הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשמחליפים זווית ראייה
 
מאז השירות הצבאי רצה יונתן אגרוקר להשתתף בפרויקט "תגלית", ועכשיו זה קרה - כשהוא בסיום לימודי התקשורת. המבט, באמצעות יהודים אמריקאים צעירים על המציאות כאן, גרם לו לעצב מחדש חלקים מהשקפת עולמו
מאת יונתן אגרוקר | 25.09.2015
 

 

התקופה שהכי אהבתי את המדינה הייתה בזמן השירות הצבאי, יש משהו מיוחד בבוסריות הזו ובלא לדעת יותר מדי על שחיתות, קפיטליזם חזירי ושיטת הקומבינות הנפוצה בחברה. גדלתי על סיפורי גבורה של לוחמים שהעדיפו להקריב את עצמם למען המולדת. ואט אט חלחלה אצלי המחשבה שגם אני רוצה להיות שותף למעשה גבורה, ואם אפשר להישאר בחיים אז זה בכלל מצוין.

 

2009. הייתי לוחם מורעל שאוהב את ארצו בשנה השלישית בשירות סדיר מאוד אינטנסיבי. הנוסחה המושלמת לשגרירים אותם מחפשים בפרויקט "תגלית", הייתי מושלם עבורם. אבל אפשרות מושלמת לעיתים לא מספיקה בצה"ל. למרות שהייתי ממש מתאים לתגלית - האנגלית שלי סבבה ותכל'ס לא יזיק לי קצת חופש, אני ישן בקושי ארבע שעות בלילה כבר ארבעה חודשים ותכף נגמר המחזור טירונים ואתם פחות צריכים אותי בבסיס, בחייאת זה חייב להיות כן!" אמרתי בשיחת הראיון לקצינת החינוך. הייתי אופטימי, אבל הם לא הסכימו.

 

מאז אני מחכה לסגור את המעגל. בשנה הראשונה בלימודי התואר הראשון היה לי קשה לעצור את הכול לשבוע, בשנה השנייה ובשלישית עניין ההקצאות מאגודת הסטודנטים היה די מקרטע, בשנת הלימודים האחרונה אמרתי שאני חייב לצאת לזה. אז בקיץ 2015 זה קרה. למרות שהגעתי לכך קצת פחות פטריוט מבעבר, קצת כועס על המצב במדינה, עובד קשה כדי להתקיים ובלי עתיד ורוד במיוחד לקנות דירה. בקיצור פחות אופטימי ויותר ריאלי עם פרצוף מחייך קצת פחות.

 

בקיץ 2015 שמעתי אינספור פעמים עד כמה המדינה שלנו יפה
תצלומים: יונתן אגרוקר

 

הדיל הוא כזה, מציעים ליהודים צעירים מכל העולם להגיע לישראל לטיול של עשרה ימים בחינם. קרוב לוודאי שאותם משתתפים בפרויקט "תגלית" יכירו  את ישראל הרבה יותר טוב מהיושבים בה, יתחברו לשורשים, להיסטוריה ולסכנת הקיום וההשמדה שיש שיטענו שהיא אכן ממשית. דיברו איתם הרבה על יהדות, על כמה חשוב שלעם ישראל תהיה מדינה, הציונות והתנועות שקמו למען עלייה לארץ. דברים שכולם לומדים ביסודי ובתיכון, יש משהו בלשמוע את הסיפורים כאשר המספר מתייחס אליך כאילו זו הפעם הראשונה שאתה שומע את הסיפור, בהתייחס לרוב הקבוצה שהייתה מארה"ב. אט אט חלחלה בי המחשבה כמדריך שלהם, והתחזקו דעותיי לגבי חשיבות הרעיון הציוני, לגבי המופלאות של לבנות מדינה מצליחה בזמן כה קצר.

 

פתאום כל הקיטורים שלי על התנהלות לקויה, על חברה שמאבדת מערכיה ועל חוסר שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית נלקחו בפרספקטיבה אחרת, הצורך בביטחון ולחיות בביטחון בארצנו הודגשו כדבר שלא מובן מאליו בביקורים ב"יד ושם", בהר הרצל, ובמקומות הקרב בצפון ובירושלים, הנסיעות באזור הגבול וההמחשה ששכנינו הם סוריה, לבנון, ירדן, ומצרים העלו בתוכי את השאלה איך בכלל הצלחנו להקים פה מדינה. החשיפה המהירה והעוצמתית לרדיפת היהודים בעבר תוך הסיפורים העכשוויים של אנטישמיות בארצות הברית, הידידה הכי טובה שלנו, מחלחלים לתודעה שהקמת המדינה ושמירה עלייה הם ערכים שחשיבותם מהמעלה הראשונה.

 

סיפור שמאוד התחברתי אליו הוא סוד הניצחון במלחמת העצמאות, הרי לפחות שני שליש מהמדינה ב-1948 היו ערבים ומוקפים בתמיכה ממדינות ערב רבות ואילו היהודים במיעוט ובכוח לא מיומן בכל זאת הצליחו לנצח, הכיצד זה קרה? "שיטת הסלמי", בזמן שהיהודים נלחמו ביפו ופינו את היושבים בה הצבא היהודי ריכז את כל כוחו במאמץ המלחמתי ביפו, כולם התקבצו לפעול יחד למען מטרה אחת. הערבים ברמלה שמעו על הכיבוש והמלחמה ביפו לא הגיעו לעזור ולהצטרף ללחימה, חשבו רק על עצמם ועל כך שהקרקע והנכסים שלהם נשמרים, הם לא ידעו וצפו ששבוע או שבועיים אחרי יגיעו גם אליהם והם יהיו נתונים לאותה הבעיה. הגישה ומאמץ הלחימה הקולקטיבי נתנו לישראל את הניצחון במלחמה החשובה ביותר.

 

ההדדיות, הרעות והקולקטיביות של 1948 איבדו מזוהרם לטובת אינדיבידואליות, גסות רוח וסגידה לכסף בישראל של 2015, אמנם אני פוגש רבים וטובים במדינה שהערכים החדשים אינם מנת חלקם אבל זה מתפשט בקצב מסחרר ומה שהכי מקומם הוא שאבדה הבושה, בין אם זה פוליטיקאי ששיקר או סרח, איש עסקים שהונה את הציבור או שוטר מושחת, וזה מחלחל מטה, לציבור הרחב.

 

בקיץ 2015 שמעתי אינספור פעמים עד כמה המדינה שלנו יפה, ועד כמה מעריצים אותי שהייתי לוחם בצה"ל, פגשתי צעירים אמריקאים שנתקלים באנטישמיות רק משום היותם יהודים, שרוצים לעשות עלייה ומרגישים שייכים למרות ניתוק כמעט מוחלט מהיהדות ומישראל. בקיץ 2015 חזרתי להתחבר שוב לרעיון הציוני, לאהוב את המדינה קצת יותר ולנסות להיות אזרח טוב יותר, יש הרבה מה לשפר אך הדבר החשוב ביותר הוא לדעת שהגלגל תמיד מסתובב ושיטת הסלמי שפעלה לטובתנו עלולה לחזור כמו בומרנג ולפעול כנגדו. אם אכן יבוא השלום, מה תהיה התועלת בו אם ירקיבו שורשינו?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©