הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמעט רציתי לבכות
 
טיול הגיבוש לברצלונה שמרי רבין יזמה לחברים מהעבודה, כלל מתנת יום הולדת מושלמת עבורה: הופעה מרגשת של אדל ולמחרת של "קולדפליי"
מאת מרי רבין | 15.06.2016
 

מה עוד אפשר לבקש בחיים? כנראה שכלום. מזג אוויר מושלם, שופינג זול וגברים ספרדים מסוקסים. פעם שנייה שהגעתי לברצלונה המדהימה. הפעם הטיול הוקדש לשתי הופעות. הראשונה, של המלכה האם אדל והשנייה למחרת של קולדפליי. הכול התחיל כששמעתי שאדל יוצאת לסיבוב הופעות באירופה המלווה את האלבום האחרון שלה "25" והצבתי לעצמי מטרה להגיע.

 

ארזתי את כול חבריי לעבודה וארגנתי טיול גיבוש לברצלונה. את העובדה שבמקרה יום ההולדת שלי היה באותו התאריך לא ששתי לספר, שכן מטרת העל הייתה הגיבוש. ביום השני לטיול, אוטובוס חיכה לנו מחוץ למלון ואסף אותנו לאצטדיון פלאו סן ז'ורדי שהוא בעצם אולם ספורט ענק בברצלונה. ב-1992 התקיימו בו המשחקים אולימפיים, כך שאני מאמינה שניתן להבין פחות או יותר את גודל המקום. כבר בכניסה לאולם ניתן היה לשמוע עברית בכול פינה. ככה זה כש"זאפה" הצליחו למכור מעל 4,000 כרטיסים להופעה.

 

האצטדיון היה מסודר כולו בכיסאות כי אם נודה באמת בהופעה של אדל אין ממש ציפייה לריקודים ושיגעון. מסך ענק הוצב בסוף הבימה עם קלוז אפ מטורף של סמלה המסחרי של אדל -  עיניה המעוטרות באייליינר עבה וריסיה הארוכים המעוצבות מעלה מעלה. ההתרגשות הייתה בשיאה, השעה 21:00, ואני ידעתי שבאירופה, שלא כמו בישראל, הופעות מתחילות בזמן. ואכן קולה של אדל התחיל להישמע ברקע עם פתיחת השיר Hello.

בתור מעריצה שרופה לא הייתה דקה שעיניי נשארו יבשות 
 

קצת התבאסתי שההופעה נפתחה בשיר הכי אהוב ומוכר שלה מהאלבום. חשבתי שהיא תשמור אותו לפיק באמצע ההופעה או אפילו להדרן בסוף. אדל צצה לפתע מתוך בימה אמצעית שהייתה בין הקהל שישב בטבעת הראשונה (האזור הכי קרוב לבימה). לבושה בשמלה שחורה מנצנצת ושערה הבלונדיני מסודר בפן בקבוקים הנראה כמעט טבעי, אדל החלה לצעוד אל עבר הבימה המרכזית במהלך השיר Hello. מרוב התרגשות האייפון שלי כמעט נפל על הרצפה והתרסק. פה הבנתי שאין מצב שאני רואה את ההופעה דרך המצלמה והצלחתי למתן את מצב הצילום, והרבה.

 

רוב השירים בהופעה היו מהאלבום האחרון "25". אדל הסבירה שאמנם כיום היא בת 28 אך את השירים היא כתבה והלחינה בגיל 25. היא בדיוק נכנסה להריון, ילדה את בנה הראשון ואז לקחה קצת חופש מעולם המוסיקה כדי להתרכז בתפקידה החדש - אימא. במהלך ההופעה היא העלתה עשרות אנשים לבימה במטרה לצלם איתה סלפי. זוג אחד שהיא העלתה היו שלומי ואלונה מישראל. שלומי הציע נישואים לאלונה במהלך ההופעה ואדל כול כך התרגשה שלא יכלה שלא לשים לב ולבקש מהם לעלות לבימה. כך נוצרה אווירה נורא חברותית ומחבקת מצדה של אדל.

 

בין השירים היא הרבתה לספר סיפורים על בנה ועל חייה וכיוונה לאווירה נורא משפחתית וגם רומנטית. בתור מעריצה שרופה לא הייתה דקה שעיניי נשארו יבשות. אין ספק שאדל היא זמרת מרגשת שמצליחה לגעת בלבם של האנשים באופן עדין שמשאיר טעם טוב מדי. את רוב ההופעה העברנו בישיבה על הכיסאות אך כאשר היא עלתה להדרן עם השיר Rolling In The Deep  סוף סוף יכולנו להרגיש קצת אווירה של חגיגה במיוחד כשמהתקרה נפל קונפטי מנצנץ.

אחרי שעתיים וחצי של מסיבה מטורפת איבדתי תחושה ברגליים. כריס מרטין
תצלומים: מרי רבין

למחרת, התייצבנו באצטדיון האולימפי של ברצלונה לקראת הופעתם של קולדפליי. מלכתחילה לא באתי בשיא ההתלהבות כי אני פחות מתחברת לסוג המוסיקה שלהם. אבל אם נשווה בין ההופעות מבחינת סדר גודל, הם לקחו את אדל ובענק. אצטדיון שמילא קרוב ל-50 אלף איש וכיסא אחד לא נותר ריק. מסקר קטן שעשיתי מראש, הבנתי שאין מה לקנות כרטיסי ישיבה להופעה של קולדפליי אלא רק עמידה. מה שמבאס בכרטיסי עמידה שאתה תופס את מקומך לפי הזמן שאתה מגיע. אם הגעת ממש מוקדם אתה יכול להזדחל עד לבימה.

 

אנחנו, שבאנו לקראת 20:30 (בעוד ההופעה החלה ב-21:00) מצאנו את עצמנו עומדים די רחוק אבל לידנו הייתה בימה נוספת שבמהלך ההופעה הלהקה הפתיעה והגיעה אליה.בכניסה חולקו לכולם צמידים לבנים. את המשמעות של הצמיד הבנו רק כשבמהלך ההופעה פתאום כול הצמידים בלטו בצבעים. התברר שאלו היו צמידים עם נורות קטנות שבהחלט הוסיפו אפקט מגניב להופעה. לפי הקצב הם נדלקו ונכבו והכניסו את הקהל לטראנס שלא היה אפשר לצאת ממנו.

 

לאחר שעתיים וחצי של מסיבה מטורפת, בלונים גדולים שהתעופפו מעלינו, זיקוקים בלי סוף ואורות צבעוניים שסנוורו את העיניים עד למצב של עיוורון, כבר איבדתי תחושה ברגליים. להפתעתי, הכרתי כמעט את כול השירים. כמובן, שלא אשכח את הביצוע לשיר המפורסם שלהם Paradise וכשזיהיתי את המנגינה הפותחת של השיר המשותף שלהם עם ביונסה, Hymn For The Weekend, בכלל רציתי לבכות. הצלחתי לטעום משני עולמות בפרק זמן כל כך קצר של יומיים בלבד. עולמה של אדל הרומנטית ונוגעת ללב ועולמם של קולדפליי שהרגיש כמו מינימום מסיבה על חוף באיביזה. אין ספק שאת יום הולדת 25 לא אשכח לעוד הרבה הרבה זמן. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©