הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק לא באולם
 
חתונות הפכו לעניין שגרתי ולא מרגש שבעיקר יוצר חור גדול בכיס. יונתן אגרוקר מציע מודל חדש-ישן למימון שייטיב עם כולנו. גם היא תסכים?
מאת יונתן אגרוקר | 14.07.2016
 

 

לפני שלוש שנים שוחחתי ארוכות עם חבר לעבודה במשמרת האבטחה, והוא חשף בפניי שההוצאות שלו על חתונות רק באוגוסט מגיעות ל-4,000 שקלים, ושאר החודשים מלאים אף הם. אותו חבר התחתן באותה שנה ויצא מורווח בסכום שלא עולה על 5,000 שקלים. יום, שמתרכז לחמש שעות עם מאות קרובי משפחה וחברים, הקנה לו הנאה רגעית וסכום כספי קטן לקניית מוצרי חשמל לדירה. הנזק החמור בדמות אובדן הכנסה קריטי ואי היכולת לחסוך עוד תפגע בו לאורך עשרות שנים. במידה שיחליט שהוצאותיו גבוהות וימעיט ללכת לחתונות הוא יצא רע, כיוון שחבריו כיבדו אותו וחגגו עמו ואף נתנו מתנה יפה. לכול שבת יש מוצאי שבת.

 

זמן יקר ותכנון רב מושקעים באירוע של חמש שעות. ריצות, לבטים, בדיקה קפדנית של ספקים, ורצון בלתי מתפשר כדי שהאירוע ייראה מינימום מיליון דולר. המחירים חסרי הפרופורציה מגולגלים אל המוזמנים שמרגישים לא נעים לשים סכום שבדרך כלל נמוך מ-300 שקלים לראש, לא כולל הדלק והטיפ למלצר. ההוצאות יכולות להאמיר לאלפי שקלים בחודש לזוג. כשהשכר החציוני במשק עומד על קצת יותר מ-6,000 שקלים אזרחים רבים מתקשים לסגור את החודש. אז מדוע עסקי החתונות ממשיכים לשגשג?

 

ההיגיון הבריא לא מאפשר לי לבחור באפשרות של חתונה באולם. גם אם לא נתייחס לעובדה שאנו משופעים בחגיגות חתונה שגרתיות שהופכים ערב לשעמום אחד גדול (אם אתה לא מהמשפחה הקרובה) מזיקות לבריאות (השילוב של אוכל ללא הגבלה ואלכוהול חינם) והופכות את המקרר שלך ללוח פרסום ויחסי ציבור (חלאס כבר עם המגנטים, הטרנד מיצה את עצמו). הרי שמחיר מנה ממוצע (200 שקלים) די.ג'יי (4,000 שקלים) תאורה, צלם, שירותי בר, הזמנות ועוד, הם עסק יקר שמצריך הרבה מאוד זמן. האם המחיר וההתעסקות שווים חמש שעות של הנאה?

הרבה אנשים שמים במעטפה סכום העולה על השכר היומי שלהם 
תצלומים : sxc

ההיגיון הבריא לא מאפשר לי לבחור באפשרות של נטילת משכנתה בדמות הצורך להגיע לחתונות של אורחים שהיו באירוע שלי. גם אם לא נתייחס לזמן היקר שאנו מאבדים באירועים שלא מחדשים ולא מעוררים תחושת רגש חזקה, כיוון שהקונספט מאוד מוכר. הרי שאם איני מנכ"ל בבנק שמרוויח הרבה מעל הממוצע, שתי חתונות בחודש לזוג שהן הוצאה של יותר מ-1,000 שקלים, הן עסק יקר. הרבה אנשים שמים במעטפה סכום העולה על השכר היומי שלהם. חוסר הפרופורציה בין השכר במשק להוצאות על חתונות מאוד לא הגיוני, וגורם לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

 

ועדיין עסקי החתונות פורחים מכיוון שרוב בני האדם הם אינדיבידואלים שחושבים רק על עצמם. ואם הייתי עד עכשיו ב-40 חתונות, אני לא אצא פראייר ולא אתחתן. אצפה שיחזירו לי את המעטפות. החשיבה הזו גורמת למעגל הכול כך לא הגיוני הזה לא להישבר. המחירים עולים וכול כמה שנים אנו מרגישים צורך להוסיף עוד 50 שקל למעטפה הכבדה ממילא.

 

בשנים עברו כלכלת השיתוף שגשגה בחתונות ובאירועים משפחתיים. גם בתקופת בר המצווה שלי אני זוכר שחלק מחבריי חגגו בבניין מתחת לשכונה, והאורחים לא הרגישו צורך לתת מעטפות, אולי מתנות וגם זה לא כולם. השכן היה הדי.ג'יי, שכנים נוספים עזרו במלאכת הבישול, הבן דוד צילם, המורה הנחה את הטקס, והחבר המצחיק מהכיתה היה אחראי על הבידור.  כולם התגייסו לעזור וביום השמחה שלהם סייעו להם בחזרה. כסף לא היה חלק מעסקי השמחה. הוא הגיע רק ממשפחה ואנשים קרובים ללא רצון לקבל חזרה בבוא העת. הזמנים השתנו, אך יש תקווה שיחזרו שוב לכלכלת השיתוף שחודרת אט אט עם הטכנולוגיה המשתנה.

 

מבחינה רציונאלית אשמח לחתונה צנועה או להשתמש במודל הכלכלה השיתופית. איני חושב בצורה אינדיווידואלית, ואשמח להיות חלק מאלה ששוברים את המעגל חסר ההיגיון. אני לא רוצה להתחתן באולם, אבל גם האישה היא חלק בהחלטה. אז אולי אהיה כמו כולם ואולי לא. אני מקווה שלא.

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©