הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לקום בלילה בשבילו
 
סטף קרי הוא שחקן של פעם בדור עם אישיות נדירה. ניב שמולי מתענג על עוד משחק מרגש הגובל בשלמות
מאת ניב שמולי | 11.05.2016
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

שבועיים ויום. זה הזמן בו נעדר סטף קרי מהמגרשים, זכר לאותה פציעה בברך. אבל בגולדן סטייט נהגו כמו קבוצה גדולה עם גאווה, ולא התרגשו מהפציעה של הכוכב שלהם. החניכים של סטיב קר צלחו את הרוקטס עם סוויפ בשלב רבע הגמר, וניצחו בשני המפגשים הביתיים עם פורטלנד. המשחק השני בסדרה כבר בישר את העתיד לבוא - גולדן סטייט התפרקה במשחק השלישי, והגיעה עם פיגור 2:1 למשחק, שעלול לקבוע את גורל הסדרה. ניצחון - והסדרה תהיה בשוויון 2:2, כשנותרו עוד שלושה משחקים, בעוד שהפסד של הבלייזרס יקנה ללוחמים ניצחון שלישי בסדרה, ובידיעה שהמשחק החמישי ייערך בגולדן סטייט - הסדרה די גמורה.

 

במהלך הסדרה הראה דמיאן לילארד שהוא עשוי מאותו חומר כמו קרי (או לפחות ככה חשבנו). הכוכב של הבלייזרס סחב את פורטלנד לניצחון במשחק השלישי בסדרה, ולולא חוסר הריכוז בדקות האחרונות במשחק השני, הוא וחבריו היו מנצחים גם אותו. לילארד הוכיח בסדרה שהוא לא פחות טוב מקרי עם שלשות קלאץ', זריקות קשות שנכנסו, והרבה מנהיגות. אלא שלצערו, למשחק הרביעי הופיע קרי, וגנב ממנו את ההצגה. חובבי הליגה הטובה בעולם חיכו לשובו של השחקן המלהיב, והוא הראה למה. זה נפתח עם מחצית ראשונה נוראית, שהוכיחה שגם השחקן הטוב בעולם יכול להיות אנושי, ולהחטיא כשהוא פנוי.

 

אני חייב להודות שהיה בזה משהו קצת נחמד. גם אוהד סן אנטוניו שכמוני (היריבה הגדולה של גולדן סטייט במערב) מתקשה שלא לחבב את קרי, ואת הדרך בה הוא משחק, והיה משעשע לראות אותו מתוסכל כשהכדורים לא נכנסו. אלא שהשעשוע נמשך רק למחצית אחת בלבד. אחרי פיגור של עשר נקודות במחצית, גולדן סטייט עלתה לרבע השלישי כמו יציאה מלוע של תותח. ועם תותחים כמו שיש לאלופה, כדאי לא להיות בסביבה כשהם יורים. במחצית השנייה קיבלנו משחק ענק עם מטווח שלשות, כשמנגד פורטלנד נאבקת בכול כוחה במטרה לכפות שוויון בסדרה. לילארד נחלש במחצית השנייה, אבל חבריו לקבוצה חיפו על כך, וכשסל רודף סל, המשחק הלך להארכה.

ואז במשחק הרביעי קרי הופיע וגנב ממנו את ההצגה. דמיאן לילארד (מימין) 
תצלום לובי: keith Allison 

ה-NBA מביא את הצופה להתרגשות מיוחדת. משהו בריגוש הזה של לקום באמצע הלילה בשביל משחק כדורסל, שנערך אלפי קילומטרים ממך, מוציא רגשות אחרים. כול שלשה של קרי גוררת אחריה צעקת וואו מאופקת (בכול זאת, מסביב אנשים ישנים) וכול חסימה או מהלך יפה מקפיצים מהמיטה בתדהמה. המחצית השנייה נפתחה קצת אחרי שבע בבוקר, כך שבשעה הזאת כבר היה אפשר לשחרר צעקות.

 

אחרי חצי ראשון מזעזע, קרי סחט ממני את הצעקות. זה נפתח צולע, המשיך מגומגם ונגמר רותח. השלשות שלו נכנסו כאילו לא חווה פציעה שבגללה נעדר, ושאגות  השתחררו גם מפיו של מי שככול הנראה הולך להיבחר לשחקן העונה בפעם השנייה ברציפות. 40 נקודות היו לו בסיום המשחק שהשכיח לגמרי את הפציעה שלו, ועם 17 נקודות בהארכה, ניצח את לילארד בקרב האישי ביניהם, וגולדן סטייט עלתה ליתרון 1:3 בסדרה, שכנראה מבטיח לה את המקום בגמר המערב.

 

עוד חצי לילה לבן עבר לו, והפנים כבר לקראת המשחק הלילה בין אוקלהומה ת'אנדר לסן אנטוניו ספרס. תקופת הפלייאוף ב-NBA היא אולי הטובה ביותר במהלך השנה, עם חוויות וזיכרונות שנשארים לכול החיים. בדיוק כמו שלפני 20 שנה חובבי הכדור הכתום היו קמים בלילות בשביל מייקל ג'ורדן, גם לקרי מגיע הכבוד הזה.  הוא שוב הוכיח שהוא שחקן של פעם בדור, ולנו נשאר רק לקום באמצע הלילה ולהתענג.


 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©