופחו למודיעין עילית" מסביר מטר.

 

"הדרישה היא לפרק את התוואי הנוכחי, ולחזור לגבולותיו המקוריים של הכפר.

הסמל של בילעין, המאבק המתמשך, נותן כוח של 'אל תוותרו, אנחנו נצליח'

לעם הפלסטינאי". מטר מסביר שההפגנות יתקיימו כול עוד השטחים

ששייכים לתושבי בילעין לא יהיו בחזקתם. במידה ששינוי התוואי

יחזיר את כול השטחים שלהם לידיהם, הן תיפסקנה.

 

 

 

 

 

על אף שהמהות של ההפגנות היא בסימן "הפגנה לא אלימה"

הן אלימות מאוד. לא פעם נהרג מפגין ונפצעו חיילים רבים מאבנים

ובקבוקי תבערה. במהלך הלימודים לתואר הראשון התבקשנו לצלם

עוול, כול דבר שמרגיש לנו כך. כמעט 5 שנים מהשחרור, סיפור בילעין

הוא בין הדברים שנמצאים אצלי כסוגייה לא פתורה. החלטתי להצטרף

לכוחות צה"ל להפגנה, כדי לראות מדוע נחוץ שצה"ל יהיה שם.

הרי קיימת שם חומה של חמישה מטרים לפחות.

 

המפגינים מסיימים את תפילתם במסגד, ויורדים לכיוון הגדר-והחומה.

כשהמפגינים עוברים את הקו המוסכם ביניהם לכוחות הצבא, צה"ל

מבקש מהם להתרחק. בעיני האזרח הפשוט עולה השאלה, למה

 בכלל להרחיק אותם, הרי זו בסך הכול חומה. נכון, זו חומה, אבל

אנחנו כמשלמי המיסים, משלמים עליה, וכול חבלה או פגיעה

בה עולה עשרות אלפי שקלים, שאנחנו הישראלים ממנים.

 

 כשהמפגינים מיידים אבנים לעבר כוחות צה"ל, הם מחזירים להם

בגז על מנת להרחיקם. כמו משחק מחשב, אבן מפה, גז משם,

והכול כדי לראות מי יישבר קודם ומי יכריז על ניצחון. האלימות

בהפגנות היא אנטי תזה למהות ההפגנה מלכתחילה. הפגנה

שמבקשת עזרה, חיים טובים יותר, סמל לאחדות. אז מדוע

בכול יום שישי צריכים בני אדם להיפגע?

 

 

 

 

 

יצחק רבין ז"ל אמר ש"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" אז למה

אנחנו כחברה מאפשרים מדי שבוע, להנציח ולשמר אותה? 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©