הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שליחות מכול הלב
 
מלאה בציונות והתרגשות נועה עזר חזרה משליחות במחנות קיץ בארה"ב, ומספרת על שלושת החודשים הטובים ביותר בחייה
מאת נועה עזר | 09.12.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

  

ידעתי שאני חייבת את זה לעצמי, לשקט הפנימי ולנפש הפרועה שלי. בקיץ האחרון עזבתי את מדינתנו לשלושה חודשים, התקופה הארוכה והכי רחוקה  מהבית. טסתי למרילנד, אחת מ-50 המדינות בארצות הברית, כשליחת מחנות הקיץ מטעם הסוכנות היהודית. במסגרת התוכנית הדרכתי צעירים בנושאי מורשת ובליבי הייתה משאלה אחת - לחזק את הקשר בין נוער יהודי בצפון אמריקה לכוחות הצעירים והמובילים בחברה הישראלית על ידי הפגנת ציונות, יצירתיות והשקעה.

 

בשבוע ההכנה למחנה, נעמדתי דרוכה מול שאר המדריכים עם פרפרים בבטן והתרגשות עצומה. כולי פעורה, הרגשתי כמו ביום הראשון לטירונות. הבטתי ימינה ושמאלה וניסיתי לזהות אל מי להתחבר ואז ראיתי אותו. אני זוכרת אותו מהרגע הראשון שנפגשנו, איך הוא התיישב לידי במעגל ההיכרות וניסה להצחיק אותי ברצינות המרירה שלו. אני גם לא שוכחת את האופן בו הגה את שמו והדגיש את יהדותו למרות חזותו האירופאית.

 

לאחר כמה רגעים והתערבבות בין שאר המדריכים, הוא נעלם מעיניי ולצערי, לא שב. כעבור כמה ימים, התחלתי להדריך את ילדי המחנה בכול הנושאים הקשורים למדינתנו הקטנה. לימדתי את הקטנים על נפלאות ים המוות שלנו, והדגמתי להם עד כמה הוא מלוח, בעוד שלמדריכים הסברתי על צה"ל ועל חשיבותו העצומה לארצנו.

כשיצאתי נקייה ומבושמת הרמתי את מבטי לרגע ונתקלתי בו 
תצלומים : נועה עזר 

כך הזמן עבר לי בנעימים, שבוע אחרי שבוע. עד שהגיע הרגע בו נסענו למחנה אחר בקרבת מקום, להתארח עם כול הישראלים שטסו להדריך בחוף המזרחי. כשיצאתי מדלתות המחנה, לבושה בלבן לקראת ערב שבת, נקייה ומבושמת לאחר מלחמת צבע משוגעת, הרמתי את מבטי לרגע ונתקלתי בו. הוא עמד מוכה הלם בתוך דוכן עוגיות של קבוצתו, בא לעברי והחזיק את ידי. "כמה את זוהרת" מחמאה אחת יצאה מפיו. מדהים איך באמצעות כמה מילים אפשר לכבוש את הלב האנושי.

 

חשתי פרפרים בכול גופי מאז אותו הרגע שבו מבטינו הצטלבו. הרגשתי אהבה שמילאה אותי מבפנים. לא יכולתי לדמיין כלום מעבר לדמותו. חוץ ממנו, פשוט לא היה אחר. הזמן החל לעבור כשהוא לצידי, ולאט לאט הגענו לסוף תקופת המחנה, לרגע המר שידעתי שיגיע. אחרי הכול, לכול דבר טוב יש סוף ושלי הגיע מוקדם מהצפוי. נאלצתי להיפרד ממנו ולומר שלום לרגעי הקסם שחווינו יחדיו. עזבתי את מרילנד והמשכתי ליעד הבא שלי בעצב רב.

חוויתי על בשרי איך החיים שם שונים משלנו
 

מאחר שרוב הטיול הייתי מוקפת בילדים חשתי צורך באתנחתה. נסעתי ללוס אנג'לס ואפילו זכיתי לעשות גיחה קצרה לעיר החטאים לאס וגאס. הרגשתי במקום הנכון, חיי נעו בין מסיבת בריכה עם מוזיקה מפוצצת למסיבת טבע רווית אלכוהול, מפאב מפואר באחד המלונות המרכזיים בווגאס לקפיצת באנג'י עצומה בגראנד קניון. חשתי כול כך משוחררת, הייתי בחלום ורוד במשך חודש ואהבתי כל רגע מתוכו.

 

היבשת המדהימה הזו הוכיחה שהחלום האמריקאי עדיין חי ובועט. חוויתי על בשרי איך החיים שם שונים משלנו, בין אם העובדה שהתארחתי אצל משפחות יהודיות שדוברות יידיש ואוכלות את כל חלקי החזיר, ובין אם זה הירוק הבלתי נגמר בכל פינה שהבטתי, הנוף האנושי ביחד עם נפלאות הטבע עשה לי את זה ובגדול.

 

שלושת החודשים הטובים בחיי הגיעו לסיומם, והגיע זמני לעזוב את ארץ החלומות ולחזור לארץ הקודש. בזמן הטיסה ניסיתי בקושי רב למצוא סרטים שעדיין לא ראיתי, וחשבתי לעצמי עד כמה המסע הזה שינה אותי מן הקצה אל הקצה. השליחות הייתה התקופה המדהימה ביותר בחיי.

 

אבל בנוסף לפנטזיה הזו, ישנו דבר אחד שייחרט לי בלב. התחושה הספציפית שרצה לי בראש ולעולם לא תעצור. אותו אחד עם הרצינות המרירה שלו, שהוכיח לי שפשוט מגיעה לי אהבה גדולה יותר מכול מה שהכרתי. בתום הקיץ חזרתי למדינתנו ובליבי משאלה אחת. אספר לכם אותה ברגע שאמצא את הגבר שלי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מדהימימה!!
בר 10.12.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©