הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ככה זה בדרכים
 
תשוקה או כסף? כמה הרהורים על החיים ששגיא פלדמן רוצה לרדת לעומקם
מאת שגיא פלדמן | 25.07.2016
 

 

אז מה יותר חשוב, התשוקה למשהו או התוצאה הסופית שתניב את הכסף? כמובן שאין תשובה נכונה, וגם לא תהיה, כי יש כמה הרכבים  לכך, ולכול אדם העדפה משלו. מכירים מישהו שלא שאל זאת? לפעמים במהלך הדרך אנו עשויים להבין שכול הפילטרים שגורמים לחיים שלנו להיראות כול כך יפים, לא עובדים גם על הבחירות במציאות היומיומית. שבילי החיים לא נועדו להיות ורודים, ולא נבנו כדי להיות בנאליים. הם כמו עלייה עקלקלה להר. כדאי שנסתכל לאחור ונדמיין שכול עשור הוא מין גבעה קטנה.

 

העשור הראשון כמו ארמון חול. הכול יפה ושמח, כולם נחמדים, והדברים מגיעים אלינו ישירות בלי יותר מדי שאלות. אנחנו עדיין תמימים ומאמינים שיש איזו פיית שיניים אי שם למעלה ששומרת עלינו. המילה "לא" אומנם קיימת, אך היא איננה נכנסה ללקסיקון. חסרת משמעות לגמרי. רק צירוף של שתי אותיות שעדיין לא למדנו לקבל. והופ, קפצנו לעשור השני. בחלק הראשון שלו, מעט מוזר. מתחילים להתלהב מדברים, להתאהב הרבה עם קצת מצבי רוח. החלק השני  הופך אותנו מעט קשוחים, גורם לנו למרוד, להיות חוצפנים ולאהוב את זה. עוד קפיצונת קטנה מכניסה סטירת לחי מצלצלת. "הקשב, המפקד!" - פה אנחנו בטוחים שיוצאים לחיים האמיתיים. אהה כן, אחרי הטיול הגדול. שהוא צניחה חופשית של החיים עד החזרה לארץ כשהמצנח נתפס.

 

העשור השלישי הוא ההר שמביא איתו את הסערות. קצת אחרי הצבא, מעט אחרי הטיול. כשיש מעט דאגות והרבה מחשבות. "אני רוצה להיות שחקנית, אני רוצה להיות מוזיקאי, אני רוצה להיות רופאה אבל אין לי פסיכומטרי". קיימים כול כך הרבה רצונות, ולמרות זאת, כשמסתכלים קדימה לא יודעים מה לעשות. אין תשובות. בעיקר רוצים להיות אנחנו, אבל מפחדים שזה לא מספיק. לנו, להורים, לכולם. לגיטימי. דאגות הן דבר טוב, חששות מבורכות כול עוד הן לא מזיזות אותנו כמו בובה על חוט.

 

וכשמתחילה החשיכה ואיתה מגיע הגשם, אנחנו תוהים על הבחירות שלנו  
תצלומים: שגיא פלדמן

 

ההר זז ומתעתע כי לפעמים הוא מזמין אותנו לטפס. מציג מזג אוויר טוב, מוזיקה טובה ברקע, מכיר לנו אנשים סובלניים ואנחנו מרוצים. הכול קטן עלינו. החיים שלנו תותים. וכשמתחילה החשיכה ואיתה מגיע הגשם, אנחנו תוהים "אולי הבחירות שלי לא היו נכונות? למה שילמתי כול כך הרבה ואני עדיין לא סלב? איך זה יכול להיות?". כאן מתחילה הטעות הענקית. מהו סלב? וכמה זה הרבה כסף? התוצאה היא שולית לעומת הדרך. הרי מטפס על הר האוורסט סובל בדרך לפסגה, ואחרי גובה מסוים הוא חייב לנוח פרק זמן מבוקר כדי להמשיך לטפס. לא משנה אם הוא עייף או הנמרץ באדם. אם הוא לא יעשה את זה הוא יכול למות. בהר של העשור השלישי, אף אחד לא אמור למות אם נרוץ מהר ללא הפסקה. פיזית לא נמות, אבל בפנים הנפש תצטרך כביסה.

 

תשוקה היא דבר מבורך, ויש כאלו שמונעים רק ממנה, אבל היא לא מספיקה. צריך לחשוב הלאה אם התשוקה צריכה להגיע כתחביב נחמד או כדרך חיים. כי אנחנו עדיין לא יכולים לקום בבוקר לשתות את הקפה שלנו, לנקוש באצבעות ושהשטרות יתעופפו לנו לתוך הידיים. בינתיים לא. אולי עוד חודש תהיה איזו אפליקציה הזויה כזאת. הבחירות שלנו לא תמיד זוהרות, ואל רובנו דברים לא מגיעים עם כפית זהב תוך כדי תנועת אווירון. אז מה החלטתם תשוקה או כסף?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחלה כולם
דניאל 25.07.2016
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©