הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתרפסים מול סוגרי חשבון
 
גיא עיני לא מצליח להבין את השמחה לאיד לאחר מתקפת הטרור בפריז, ואת הסערה שהתחוללה ברשתות החברתיות
מאת גיא עיני | 27.11.2015
 

 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

מתקפת הטרור המשולבת, שהתרחשה בכמה מוקדים במקביל וגבתה 130 הרוגים ומאות פצועים, לא דילגה על הרשתות החברתיות. כמו פטריות אחרי הגשם, החלו לצוץ פוסטים, ציוצים ותמונות הנוגעות לגל הטרור, וכמו כל טרנד או אתגר שקורא לתרום כסף למחלה כזו או אחרת, גם הגל הנוכחי הגיע למחוזותינו, והעם היושב בציון לא נותר אדיש לסערה.

 

התגובות ברשת התחלקו לשניים: כאלה שהפגינו סולידריות, הוסיפו את דגל צרפת לתמונת הפרופיל בפייסבוק, השתמשו בהאשטאג #prayforparis או כתבו מילות עידוד ותמיכה. מצדו השני של המתרס, ישנו "הישראלי שלא יוצא פראייר". לקבוצה הזו השתייכו כאלה שהבינו את כאבם של הצרפתים, אבל בחרו שלא לשנות את תמונת הפרופיל ולא להביע סולידריות. "אנחנו חיים את הטרור המוסלמי הקיצוני מדי יום" "לא נורא, עכשיו הם יבינו אותנו" "מגיע להם, אנטישמים!" ועוד שלל תגובות.

 

אני בחרתי לא לשנות את תמונת הפרופיל ולא להביע הזדהות ברשת עם תושבי פריז. אין לי כל כוונה להתרפס בפני עם שלא מעוניין לשמוע את הצד שלנו בסכסוך. קיוויתי, לפחות בשעות הראשונות, שאולי משהו ישתנה בתפיסה הצרפתית-אירופית - אולי עכשיו הם לא יסמנו מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות ואולי סוף סוף הם יתמכו בנו ויהיו לצדנו. אולם גם לא שמחתי לאידם, לפחות לא בפומבי, אם להיות כן. לא אשמח על רצח של חפים מפשע, של משפחות וזוגות שישבו בבית קפה ונרצחו, בדיוק כמו בפיגוע בסבארו בירושלים, ושל בני נוער שנטבחו בזמן הופעה בדולפינריום או במייקס פלייס. לא אשמח, כי אני מבין לליבם ובעיקר כי אנו חווים את המציאות הזו מאז ומתמיד.

הם חיים את אורח החיים שאנו מייחלים לעצמנו כבר שנים. פרנסואה הולנד  
תצלומים : חדשות סוף השבוע, ערוץ 2 

לאחר שגם ברשתות החברתיות נחצינו לשני מחנות - "המתרפסים" מול "סוגרי החשבון" הגיע שלב העימות, וכמה שאנחנו אוהבים עימותים. את הפוסטים שהביעו סולידריות החליפו כאלה המאשימים בשנאת חינם, שמחה לאיד, ונקמנות, ומנגד הפוסטים שטענו שצריך למנף את המצב לטובתנו, הוחלפו בהאשמות על התייפייפות, חנפנות, ורצון שיקבלו אותנו בכל מחיר. גם כאן הצלחנו להפוך אירוע טרור נגד אומה אחרת למלחמה פנימית.

 

אומנם חלף מעט זמן מאז גל הטרור, ואיתו ימים של מחשבות על מצבה של צרפת ואירופה כולה - לאן צועדת היבשת שמסמלת יותר מכל (לפחות מאז סיום מלחמת העולם השנייה) את החיים הנורמליים והשלווים? האם עכשיו סוף סוף יבינו אותנו? אלה שרק רוצים לחיות כאן בשלום, במדינה האחת והיחידה והקטנה הזאת שיש לנו. האם עכשיו האירופאים ישכילו להבין שכל ארגוני הטרור קשורים זה בזה בצורה כזו או אחרת? כנראה שלא. אף אחד מהם לא ישנה את שגרת חייו הנינוחה לאורך זמן, ולא יוותר של השלווה שבה הוא נמצא. זה יהיה נאיבי ואפילו מטופש לחשוב כך.

 

אי אפשר להאשים אותם בכך. הם חיים את אורח החיים שאנו מייחלים לעצמנו כבר שנים. חיים נורמטיביים, שבהם נסיעה באוטובוס לא מלווה בסריקה של הסובבים אותנו. אין צורך לפתוח את התיק בכניסה לקניון, ואף אחד לא שואל שוב ושוב אם יש לנו נשק. מציאות שבה אין צורך בבידוק קפדני בשדה התעופה, ושמעבר בין מדינות הוא עניין שגרתי ופשוט כמו מעבר בין תל-אביב לחולון, ומשם לסוף שבוע באילת. חיים של חירות שוויון ואחווה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©