הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תעצרו הכול, אני רוצה לרדת
 
אחרי אירועי השנאה הכול כך מתסכלים, ליזי אליה קריספין מחפשת את הדרך לחזור לשיווי משקל חברתי
מאת ליזי אליה קריספין | 09.08.2015
 

 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

מגיל 17 אני חולמת אותו חלום מפחיד. בחלומי אני יושבת במכונית שמידרדרת במדרון תלול. לעתים אני במושב הנהג, אך לא מצליחה להגיע לבלמים. פעמים אחרות אני לצד מושב הנהג הריק, חסרת יכולת לעבור צד, להשתלט על המכונית ולבלום. תחושות הפחד והבהלה המלוות אותי בחלום, היכו בי בבוקר יום שישי שעבר. בחמישי ישנתי בידיעה ששישה צעירים, ביניהם שירה בנקי ז"ל שמתה מפצעיה, נדקרו על ידי חרדי בירושלים. למחרת קמתי לידיעה שבה עלי דוואבשה, תינוק בן שנה וחצי, נשרף למוות על ידי מי שמניחים, כמחבלים יהודים דתיים. לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאנחנו מידרדרים בירידה תלולה ללא שליטה, ונראה כי קיים חוסר ודאות מוחלט באשר לדרכים לעצור את הטירוף.

 

העובדה שאנשים, על אחת כמה וכמה דתיים, מסוגלים למעשים כאלה היא בלתי נתפסת בעיניי. כיצד אותם אנשים מאמינים יכלו לעבור על הדיבר "לא תרצח"? כול זאת בט"ו באב, חג האהבה היהודי, וימים ספורים לאחר צום תשעה באב המציין את חורבן בית המקדש בגלל שנאת חינם. כיצד פותחים דיאלוג כן עם אנשים שטופי שנאה עיוורת כלפי השונה מהם? המחשבה על כך טלטלה וצמררה אותי גם יחד. ומה שעבר לי בראש היה: תעצרו את הכול, אני רוצה לרדת.

 

חוסר ההבנה ליווה אותי במחשבותיי משום שהוא נוגד את התדמית של הציבור הדתי. זה התחיל בגיל צעיר, כשמישהו מהסביבה החברתית שלי היה זורק לאוויר את הביטוי כפייה דתית ומדבר בגנותם של אנשים מאמינים. מיהרתי להגן ולהסביר, שלא כול הדתיים כופים את דעתם על החילונים. לא חדלתי, גם כשהסרטון המציג את דעותיהם של חברי הבית היהודי על נישואים חד מיניים, הוביל לאמירות חריפות ופוגעניות מצד חבריי כלפי כול הציבור הדתי באשר הוא. גם אז המשכתי לטעון שלא כולם כך.

קיצוניים שאינם הרוב משפיעים במעשיהם ההרסניים על הכלל. מצעד הגאווה 2015
תצלומים: ליזי אליה קריספין

זו תמיד הייתה נקודה רגישה בשבילי מסיבה פשוטה - בני משפחתה של אימי הם דתיים. הם תמיד קיבלו וכיבדו אותנו כחילוניים, באותה מידה שאנחנו מכבדים אותם ואת דרכם. הדבר לא היה שונה כשיצאתי מהארון. חלקם חיבק אותי באהבה ואיחל לי שאמצא אושר וזוגיות עם מי שאבחר לחלוק עימה את חיי, בעוד שאחרים קיבלו אותי בשתיקה, ומעולם לא גרמו לי להרגיש כאילו משהו השתנה באופן שהם רואים או אוהבים אותי.

 

המעשים הללו אכן נעשו על ידי קיצוניים שאינם הרוב, אך הם הרסניים ומשפיעים על הכלל, הן ברמה החברתית והן ברמה הפוליטית. עולה השאלה איך מתקדמים מכאן? אפשר להמשיך לשחק בקלות במשחק האשמות, שבו הפוליטיקאים מצטיינים לאחרונה. זה מתחיל מגינויים כנגד המעשים הנוראים, שנשמעים כמו הודעה מוקלטת, ומרגישים ריקים מתוכן.

 

זה ממשיך לתוקפנות מצד כול המחנות - השמאל מאשים את הימין, הימין נעלב ומאשים את השמאל, הלהט"בים, הרגילים להיות מודרים במידה כזו או אחרת ולסבול מחוסר שיווין, מדירים אנשי ימין מבימותיהם, שוללים מהם את זכות הדיבור או קוראים קריאות בוז לעבר חברי כנסת.

 

 

הכעס מוצדק, הכעס ברור, אך האם זו הדרך לשינוי וקבלת האחר? האם זה יעקור מהשורש את אותם עשבים שוטים הנמצאים בשולי החברה? האם מישהו חשב לעצור שנייה ולהתחיל לדבר ללא התקפות ונאומי פייסבוק ארוכים המפרטים מדוע האחר אשם? איך עוצרים את המדינה מלהידרדר? צריך שינוי מחשבתי נרחב ובהול, והוא חייב להתחיל מלמעלה.

 

בתקופת הבחירות האחרונה לדוגמה, הרוחות התלהטו במיוחד. עמותת "גשר" הפועלת למען אחדות בין חילונים לדתיים, יזמה והפיקה סרטון בו חברי הכנסת מפרגנים ליריביהם הפולטים. זה המעט שהם יכלו לעשות בתקופה כה סוערת. כדי למנוע את הרצח הבא על רקע היות האדם שונה מחברו, ועל מנת לצמצם את השסע בעם, דרושים דיאלוג ערכי כנה, דוגמה אישית וחשיבה משותפת של כול המחנות.

 

הייתי מתחילה בחקיקה המחייבת שיעור גישור בחטיבות ובתיכונים בין פלגים שונים במדינה והכרת השונה - יהודי, ערבי, שמלאני, ימני, סטרייט, להט"ב, מזרחי או אשכנזי. על פי עמותת "גשר" מחקרים מראים כי כשנפגשים עם השונה מאיתנו בגיל צעיר, גדלים להיות אנשים יותר סובלניים. באמצעות הנחלת ערכים לדור הצעיר ומפגש משותף של הפלגים השונים בחברה, השינוי יצמח גם מלמטה למעלה.

 

החלום החוזר לרוב מסתיים באותו אופן: לאחר שכלי הרכב מידרדר במשך זמן מה בעודי נאבקת בבהלה להגיע לבלמים, אני מצליחה איכשהו להשתלט על ההגה, ולכוון אותו. כמו בחלום, גם במציאות היומיומית שלנו, הדרך רצופה ירידות תלולות. ונותר לנו לנווט את דרכנו ולמנוע את ההתנגשות הבאה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©