הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מופקרים לגורלם
 
קשים חייהם של החוזרים בשאלה - שלא כמו בני גילם בעולם החרדי שזוכים לתמריצים והטבות כדי שילמדו ויעבדו - הם צריכים לעשות הכול בכוחות עצמם. ישראל, חיים, מנחם וג'וי (שקראו לו קודם לכן שמחה) נלחמים על מקומם וכועסים, בצדק, על האפליה
מאת דניאל בלמס | 08.08.2016
 

בגיל 18 החליט מנחם אסטריק (27), לעזוב את העולם החרדי. בעקבות זאת, הוריו ניתקו עמו את הקשר, וכבר בגיל צעיר נאלץ להתמודד עם המצב שהוא לבד בעולם. הוא התגייס לצה"ל ושירת שש וחצי שנים, מתוכן שלוש וחצי בקבע. כעת הוא עושה את כול המאמצים כדי להתקבל ללימודי רפואה, אך כשיצא אל העולם לאחר השחרור, גילה את הקשיים הגדולים שניצבים בפניו, ולו רק בגלל שבישיבה למד לימודי קודש. וכך, בזמן שחבריו התלבטו להיכן לטוס לאחר השחרור, הוא היה צריך להתחיל להשלים את בחינות הבגרות."בגיל 25 אני מתחיל להשלים בגרויות ולהבין דברים בסיסיים שילדים לומדים אותם ביסודי. בזמן שאנשים בגילי כבר מסיימים את התואר" הוא מתלונן.

 

"ברור שאם הייתי נשאר חרדי זה היה הרבה יותר פשוט" הוא מסביר. "יש את ההכוונה והסיוע שבחורי ישיבה מקבלים אבל החוזרים בשאלה, בגלל שעזבנו את הישיבה, אנחנו לא זכאים לכול התנאים הללו". גם גו'י סלמון (23), ששינה את שמו משמחה עזב יחסית בגיל צעיר מאוד את העולם החרדי, מספר על קשיים דומים. ג'וי למד בחסידות בעלזא והחליט לעזוב את הישיבה בגיל 14. הוא עבר להתגורר עם אביו, שמקיים אורח חיים דתי מחוץ לחסידות. ג'וי מספר על המעבר בין הישיבה לתיכון ובעיקר על הקושי בהשלמת הפערים.

 

בתלמוד התורה הם היו מדברים רק ביידיש, ועכשיו היה עליו להשתמש בשפה זרה לו. כדי ללמוד עם יתר בני גילו, היה עליו להשלים לימודים בסיסיים, והוא אף נאלץ להישאר באותה כיתה פעמיים, על מנת לגשר על הפערים איתם הגיע ממוסדות הציבור החרדיים. הוא מתאר את העזרה שקיבל ממורים פרטיים ואת ההשקעה הרבה שנדרשה, במטרה להגיע לרמה של ילד בן גילו. "אם היינו נשארים חרדים, הכול היה קל יותר, שם יש תמיכה למי שרוצה ללמוד, ובתנאי שהוא נשאר במסגרת שהם רוצים שהוא יישאר בה. הם מקבלים תמיכה ואנחנו לא".

רק בגיל 21 הוא שמע לראשונה את הצלילים A B C. ישראל קלוסקה
 

בשנה האחרונה הוגשה על ידי עמותת "יוצאים לשינוי" תביעה לגבי הליבה בבית המשפט המחוזי בירושלים. העמותה פועלת למען צעירים שבחרו לחזור בשאלה תוך ניתוק מאורח החיים החרדי, וכול מבוקשם הוא לקבל תנאים שווים לאלה של חבריהם מהישיבה שנשארו חרדים. דובר העמותה, חיים רובינשטיין, מסביר את הבעיה שבעקבותיה הוחלט להגיש תביעת נזיקין נגד המדינה. רובינשטיין (28) שגדל בבני ברק, עד היום לא הצליח להשלים את בחינות הבגרות.

 

המדינה הבינה בדיעבד שעל מנת שבוגרי החינוך החרדי יוכלו להשתלב בשוק העבודה, יש צורך לסגור פערים. מנגד, הקריטריון לקבל את השלמת הפערים הוא כיפה. כלומר, במידה שהתלמיד כבר לא חובש כיפה, מבחינת המדינה הוא לא זכאי להשתלב באותם מסלולים. "זוהי החלטה תמוהה למדי, בייחוד כשמדברים על 17,000 בורים בעל כורחם, אסירי החינוך החרדי שנשללו מהם זכויות על ידי הדרה מכוונת ממקצועות הליבה" טוען רובינשטיין.

 

לדבריו, לתביעת הליבה יש מטרה מרכזית. "מה שאנו רוצים זה שכול מי שגדל בציבור החרדי יקבל את אותם כלים, ללא קשר לגודל הכיפה שהוא חובש כיום. אנו מוכנים למשוך את ידינו מהתביעה, אך רק במידה שהמדינה תקים מסלולים עבור אותם יוצאים בשאלה שמאוד רוצים להשתלב בחברה הישראלית. התביעה איננה למטרת רווח או לשם התנגחות בממסד החרדי. כול מה שאנו רוצים אלה אפשרויות שקיימות, רק לא מגיעות לנו כי היינו חרדים. אין לנו מטרה לכפות כיום את לימודי הליבה בבתי הספר החרדיים".

 

ישראל קלוסקה, יוצא חסידות גור, שלה כללים נוקשים מאוד, מספר על החזרה שלו בשאלה. "הודעתי להוריי שאני מתגייס לצבא, הייתי מוכן לכבד אותם, אך זה לא הועיל. אימי אמרה לי 'אם זו הדרך שאתה בוחר אני לא פראיירית שלך. קח את הדברים שלך ולך'. וכך גם כול בני משפחתי, שפחדו שאפגע בשידוך של אחיי ואחיותיי, ולכן הוריי זרקו אותי מהבית". כך החל את צעדיו הראשונים בעולם החילוני כשהוא מנותק מכול משפחתו ועברו. כול הניסיונות לחדש את הקשר העלו חרס.

נאלץ להישאר פעמיים באותה כיתה כדי להשלים פערים. ג'וי סלמון 
 

קלוסקה, כיום סטודנט למשפטים במכללה למינהל מסביר את חשיבותה של תביעת הליבה ליוצאים בשאלה. "אנחנו יוצאים מהעולם חרדי חסרי כלים מהותיים להשתלבות בחברה או בחיים הסטודנטיאליים. השלמתי את כול הבגרויות, השקעתי זמן רב ללא תגמול, והפסדתי יכולת השתכרות בזמנים הללו. שהמדינה תשלם לי על כול ההוצאות הללו. למרות שקיבלתי מלגות ממשרד הביטחון, עדיין מדובר בזמן רב שנאלצתי לבזבז כדי להשלים את הפער".

 

השלמת בחינות הבגרות, בייחוד כשהתשתית הלימודית לא מספיק חזקה ומוכרת, הוא עניין שמצריך ממך זמן יקר. אסטריק : "לי זה לקח שנתיים. קיבלתי תמיכה מגורמים שונים, אך את העזרה שחבריי החרדים קיבלו, אני לא קיבלתי. אני עובד בשתי עבודות כדי לממן את הלימודים ובנוסף יש חשבונות שצריך לשלם". ג'וי: "למרות שעזבתי בגיל 14, נכנסתי לתיכון דתי ושם כבר התחלתי להשלים בגרויות, נתקלתי בקשיים בגלל שהיה חסר לי ידע בסיסי. היום יש לי עוד בגרויות שאני צריך להשלים, ועכשיו, כשהשתחררתי מהצבא, אני מקווה לעשות את זה מהר ולהתחיל ללמוד".

 

קלוסקה: "יש בגרויות פשוטות שניתן להשלים בקלות, אך הבעיה הגדולה היא ההתמודדות עם הפערים במקצועות כמו אנגלית. שפה זה לא משהו שניתן להשלים כול כך בקלות, ואני צריך להתמודד עם זה ביום יום". לדבריו, אנגלית הינה עקב אכילס של בוגרי החינוך החרדי. הוא עדיין נלחם בנשיכת שפתיים לצלוח את הקושי, בזמן שחבריו לספסל הלימודים כבר סיימו את חובותיהם האקדמיים. למרות הרצון והמוטיבציה הגבוהה, עבורו מדובר בשפה זרה לחלוטין, שכן רק בגיל 21 שמע לראשונה את הצלילים A B C.

 

תביעתם של היוצאים בשאלה וההצלחה בה עשויה לשפר בצורה בלתי רגילה את מצבם של היוצאים בשאלה והקשיים איתם הם מתמודדים. ניכר כי קיימת הסכמה מלאה בכך. אסטריק מסכים: "הם לא יצטרכו לעבור את הדרך הקשה שאני עברתי ולא יצטרכו להתמודד עם מה שאני התמודדתי". סלמון: "היא תיתן אפשרות ליוצאים בשאלה להשלים את הפערים בפחות זמן וכסף, ואף תעודד כאלה שחזרו בשאלה ללמוד ולהשתלב בשוק העבודה".

הדרה מכוונת ממקצועות הליבה שיצרה 17,000 בורים בעל כורחם
תצלומים : sxc 

ד"ר נילי קרקו אייל, מרצה לדיני נזיקין בבית הספר למשפטים במכללה למינהל סבורה שהתביעה אינה שאלה משפטית טהורה אלא יותר בעיה מוסרית וערכית. "אנחנו מדברם על סמכות הורית, ועל כך שהמדינה נותנת להורים את הסמכות לחנך את ילדיהם על פי אמונתם" היא מפרשת. "במקום כזה, כשההורים אינם לוקחים אחריות על הילדים חלה אחריות על המדינה להתערב ולהגן על הילדים הללו, שאינם מקבלים את החינוך שכול ילד בישראל צריך לקבל. מדובר בהפרה בוטה של שלטון החוק ועקרון השוויון".

 

בתשובה לשאלה אם יש סיכוי שהתביעה תידחה מהפחד שבתי המשפט יוצפו בתביעות דומות מציינת קרקו ש"אכן שיקול ההצפה הוא רלוונטי. זה יכול להשפיע מאוד על הפסיקה של בית המשפט בעניין, אך בעיקר מדובר פה בשיקול דעת רחב שיש למדינה על חינוך הילדים ושבית המשפט ייקח בחשבון". ההורים הם חלק מרכזי בהחלטה אם לשלוח את ילדיהם למוסד לימוד חרדי ללא לימודי ליבה, ד"ר נילי אינה פוטרת אף אחד מאחריות.

 

לדבריה "העובדה שהמוסדות הללו הם בפיקוח המדינה, אין בה כדי לשחרר את ההורים מאחריותם, שהרי ההורים הראשונים להחליט היכן ילדיהם ילמדו. התשובה למקרים הללו אינה פשוטה. לא בקלות בית המשפט יטיל אחריות על המדינה, ומנגד כבר בכמה דיונים בבג"ץ נקבע שהתנהלות המדינה אינה סבירה ואף מנוגדת לחוק, ובכל זאת המדינה חוקקה חוק שפוטר את מוסדות הלימוד של החרדים מלימודי ליבה".

 

ומנגד, רובינשטיין סבור שהאחריות היא של המדינה בלבד: "להורים יש חובה מסוימת לשלוח את ילדיהם למוסדות המוכרים על ידי המדינה ושם נגמרת המחויבות שלהם. המדינה אחראית לאכוף את מה שקורה באותם מוסדות, ומכיוון שהיא לא עושה זאת, היא נושאת באחריות על המצב, והיא צריכה לשלם על הנזק שנגרם לנו".ובינתיים העניינים מתגלגלים לאיטם, וחיים, ג'וי, ישראל ומנחם, וכל חבריהם, שנוטשים את החרדיות במספרים גדלים והולכים, נדרשים לדבקות גדולה במיוחד במטרה להסתדר לבד בעולם זר ומוזר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©