הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה בסרט
 
דניאל כהן לומדת וחולמת על הרגע בו כבר לא תיכנע לשגרה ותוכל לראות מדי יום את השנייה האחרונה של השמש לפני השקיעה
מאת דניאל כהן | 21.09.2015
 

 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

  

אני כמו כולם וזה מאוד מבאס אותי. סטודנטית, בת 28, עובדת, חיה חיי חברה רגילים, בדיוק כמו כולם. הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה, שלא אשאב לשגרה, לנורמטיביות, לקונצנזוס. כשאני נזכרת שאני כמו כולם, אני מרגישה כמו הכישלון הכי גדול שלי.

 

בגיל 22 טסתי לטיול אחרי צבא עם שתי החברות הכי טובות. כרטיס פתוח לשבעה חודשים הפך לטיול של שנתיים. יותר נכון, לחיים של שנתיים. חיינו במרכז אמריקה ולא יכולנו להוריד את החיוך מהפנים. הרגשנו מאושרות, למדנו שכסף זה לא הכול בחיים, שטבע, ים, שקיעות, אוכל טוב, אלכוהול, קצת סקס ולהיות מוקף תמיד באנשים טובים, הם למעשה האושר האמיתי. בלילות רוויים באלכוהול, תחת שמיים שמאירים במיליארד כוכבים זוהרים, הבטחנו לעצמנו שלא ניכנע לשגרה, שנחיה את החלום עד הסוף, ושנלך אחרי האושר ולא אחרי ההמון.

 

כמה אנשים הבטיחו לעצמם שיחיו את החלום? כמה אנשים ישבו, חלמו, כתבו, אמרו וראו לנגד עיניהם את החלום, אך שכחו אותו ביום למחרת? איזו מתסכלת המחשבה שאנחנו חיים רק פעם אחת, אבל החיים הם אלה שמפריעים לנו לחיות? הפחד לאבד את עצמך, הפחד מחוסר מסגרת, הפחד מלהיכשל ומלא להיות משהו, משתק את כולנו. המרדף אחרי הכסף, ההשכלה, הקריירה, הבעל או האישה והמשפחה, מונע מאתנו לעצור רגע ולשאול מה החלום שלי? ואיך איבדתי אותו בדרך?

נסחפתי, אהבתי, שתיתי, חייכתי, שמחתי, זהרתי ושברתי מוסכמות 
תצלומים : sxc

מתי, למשל, בפעם האחרונה עשיתם משהו בפעם הראשונה? מתי עשיתם משהו בלי לחשוב איך הוא ייגמר, סתם ככה, כי בא לכם באותו הרגע? מתי בפעם האחרונה הפסקתם לחשוב, לחשב, לתהות ולשער ופשוט פעלתם? פשוט נישקת אותה, פשוט שלחת לו הודעה כי רצית, פשוט אמרתם את מה שאתם באמת חושבים, פשוט זרמתם בלי לחשוב על ההשלכות של אחרי, פשוט חייתם?

 

במשך שנתיים חייתי ככה, חייתי את הרגע, נסחפתי, אהבתי, שתיתי, אכלתי, חייכתי, שמחתי, זהרתי, עפתי, שברתי מוסכמות, שברתי מסגרות, שברתי את הכלים וגיליתי על עצמי יותר מכול מה שידעתי עד לנקודה ההיא. התפרעתי במסיבות יחפה על החוף כשגשם כבד יורד עליי, חוויתי את השקיעות והזריחות הכי מדהימות שראיתי, כאלה שאחריהן חשבתי שזה הסוף ושלא צריך שום דבר, למדתי שפשוט זה הכי יפה, שנטול פוזה זה הכי מושך, שכסף באמת לא קונה אושר, ושהכי חשוב להקיף את עצמך רק בדברים שעושים לך טוב.

 

הכישלון הכי גדול שלי הוא שנכנעתי לשגרה. נכנעתי להמון, לנורמטיביות, לדומה ולמוסכמות. הפסקתי לחיות את עצמי והתחלתי לחיות את הסביבה שלי, את מה שכולם מצפים ממני להיות בגיל 28. נכנעתי לכול אותם הספקנים שאמרו לי שאני חיה בסרט, שאני חיה בחלום, שיום יבוא והבועה שלי תתפוצץ ואבין איך צריך לחיות באמת. כאילו שהם יודעים את התשובה, כאילו שהם קמים עם חיוך כול בוקר ופשוט נשארים מאושרים כול היום.

 

אני חולמת כול יום מחדש לחזור לאותה תחושה, לצאת מהקופסה בה אני נמצאת ופשוט להתחיל לחיות. להיות מאושרת, לעשות דברים בשביל עצמי, לאהוב את עצמי כמו שאני ולא כמו שאחרים מצפים ממני. לאהוב. להתפרע. להרגיש איך הלב שלי נמחץ ממראה פשוט של ים, של חול, של השנייה האחרונה שבה השמש נראית לפני השקיעה, של לילות ללא שינה ושל בקרים שמשיים, של קול ניפוץ של גל מרחוק ושל הליכה יחפה על חופים ללא גבולות. של לחיות את הרגע ולעשות מה שטוב לי באמת, מה שיגרום לי לקום כול בוקר עם חיוך על הפנים וללכת לישון רגועה, במחשבה שהצלחתי לחיות באמת. הכישלון הכי גדול שלי הוא שהזנחתי את החלום שלי, את התשוקה שלי, את האושר האמיתי, בתקווה שלשם יום אחד אחזור. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. Wow
שגיא 28.09.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©