הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנקונדה בלונה פארק
 
המעבר לתל אביב הוביל את מרי רבין למצבי קיצון. מזל שאביבה הפקידה מהבנק מזכירה לה שצריך לדאוג לכיסוי הצ'ק של השכירות
מאת מרי רבין | 15.03.2017
 

במסגרת עבודתי ערכנו סיור קולינרי תל אביבי לאורחים שהגיעו מהולנד. טרם הגעתם, דאגתי לשבח את תפארת מדינת תל אביב הקטנה, ולהרשים אותם, על מנת שהתרגשותם תהיה גדולה במיוחד. שוטטנו בסמטאות העיר, נברנו במנות ראשונות, עיקריות ואחרונות במסעדות נבחרות, ודאגתי להלין אותם באחד מבתי המלון היוקרתיים שהעיר מציעה.

 

בדרך לשדה תעופה, אחרי שלושה ימים עמוסים מאוד, שמעתי אותם מדברים בהולנדית, ומזכירים רבות את "תל אביב". ללא היסוס דחפתי את עצמי לשיחה, ושאלתי על מה הם מדברים. בתרגום קצר לעברית הבנתי שהם מאוכזבים קשות מהעיר. רחובות מלוכלכים בפסולת, צפיפות איומה, מבנים ישנים מתפוררים לפני קריסתם, והרשימה עוד ארוכה. "ציפינו למשהו אחר". כך ניתן לסכם את האכזבה שלהם בשלוש מילים.

 

אז נכון, תל אביב לא עמוסה בהרבה גורדי שחקים עם אדריכלות מטריפה, תל אביב אכן מלוכלכת, ורחובותיה עמוסים בזבל, וספסליה תפוסים על ידי הומלסים שחתמו על חוזה שכירות נצחי עם אלוהים, אבל זה בדיוק הקסם שלה. לפני חצי שנה עשיתי את המעבר הגדול, ועזבתי את בית הוריי בפתח תקווה לעיר הגדולה. חששות רבים הציפו אותי מיום החתימה על החוזה עד המעבר. היו לי בערך שבועיים לעכל במוחי ובנפשי את ההשלכות. אך ביום שישי בהיר אחד, תוך שעתיים, מצאתי את עצמי שוכבת על מזרן בחדר ריק שלימים הפך להיות המרחב האישי שלי.

זאת באמת לא אשמתי שדיזינגוף סנטר לא פוסק מלקרוא לי פעם בשבוע
תצלום: Beny shlevich. לובי: גיא חיימוביץ' 

תל אביב אכן מסוכנת. היא מזכירה את האנקונדה בלונה פארק. אני עולה על המתקן, מתיישבת, חוגרת את עצמי בחגורת בטיחות, ומחזיקה חזק חזק במעקה שמלפנים, אבל לא באמת יודעת מה מחכה לי. העליות, הירידות, הסיבובים וההקאות, אף אחד לא מכין אותי מראש ואני לא יכולה גם לתאר את ההרגשה שתלווה אותי. בדיוק כך עברה החצי שנה הראשונה שלי פה.

 

עליות. חסכתי לעצמי עצבים מפקקים של שעתיים נסיעה לעבודה וחזרה. גיליתי עצמאות מהי, בישולים, כביסות וניקיונות - אין ספק שזה ביגר אותי, והפתיע אותי מאוד לגלות כמה אני מסוגלת לעשות בעצמי, ולא בעזרת אמא או המנקה. גיליתי מהו השקט, כשמצאתי את עצמי יושבת לבד בדירה בזמן הפסקת חשמל ללא טלוויזיה ועם עשרה אחוזים סוללה בנייד, לא הייתה לי ברירה אלא לשכב על הספה ולשקוע במחשבות.

 

ירידות. המספר המועדף שהנייד שלי עדכן אוטומטית הוא של אביבה הבנקאית שלי. "מרי, אנחנו לקראת סוף החודש, ואני לא רואה איך את תכסי את הצ'ק של השכירות". מזל שיש את אביבה, אחרת לא הייתי יודעת מתי העשירי בחודש. מישהו יכול להסביר לה שזאת לא אשמתי שיש לעיר הזו אלף מסעדות, אלף ברים ודיזינגוף סנטר אחד שלא פוסק מלקרוא לי פעם בשבוע?! לא, זאת באמת לא אשמתי.

 

סיבובים. העיר הזו מטעה. היא נדמית כעיר חברתית שופעת בני אדם, ובדיוק בשנייה הזו הבדידות תופסת אותך לא מוכנה. נכון, זה לא נשמע הגיוני, במיוחד כשיש המון צעירים בעיר, אבל פה זה המבחן האמיתי. תל אביב מביאה אותך למצב שאין לך לאן לברוח. במיוחד לא מעצמך. כן, תלמדי איך ללכת לפארק הירקון לבד עם ספר ולשבת על ספסל ולקרוא. תלמדי איך לשבת בבית קפה לבד ולשתות את הקפה של שישי בוקר לבד, עם עצמך. תלמדי איך לקחת אוטובוס ולנסוע דווקא לסופרמרקט הרחוק מהבית שלך כי הוא הכי זול. כן, את כל זה אני עדיין לומדת.

 

הקאות. וואו. חיי הלילה פה אין לתאר. המצבים בהם מצאתי עצמי זוחלת עד לקומה שנייה לפתח הדירה שלי, היו מההזויים ביותר שנתקלתי. הבחורים התל אבייבים לא מסתירים את העובדה שההנאה שלהם איתך כוללת לילה לבן אחד ובוקר שחור, כשאת מנסה לתפוס מונית חצי מאופרת ועם עדשה אחת בעין, כשהשנייה נעלמה לך מתישהו כמה שעות קודם.

 

תל אביב, את מביאה אותי למצבי קיצון, מצבי הנאה ומצבי דיכאון. ואת כל זה אני חייבת לך. תמשיכי ללמד אותי בדרך הקשה על החיים עצמם. אני מסוקרנת לדעת מה עוד תציעי לי בחצי השנה שנשארה לי פה. כי לדבר על חידוש חוזה באוקטובר 2017  מוקדם מדי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©