הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בעיטה לראש, לא לביצים
 
מבחינת מרי רבין, הסרט "דדפול" היה בזבוז של שעה ו-48 דקות מחייה, ואין פלא שהיא ממש לא ממליצה עליו
מאת מרי רבין | 07.03.2016
 

 

כן, זה קרה. זכיתי לצפות בסרט הגרוע של כל הזמנים - "דדפול". איזו אכזבה. מסיפור על חייל עם עבר צבאי זוהר, שלאחר שחרורו הפך למעין בריון להשכרה, שאוהב לטפל בבחורים דפוקים יותר ממנו - קיבלנו דמות של גיבור על בכאילו, שפשוט לא סותם את הפה. וואו. אלה היו השעה ו-48 דקות הכי ארוכות בחיי.

 

"דדפול" אומנם מנסה להתחמק מהמבנה הנורמטיבי של סרטי גיבורי על, אבל נעשתה כאן עבודה כל כך גרועה, שכישלון יהיה מחמאה. נתחיל מכתוביות הפתיחה של הסרט. הוליווד מנסה לצחוק על עצמה, כשהיא מציגה את הבמאי והשחקן הראשי, למשל, כדושבאגס שאף אחד לא מכיר. החלק הראשון של הסרט לא ברור מבחינת עלילה וכל מה ששומעים אלה דיבורים בלתי פוסקים של הגיבור, וויד ווילסון, שאותו מגלם ריאן ריינולדס. אי אפשר להתעלם מהמשחק הטוב של ריינולדס, אבל האכזבה היא מכך שהוא בכלל בחר לשחק בסרט כזה, בעיקר לאחר עברו המפואר בסרטי דרמה ומתח. טוב, אולי הוא מאס בסוגה הזאת וחיפש לעשות שינוי באמצעות סוג של קומדיה.

סיפור האהבה אולי הדבר היחיד האמיתי בסרט. בקארין וריינולדס
תצלומי מסך מתוך "דדפול"

 חלקו הראשון של הסרט נע בין סיפורו של ווילסון - איך הפך להיות גיבור העל דדפול וניסיונותיו לתפוס הבחור הרע, שהפך אותו לייצור מעוות שכזה. אתם ודאי מכירים את זה שיש בחור מעצבן, שיושב אתכם באולם הקולנוע, לועס את הפופקורן בצורה מעצבנת ולא סותם את הפה - וזה בדיוק מה שקרה לי. רק שהבחור המעצבן היה גיבור הסרט בעצמו. איפשהו באמצע נכנס סיפור אהבה שלא ממש מקבל בימה, מלבד כמה סצנות עירום, סתם בשביל הקטע. את ונסה, אהובתו של דדפול, מגלמת מורנה בקארין. מדובר בבחורה לא פחות מופרעת מווילסון, ואולי אף יותר ברגעים מסוימים. סיפור האהבה ביניהם מרגיש אמין, ואולי הדבר היחיד שאמיתי בכל הסרט.

 

החלק השני מתחיל בנקודת מפנה מפתיעה, שמאיימת על חייו של דדפול. אל גיבור העל מצטרפים קולוסס המוטאנט המתכתי ונאגסוניק טינאייג׳ וורהד - חברים מסדרת הסרטים של מארוול ובמילים אחרות: דמויות שטחיות, שלא תורמות לעלילה לגיבור או לתחושת הסיפוק של הצופה. אני אבין לגמרי את מי שיגיד שהעובדה שאני לא מעריצה של סרטי גיבורי על כמו "וולברין" היא הסיבה לכך שלא התחברתי לסרט. אבל לא, זה הסרט שפשוט עשוי גרוע.

 

"דדפול" הוא מקרה בוחן המחלחל לעומקה של תרבות הגיקים וסדרות הקומיקס. הבדיחות הגרועות על אנשי הצוות בתחילת הסרט, הלעג למסרים מסרטי גיבורי על אחרים והבוז, כביכול, לקריירה של ריינולדס. מעבירה תחושה של זלזול בצופים. כל זה היה יכול לעבוד הרבה יותר טוב אם בין שלל ההתחכמויות הללו היו טורחים להראות גם עלילה. שלא לדבר על היריב ה"מאיים" שהציבו לדדפול, אייג'קס (אד סקרין) שאפילו אני, בימים פחות טובים שלי, יכולה להשבית אותו.

 

למרות שלל הפגמים, מעריצים מושבעים יכולים ליהנות ממנו. רואים בבירור שמדובר בניסיון של האולפנים להתחכם להציג את גיבורי העל באור שונה. יש שיגידו שזה בדיוק מה שסרטי גיבורי העל היו צריכים - בעיטה בביצים. אבל אני מרגישה שקיבלתי בעיטה לראש.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©