הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאן הלכת, אהובתי
 
אמרת שמגיע לה יותר, התעלמת כשהיא ביקשה שלא תשבור לה את הלב, ורצית שתמשיך הלאה. ועכשיו, אחרי שנפגשתם במקרה, אתה מתחרט?
מאת אורטל ניצחון | 19.06.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

 

שמעת פעם שיר שדיבר במקומך? אני לא מתכוונת לשירים עם מילים כמו "לאן הלכת, אהובתי?" או "אל תעזבי אותי, חיים שלי" שמכילים תוכן שטחי ובנאלי אלא דווקא על שיר שמתאר מחשבות עמוקות שחלפו בתודעה, כמו בכול פעם כשהחברה שלך מחייכת, ואתה בכלל נזכר שוב באותה אקסית. או כשזוג מתחתן, ואתה חושב על כמה שאכזבת אותה, ולא הצלחת אפילו להסביר את עצמך ולהתנצל על כול הלילות מלאי הבכי שהיא בזבזה עליך, עליכם.

 

אותו שיר שגורם לך להיזכר בכול הפעמים שהרשית לעצמך להרגיש שיש עוד הרבה מסביב, ועוד הרבה לחוות, כשבעצם היום אתה יודע שהראש לא באמת חשב אלא איבר אחר בגוף. להיזכר באותו ערב בו בחרת לעמוד מולה כשהיא בכתה, וביקשה שלא תשבור לה את הלב, הרי מי יאהב אותך כמוה? וכול מה שאתה מצליח להגיד לה הוא שהיא צריכה להמשיך הלאה, כי אתה יודע שמגיע לה יותר טוב, אתה חתיכת זבל לעומתה, והיא שווה הרבה יותר, להרבה יותר ממך.

 

לראות אותה עוזבת, ולקוות בפנים שהיא לא באמת תמשיך הלאה, שהיא תמיד תזכור אותך, שלא תיתן לך ללכת, שלא תשחרר כמו שאתה שחררת. לקוות שכשתשלח לה הודעה, היא תענה לך שהיא גם מתגעגעת אליך, שהאש הקטנה לא כבתה, חס וחלילה.

כול מה שנותר לך לעשות הוא לחייך אליה בחזרה ולהמשיך ללכת
תצלומים: SXC

למצוא את עצמך מתבאס כול יום שישי בערב ושבת בבוקר כשמה שמה, לעזאזל, שאספת מהבר בלילה, עוזבת את הדירה עם אותם הבגדים מאתמול, לסגור אחריה את הדלת, ולחשוב שמיליון לילות עם בנות אחרות לא שווים את העיניים והחיוך שלה בבוקר, לצידך. לשמוע את הנשימות שלה ולא לזוז כדי לא להעיר אותה בטעות. לחכות לה בערב שתחזור מהעבודה כדי לראות פרק של הסדרה שלכם יחד. לקבוע עם חברים ולבוא יחד, לחפש חנייה. לראות את המספר שלה על הצג בנייד, ולרצות לשמוע מה יש לה להגיד, ובסוף לסיים את השיחה ב"אני אוהב אותך". כול זה נגמר.

 

להתחרט. לרצות להיתקל בה בשביל שהסיוט הזה ייגמר. להימנע כמה שאפשר מהשיחה החוזרת למה שמה מאתמול בלילה, רק בשביל לדחות ולשכוח אותה לעוד כמה שעות. הרי כול מה שלא נאמר יצבוט עמוק בפנים. תמיד היה בך הקושי להישאר וגם לעזוב אבל החיים, הם המסלול של הבחירות שלך, והמקום בו אתה נמצא הוא האחריות שלך, כמו הכאב שהיא מרגישה בגללך.

 

ואז אתה נתקל בה יום אחד. והיא מולך, ממש כמו אז. היא מחייכת כמו שהייתה מחייכת כשקמת איתה בבוקר, לצידה. אתה שם לב למשהו אחד שמפריע, היא זרה. היא שמחה, לא בוכה ואפילו לא כועסת. הנה היא, פשוט נעמדת מולך, שואלת "מה קורה?" בחיוך וממשיכה ללכת. כשבפנים אתה נצבט, איך המצב הזה קרה. וכול מה שנותר לך לעשות הוא לחייך אליה בחזרה, ולהמשיך ללכת, רצית שהיא תמשיך והיא המשיכה. נדמה שלא הייתם יחד מעולם. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©