הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הזיכרון הכי מתוק
 
ניב שמולי מאושר! רק תנו לו לשחזר כל רגע מהתהליך שהוביל את קבוצתו האהובה, מכבי ראשון לציון בכדורסל, לזכייה באליפות היסטורית כל כך בלתי צפויה
מאת ניב שמולי | 01.07.2016
 

 

מכבי ראשון לציון זכתה באליפות המדינה בכדורסל - על כך ודאי שמעתם. על ההיסטוריה וההיסטריה, הקבוצה הקטנה שניצחה את הגדולה, הצנועה מול העשירה, המעטים מול הרבים, האנדרדוג מול הפייבוריט. כמעט הכול נאמר על הגמר ההרואי של הפיינל פור, משחק שייחקק היטב בזיכרונם של לא מעט אוהדים בכתום, המלווים את הקבוצה שלהם כבר עשרות שנים,. ובמהלכן ידעו בעיקר אכזבות. פה ושם היו הבלחות כמו גמר גביע וגמר אליפות המדינה לפני 25 שנה, אך לא משהו מיוחד שאפשר יהיה לספר עליו לנכדים.

 

רגע השיא של העונה התחיל כבר ביום שני. הקבוצה בכתום עלתה למשחק המוקדם מבין שני המשחקים במטרה לפגוש את מכבי תל-אביב החבולה. ההתרגשות בבטן לא מורגשת אצלי בשעות הבוקר. אני אמור להיות בלימודים,  אבל בוחר שלא ללכת כי גם ככה לא אהיה מרוכז במה שהמרצה יגיד. ב-16:00 הרכב כבר מונע ועולים לבירה. עם הגובה עולה גם מפלס ההתרגשות. בדרך למגרש אני פוגש את החברים הכתומים, העיתונאים ששואלים למה אני לא נמצא איתם ביציע. וההרגשה היא שאפשר לעשות משהו גדול הערב. ועדיין לא תיארתי לעצמי עד כמה גדול.

 

אומרים שחיה פצועה היא הכי מסוכנת. הצהובים מתל אביב מצליחים לשרוד משחק בזכות מטווח שלשות, ודווקא מול הקבוצה שלי. שוב הווינריות של הצהובים יוצאת החוצה. הדקות חולפות והמתח בשיאו. אני כבר לא עומד בזה ומפנה את הגב למשחק, כאילו תלוי בפרצוף של הבחור שעומד בשורה מעליי. דריל מונרו, השחקן המצטיין של העונה, קובע 69:71 אחרי עוד סל אופייני בצבע. כשעל השעון 15 שניות הכדור אצל מכבי תל-אביב שמחטיאה פעמיים, כולל שלשה על הבאזר  שיכלה לנצח את המשחק. מכבי ראשון לציון בגמר. אסופת האוהדים בשורות התחתונות משתוללת וחוגגת כאילו אין מחר, ושכול מה שאפשר לראות זו ערימה כתומה. אוהדי מכבי תל-אביב תופסים את הראש ולא מאמינים למראה עיניהם. לצידי, ביציע הצמוד, אוהדי הפועל ירושלים שמחים לאידם של יריבתם המרה שזה עתה סיימה את אחת העונות הקשות בתולדותיה.



הגיח הרגע בו האמונה והתיאבון לאליפות. ראשל"צ מדיחה את מכבי ת"א בחצי הגמר 
תצלומים : יונתן אגרוקר 

יום רביעי, 36 שעות לפני משחק הגמר, ההתרגשות מתחילה. בחצי הגמר השני נקבע שמשחק הגמר ישוחק בין הפועל ירושלים למכבי ראשל"צ. הכרטיסים נחטפים בתוך דקות ספורות ורק 11 אלף צופים יזכו ליהנות מהמעמד היוקרתי, על אף שהתחושה היא שגם אולם של 25 אלף מקומות היה מתמלא. עם פתיחת המכירה הבטחתי את מקומי באולם, וכך גם כ-3,000 אוהדים מראשל"צ ו-8,000 מירושלים. יש הרגשה שאפשר לעשות את זה. לירושלים יש קבוצה עמוקה יותר, טובה יותר ועשירה יותר, אבל פגיעה ושברירית ושם צריך להכות. לא מעט אנשי מקצוע אומרים שהחוכמה במשחק היא להחביא את החסרונות של הקבוצה שלך, ולחשוף את חסרונותיה של היריבה. מכבי ראשל"צ עברה לא מעט תהפוכות העונה, אבל הכישרון והיכולות קיימים, רק כשהפעם האמונה מתווספת.

יום חמישי, 12 שעות לפני הגמר הגדול. הפעם אני מוצא את עצמי במכללה. לא מפני שאני רוצה אלא כי אין ברירה. השעות נוקפות ואני משתדל לא לחשוב יותר מדי על מה שיהיה אלא לנצל את הרגע והחוויה שלפני. כבר ב-17:15 אנחנו יוצאים מראשון לכיוון ירושלים, למרות שהמשחק מתחיל רק ב-21:10. יש הרגשה טובה באוויר, במיוחד בחלקו האחורי והשמח של האוטובוס הכתום. אף אחד בכלי התקשורת לא סופר את מכבי ראשל"צ, אבל במשחק אחד הכול אפשרי.

 

ב-18:00 אני כבר מחוץ לארנה בירושלים. שקט יחסית וכוחות האבטחה עורכים תדריך אחרון לפני שכול ההמון מגיע. 19:15, כשעתיים לפני פתיחת המשחק, המצב מחוץ לאולם נראה שונה לגמרי. אלפי אוהדים כבר מחכים שהאולם ייפתח והם יוכלו להיכנס. רבע שעה חולפת ואני נכנס פנימה. האולם די ריק, אבל מתמלא לאט לאט. אוהדי הפועל ירושלים נראים מחויכים ומחלקים חולצות אדומות לאוהדים שלהם בשערי הכניסה. כ-45 דקות לפני המשחק הרוב  בתוך האולם מוכן עם התפאורה.

 

את הסוף כולם  יודעים. האוהדים האדומים, שרק לפני שלושה ימים שמחו אחרי ההפסד של מכבי ת"א, יוצאים המומים מהאולם הביתי שלהם. והחבורה בכתום? היא נשארה לחגוג כול הלילה את האליפות ההיסטורית. הכסף הגדול הפסיד לצניעות, האנדרדוג גבר על הפייבוריט והמעטים ניצחו את הרבים. זאת הייתה אליפות היסטורית לעיר ראשון לציון שגרמה גם לראש העיר, דב צור, לצאת מגדרו ולצעוק בחגיגות כמו אחרון האוהדים. בשנה הקרובה הצלחת תהיה כתומה, וכאחד שמלווה את הקבוצה כבר עשר שנים, אני יכול לומר בפה מלא שה-9 ביוני, 2016  ייחקק בזיכרוני עד יומי האחרון. וכנראה שהוא יהיה היום המאושר בחיי.


 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©