הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו צמר גפן מתוק
 
לדניאל כהן נמאס מזוגות דביקים בפייסבוק. היא רוצה אהבה כמו פעם, כשהגבר השאיר פתק רק לה, ולא לעוד אלף חברים
מאת דניאל כהן | 19.06.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

היום ספרתי רק שלוש תמונות של כפות ידיים מטופחות ועליהן טבעת מנצנצת, שהופיעו אצלי בפייסבוק, לצד הכיתוב המקורי: "אז אמרתי כן". מדובר בשינוי מרענן קצת, לעומת עשרות התמונות ששוטפות את דף הבית שלי מדי יום, ומתארות בהתרגשות הצעות נישואים מקוריות, כשתמיד כולם מופתעים מהתשובה החיובית. מלבד עשרות התמונות האלה, רמת הדביקות נעה מצמר גפן מתוק ועד לארטיק קרח לימון שנמס באמצע יום קיץ חם. תמונות האוהבים הרבות, תיעודי החיבוקים והנישוקים, הצהרות אהבה "סתם ככה כי בא לי" ושינויי הסטטוס ל-In a Relationship - גורמים לי לחשוב איך מערכות היחסים שלנו נראו פעם, ללא האינטרנט והרשתות החברתיות?

 

אף פעם לא הבנתי למה זוגות מרגישים צורך לשתף את כולם באהבתם, ולגרוף לייקים רבים להצהרות הרבות שלהם, כאילו שהם מחפשים אישור להיותם זוג. מודה, גם אני נסחפתי בעבר להפגנת אהבה מוקצנת ברחבי הרשתות החברתיות, ולומר את האמת, שילמתי על כך ביוקר. הרי אחרי הפרידה, אין דבר יותר קשה מלשנות את הסטטוס שלך חזרה ל"רווקה" את תמונת הפרופיל, שעד לפני כמה זמן הציגה אתכם בתקופתכם המאושרת ביותר, ולנסות למחוק כול זכר לתמונה שאי פעם תויגתם ביחד.

 

פעם, לפני עידן הפייסבוק, כול מה שנדרש אחרי פרידה היה לזרוק את הבובות שהוא קנה, והיו מונחות ליד הכרית על המיטה, להכניס את התמונה הממוסגרת שלכם עמוק עמוק לתוך מגירה, ולזרוק את החולצה שהוא שכח אצלך. היום הרבה יותר קשה. מלבד שינוי הסטטוס ומחיקת התמונות המשותפות בפייסבוק, על מנת לא להשתגע ולהיכנס לאובססיה קשה, צריך לבטל את החברות איתו ועם כול מכריו, חבריו ומשפחתו, למחוק את כול התמונות מהטלפון הנייד, את היסטוריית ההודעות, ואולי גם את המספר שלו, כדי שלא תבדקי מתי הוא התחבר בפעם האחרונה.

האקס שלי רב איתי כשלא הסכמתי לשנות את הסטטוס שלי ל-"במערכת יחסים"
תצלומים : sxc 

כמה פשוט ותמים זה היה פעם, וכמה זה הרבה יותר מסובך היום. גם בתור רווקה היה יותר קל, כשלא נתקלת באלפי תמונות של זוגות מאושרים, מחויכים, מחובקים ומאוהבים על הקיר בפייסבוק שלך, בלי יכולת להתעלם מכול האהבה או האומללות כשאת יושבת לבדך אל מול המסך. במצב כזה את מנסה לא לקלל או לקנא ולחשוב "למה רק אני לבד?"

 

אז למה בעצם אנשים מרגישים את הצורך לשתף את כולם באושר ובאהבה לה זכו? למה תמונות של כפות ידיים מטופחות עם טבעת יהלום מנצנצת הפכו להיות הדבר הכי חם בפייסבוק שלנו היום? איך שינוי סטטוס מ"רווק" ל"במערכת יחסים" נהפך לאישור למערכת היחסים עצמה, ולמה הצהרות אהבה נעשות היום דרך קיר, ולאו דווקא דרך העיניים והפה? האקס שלי רב איתי כשלא הסכמתי לשנות את הסטטוס שלי ל-"במערכת יחסים". זה אומר שאני אוהבת אותו פחות? האם זה מיטיב איתנו או בעצם לגמרי מהנדס ומעצב בצורה מלאכותית את האמירה שלנו על אהבה, את הדרך בה אנו בוחנים ומסתכלים על מערכות יחסים?

 

אולי אני מתייפייפת, אבל נפלתי בדביקות הזאת של מערכות יחסים בעידן הדיגיטלי. אני לא חושבת שיש לנו דרך להתחמק מכך או מהקנאה שזה גורם לנו, מכול האהבה הזאת שלנו כרגע אין. אבל אולי באמת כדאי שכולנו נחשוב על איזה צורך שלנו זה מבקש לענות ואולי, רק אולי, כדאי לנו לחזור קצת לאינטימיות הקדומה, שבה השארנו את האהבה הרומנטית שלנו בין כותלי חדר המיטות, ולא שיתפנו את הזוגיות שלנו עם עוד אלף חברים.

 

אינטימיות שגרמה לי לרעוד כשהוא השאיר פתק עם המשפט "אני אוהב אותך" או להחסיר פעימה מהשאלה "האם תהיי רק שלי?". כזאת שלא גורמת לנו לרצות לקבל לייקים ואישורים מאנשים זרים ומרוחקים. כזאת שמשאירה אותנו קצת לא מוכנים, וגורמת לנו להתרגש לפני כול דייט בלי לחקור את הצד השני בפייסבוק, ולהגיע מוכנים לפעולה. כזאת שהיא ישנה, בלי מתווכים, רק בין שניים ולא יותר. אולי כול זה היה גורם לנו למצוא אהבה קצת יותר בקלות, אהבה אמתית, תמימה, כמו של פעם.  

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©