הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשיום אחד ניפגש בסופר
 
קשה לה לשכוח את האקס ולעבור הלאה, אז אורטל ניצחון מנהלת איתו דיאלוג וירטואלי ומרשה לעצמה גם לפנטז קצת
מאת אורטל ניצחון | 13.09.2015
 

 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

אז הרמתי את הטלפון וחייגתי את המספר שלך. עברו שלוש שנים ורק עכשיו האומץ נזכר לבקר. הגעגוע תמיד היה שם, אבל הכי קל להתעלם ממנו ולקוות שהצד השני יתעורר על עצמו, ויעשה את העבודה. אבל זה מעולם לא קרה. אף פעם לא הסתכלת לאחור, שמת את הכול, או יותר נכון אותי, מאחוריך. אני מקנאה ביכולת שלך להפריד בין מה שהראש יודע שאסור למה שהלב עוד זוכר בשעות לילה מאוחרות ממיטה בתוך דירה שכורה בתל אביב.

 

יש דברים שאנחנו משאירים במקומות חשוכים כי אנחנו מקווים שעם הזמן נשכח איפה השארנו אותם, ואיך הם באמת נראים. כמו הרגש, כמו הזיכרון, כמו הפרפרים בבטן, כמו החיוך שלך, כמו העובדה שמספיקה הנוכחות שלך בחדר כדי לעשות לי את היום. כמו העיניים שלך בבוקר, אליהן אני הכי מתגעגעת. אף פעם לא האמנתי באהבה, גם היום אני לא מאמינה שהיא קיימת. אולי רק לפרקים קצרים. תמיד חשבתי שבכול קשר אני בוגרת יותר מהצד השני, שבתוך כול בחור יש פיטר פן שמסרב לעזוב. אותו אחד שמפחד להבין שהזמן לא עוצר מלכת, ההפך, הוא טס במהירות. כך גם ראיתי בך.

 

אם תשאלו אותי, ישנה אהבה אחת גדולה לכולנו. האהבה הכי גדולה היא זו שנפגוש בסופר יום אחד כשכבר לא נזהה זה את זו. שנחשוב פעמיים אם להגיד שלום כי הלב לא באמת יעמוד בזה. ששנינו נקלוט בזווית העין את בן הזוג ואולי גם הילדים הקטנים שלי ושלו והחץ ייכנס ישר ללב ישר למרכז, בדיוק כמו אצל אלי מקביל. וכשנחזור הביתה אחרי המפגש נהרהר אם אנחנו עוד מכירים את האדם שהיה מולנו וכשנבין שלא העצב רק יגדל. זו המחשבה שתמיד תצבוט, תמיד תכאב ותמיד תהדהד לנו בראש פתאום באמצע הלילה, עם תהיות על מה היה יכול להיות, איפה הם היום ואם הם מאושרים בלעדינו.

החזקתי אותך בלב וסגרתי את הדלת, כשבתוכי ידעתי שזה זמני ושאני דוחה את הקץ
תצלומים: SXC

אנחנו לא משתנים יותר מדי, למרות מה שכולם רוצים להאמין, אבל יש זיכרונות שלא עוזבים אותנו, ומהם אנחנו לומדים מה לא לעשות או ממה להיזהר. תקראו לזה להתבגר או להחכים, בשני המקרים העבר תמיד נמצא ברקע, ותמיד אחראי על החלטות שאנחנו לוקחים, כמו לדעת באיזשהו שלב בחיים שהאהבה כבר לא עיוורת, ויש דברים שאי אפשר להתעלם מהם. ובכול זאת, לרגש חוקים משלו.

 

אבל אתה שמת את הכול מאחוריך, והמשכת הלאה בצורה מעוררת קנאה כול כך גדולה. אני החזקתי אותך בחדר השמאלי בלב וסגרתי את הדלת, כשבתוך תוכי ידעתי שזה רק זמני ושאני דוחה את הקץ. קיוויתי שלא, אבל כשהטלפון המשיך לצלצל ללא מענה הבנתי שדווקא אתה הוא הבוגר מבין שנינו. יש דברים שנאמרו, וישנם  אלה שתמיד שמרנו בפנים. אני מהשומרים, ואתה מהשלמים עם עצמם. מקנאה בך כול כך על זה, אולי עכשיו הלב ישחרר, ואולי עוד יום אחד ניפגש בסופר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©