הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה כואב
 
חמש שנים עברו מאז נהרג חברו של שגיא פלדמן במסגרת שירותו הצבאי, והפצע טרי כשהיה
מאת שגיא פלדמן | 01.09.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

אחרי ארוחת ליל שבת, כולם כבר תפסו את המקום הקבוע שלהם על הספה אל מול הטלוויזיה, לגמו כמה שלוקים נמרצים מתה הנענע שהספיק להתקרר, האוכל התעכל, והיין חלחל במורד הגרון - הגיעה הבשורה: "אילן נהרג". "מה? איזה אילן?" שאלתי בחוסר הבנה מוחלט ובקול רועד. "אילן שלנו, שגיא" רועי ענה בקול חורץ דין מצדו השני של הקו. התיישבתי במרפסת, מרוקן, מנותק מהכול, לא מבין שזהו. "שבת אחרונה בעזה" כך הוא פרסם בפייסבוק שעה לפני שיצא לקרב האחרון בחייו. מי האמין שלמשפט שברגע כתיבתו הייתה משמעות של ניצחון וחופש, כמה שבועות לפני שחרורו מצה"ל, יהיה חותם של כאב וזיכרון אחרון.

 

צחוקו מהדהד בראשי פעמים רבות, ואותו חיוך שחשף שיניים לבנות, וגרם לעיניים להיות חתוליות - נחקק במחשבותיי. דמותו משתקפת אל מול עיניי בימים שמצב הרוח נע בין דכדוך להתמרמרות, וזיכרונו מחדיר בי כוחות מחודשים. ההבנה שהערכת המצוי נעשית בהשוואה לאדם שנהרג, היא אמביוולנטית אך מועילה. הוא היה בתחילת העשור שהיה אמור להיות היפה ביותר בחייו. כמה מדינות הוא כבר לא יחתים בדרכון, כמה חיבוקים אימו כבר לא תקבל, כמה ריבים אחיו אריק פיספס, וכמה אנשים לא זכו להכיר אותו. אהבתי אותך חבר. אהבתי.

 

לפעמים אין צורך להיפגש עם בן אדם יותר מדי, לשוחח עמו שעות רבות או להיות שותף באינספור רגעים בשביל לדעת שהוא ראוי להיות חברך, ושהוא יהיה שם בשבילך. לא זכור לי אם אי פעם אמרתי לאילן שאני אוהב אותו, כי בכול זאת עד גיל מסוים אתה מרגיש שהפגנת רגשות בין גברים היא קצת מוזרה, וחיבה חברית, גברית, מופגנת לרוב רק כלפי אבא. אהבתי את אילן מהרגע הראשון שראיתי אותו, בשעה שצחק עליי כשעישנו נרגילה בחדר האופניים של יובל, כשהבנו שאנחנו דלוקים על אותה הבחורה, אבל אף אחד מאתנו לא יהיה איתה. כשהשתכרנו ללא ההכרה, וצחקנו בקולי קולות, וכשהשטתינו בחופשת הקיץ הארוכה בלי לשים לב שניפצנו שמשת כלי רכב. אילן הזכיר לי אותי למרות כול השוני.

כול אחד הרגיש שזה הסיפור האישי שלו, אבל היה מספיק אילן לכולם. אילן ז"ל
תצלומים: בן חייק

באותו הלילה של המוות, בלי לתאם, עשרות חברים הגיעו למרכז המסחרי היכן שנהגנו לשבת עם אילן. אנשים שלא ראו זה את זה זמן רב, נהרו למקום צוחקים, בוכים, משתפים בחוויות, ובעיקר לא מעכלים את שהתרחש. כולנו עסקנו בשאלה למה דווקא לנו. כול אחד הרגיש כאילו זה הסיפור האישי שלו, ובאותו רגע היה מספיק אילן לכולם. ניסיתי לבכות, להוציא את הכיווצים העמוקים הללו שהתחוללו עמוק בתוך בטני, אך ללא הצלחה. חשבתי שכמו תמיד אעצום עיניים, ולמחרת הכול יסתדר, אבל ידעתי שהפעם זה שונה, מוות ראשון במעגל שלנו, ראשון ולא אחרון.

 

ללוויה הגעתי ישר מהבסיס. העדפתי לפשוט את המדים, ולהתלבש בצבעי שחור קודר. מי בכלל יודע איך להתנהג? סבתא היא האחרונה שנפטרה, וזה קרה כשהייתי בן 11. פגשתי אנשים שלא ראיתי חודשים רבים. חשתי שאם אחייך אליהם, ואפגין את שמחת החיים האופיינית לי, ארגיש שיש בכך חילול כבוד המת, אז אמרתי שלום, חיבוק קריר ולחיצת יד חזקה. בלי כוונה נזרק לי חיוך, שהעיד על חוסר הבנה היכן אני נמצא. כשאחיו הגדול הקריא קדיש, כול חיילי גולני מיחידתו של אילן נשברו, התפרקו. הבכי לא איחר להתפשט ברחבי בית הקברות במזרח ראשון לציון. אימא של אילן השתטחה על הקבר, וכול הנוכחים הביטו בחוסר אונים, דמעה אחת לא ירדה מעיניי.

 

פגשתי מכרים שדיברו על המוות כגורל ידוע מראש, הם הזכירו שבן אדם שמת סיים את תפקידו בעולם. נמנעתי מלהגיב אך חשבתי לעצמי שאילן היה בסך הכול בן 21, בקושי התחיל את חייו, ובן רגע הכול נקטע בהיתקלות בכיסופים. אני בטוח שאם הייתי מספר לו שזה מה שהעתיד טומן לו, הוא לא היה מפחד, ועונה לי בצחוקו המתגלגל "אח שלי, מה נראה לך שאני אשב במשרד ואכין מטוסי נייר?". איזה בן אדם ענק הוא היה.

 

כתבתי בהשראתך שירים, אילן. לא האמנתי לפני חמש שנים, והיום עדיין הלב מצטמרר. אף אחד מהחברים הקרובים שלך עדיין לא התחתן, ואדים עדיין משלים הכנסה בקיוסק, אימא של עדי נפטרה, יובל התחיל ללמוד, בן התאהב בקולומביה, ולא שוכח להנציח אותך בכול רגע נתון וליגת הכדורגל שבה אהבת לשחק מדי שישי-שבת מזדמנים, נקראת כעת על שמך "ליגת אילן". אחי, יהא זכרך ברוך. לא שכחתי אותך אפילו לרגע, כולי תקווה שהעולם מחבק אותך כפי שעטפת אותו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©