הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה קרה לה?
 
מרי רבין צפתה ב"המתנה" הופתעה, צרחה, נבהלה ולא עצמה עין בלילה
מאת מרי רבין | 03.09.2015
 

 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"המתנה" הוא מסוג הסרטים שיודעים שרוצים לצפות בהם ברגע שרואים את הטריילר. אומנם אני אוהבת לפתוח את השבוע בהרגשה טובה, אבל חשבתי שמספיק עם קומדיות, ולמה לא לפלפל את הערב עם איזה סרט מתח מעניין? אז צירפתי אליי חברה טובה, והזמנו כרטיסים ל"גלובוס מקס" פתח תקווה - אולם קולנוע חדש בקניון אבנת עם כסאות נוחים, שנעים אחורה וקדימה ואפילו סדרן נחמד, שהסכים להעלות את טמפרטורת המזגן, כדי שלא נקפא. סך הכול חווית הצפייה הייתה נעימה והפתיעה אותנו לטובה, אבל בחיי שלסרט כזה לא ציפיתי.

 

העלילה נפתחת כמו בכול סרט אמריקאי ממוצע - בעל עם עבודה מושלמת, ואישה מושלמת במידותיה לצדו, נכנסים לבית מושלם עוד יותר. כול הפרטים הללו גרמו לי להרגיש שהתיישבתי באולם הלא נכון. לרגע חשבתי שאולי בטעות נכנסתי לדרמה רומנטית, אבל כשהגיחה הסצנה הראשונה, ובה אל הזוג הצטרפה צלע שלישית, הבנתי כי מפה זה רק ילך ויתדרדר.

 

"המתנה" הוא בהחלט מקפצה לחובבי הז'אנר, שבתקופה האחרונה ידעו מעט יובש, אך הדובדבן שבקצפת הוא ללא ספק ג'ואל אדגרטון. שכן, מדובר בסרטו הראשון כבמאי. הוא מצליח להתעלות על כך ומפתיע בעזרת נוסחה המשלבת תחכום, פחד ואימה. ואם לא די בכך, הרי שהוא מכבד אותנו בתור הדמות הראשית של הסרט.

מפתיע עם נוסחה שמשלבת תחכום, פחד ואימה. ג'ייסון בייטמן ורבקה הול 
תצלומי מסך  

מלבדו, ניתן לומר כי הליהוק די שנוי במחלוקת. את האישה מגלמת השחקנית רבקה הול, המוכרת לנו מ"איירון מן 3" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה". לקחו לי כמה דקות ארוכות מהסרט עד שהצלחתי להתחבר אליה, אבל בסך הכול היא נתנה עבודה טובה בתור עקרת הבית עם סוף מפתיע. את הבעל גילם לא אחר מאשר ג'ייסון בייטמן, שאותו אנו מכירים דווקא מקומדיות. בייטמן אף זכה בפרס גלובוס הזהב על היותו שחקן ראשי יוצא מן הכלל בקומדיה, אך דווקא פה נמדדת גדולתו. הוא מספק הופעה מרשימה ביותר ומשחק אדיר, כך שכמעט בלתי ניתן לזהות שהוא שיחק בסרטים כמו "חשבון משותף" ו"איך להיפטר מהבוס".

 

בחזרה לעלילה. בעקבות קידום בעבודה החדשה של סיימון (בייטמן) הזוג עובר משיקאגו ללוס אנג'לס. רובין (הול) שבעבר תפקדה כיועצת ארגונית, מבלה את רוב זמנה בבית. בחנות הרהיטים, השניים נתקלים בחבר ילדות של סיימון, גורדו (אדגרטון) ובני הזוג, שלא ממש מבינים במה הוא עוסק, מחליטים להדק איתואת הקשר, ומזמינים אותו לארוחת ערב. מרגע זה חייהם משתנים, כאשר כמעט בכול יום מונחת מתנה עם פפיון אדום על מדרגות הכניסה לביתם. רובין מקבלת בהבנה את גורדו, אך משום מה סיימון לא ממש נהנה מתשומת הלב שהחבר הוותיק מעניק להם, ולזה כמובן יש סיבה שתתגלה בהמשך.

 

עם כל מתנה נוספת שגורדו מעניק לזוג, המצב נהיה יותר ויותר קריפי, עד שמגיעים למתנה האחרונה והיא... כמובן שלא אקלקל את ההפתעה. נוסחת הסרט שדואגת לכך שהקהל יבין לאט לאט מה באמת קורה - מהווה צעד אמיץ מאוד מצדו של התסריטאי. אולם במקרה של "המתנה" זה עבד באופן מושלם. לגמרי מדובר בסרט מפתיע, כזה שלא יודעים למה לצפות בהמשך. ישנם סיפורים שניתן לנחש את הסוף מראש, אבל כל "בו" נוסף מהר מאוד סוחף אל הסיפור הבא.

 

הסוד של ה"המתנה" הוא שאין בו שום דבר שאינו מציאותי. הסיפור אמין כל כך וגרם לי לצאת מהקולנוע בתחושה שזה בהחלט יכול לקרות גם לי. אז נכון שהיה קצת קשה להירדם בלילה, אבל זה לגמרי שווה כל צרחה או סיוט שלנו. וטיפ נוסף ממני: לכו לראות את זה רק עם אדם שעמיד בפני לחיצות ידיים מוגזמות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©