הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טעות לעולם חוזרת
 
למרות שהדר ליברוס התעצבנה בצפייה בסרט "50 גוונים של אפור", היא החליטה לתת הזדמנות לבא אחריו "50 גוונים של אופל". היה שווה?
מאת הדר ליברוס | 01.04.2017
 

עשיתי אותה טעות בדיוק  בפעם השנייה. אולי לא במודע, אולי בשוגג או כנראה בכוונה. אחרי הכישלון המוחץ של הסרט "50 גוונים של אפור" שוב שילמתי סכום נכבד (לפחות הפעם נהניתי מהנחת סטודנט) לסרט השני בסדרה  - "50 גוונים של אופל". איך זה קרה? אני עדיין שואלת את עצמי.

 

אי שם בכיתה י"א זכור לי רגע ספציפי במיוחד, חבורה של ארבע בנות יושבות בחדר, קוראות ומצחקקות בגלל כמה קטעים מפדחים במיוחד מתוך הספר "50 גוונים של אפור" שהיה גס בצורה לא סקסית בכלל, וקצת מנותק מכל ספר שאי פעם יצא לי לקרוא. אחרי אותו יום ידעתי שאין סיכוי שיצא מזה סרט וגם אם כן, אין סיכוי שאשלם עליו.

 

למי שלא מכיר, הסרט מדבר על בחורה חולמנית ותמימה באופן חריג, ואולי גם קצת מדאיג, בעלת הבעות תמוהות בלבד, שגרה עם שותפה בדירה שכורה בסיאטל, לצידה משחק "גריי", הדמות שעליה מתבסס התסריטאי, גבר חזק, עשיר באופן מגוחך ובעל סטיות מיניות שלא לגמרי ברורות. עד סוף הצפייה כל מערכת היחסים התלולה שלהם מתבצעת מאחורי דלתיים סגורות, בפנטהאוז היוקרתי של גריי, בחדר ה"עינויים" או ה"הנאות" הסודי שלו הצבוע אדום, רמיזה שבאמצעותו מבטא את שלל העדפות המיניות שלו. אלא שכל מה שביניהם - לא ברור.

יש גבול לקיטשיות ובטח ובטח לכמות סצנות הסקס שאפשר להכיל בשעה וחצי
תצלומי מסך מתוך "50 גוונים של אופל" 

הייתי מפרטת קצת יותר, אבל בסרט הראשון לא הייתה כלל עלילה, סוג של כאוס הבנוי מקלוז-אפים מוגזמים של איברי גוף שאינם קשורים למתרחש. כמו שניתן להבין, למרות ההצהרה המוחצת שלי לגבי אי צפייה בסרט, אחרי שכנועים רבים (לא באמת) יצאתי עם החברה הכי טובה שלי לערב בנות מהנה. אומנם לא נהניתי במיוחד מהסרט הראשון, אך אין ספק שהחוויה הכוללת הייתה נחמדה במיוחד. חברה טובה, פופקורן והמון מבטים הדדיים מגחכים לאורך הסרט. אבל אני אחת שלא יכולה להפסיק בטרם עת, אם התחלתי סדרה, מחובתי לראות את כולה. כזו אני, נותנת צ'אנסים עד הסוף המר.

 

לאחרונה לקחתי את החבר שלי לראות את ה"אופל", אמרתי "אולי הם למדו את הלקח מהסרט הקודם" ואולי עם בן-הזוג האווירה תהיה קצת שונה. אני מודה, לא משנה באיזה גיל אני אהיה או עם מי אגיע, כשאראה סצנה אינטימית במיוחד על מסך ענק עם עוד 20 זוגות באולם הקולנוע, זה יהיה משעשע. אני לגמרי מסוג הבנות שנמסות בסרטים רומנטיים ומתרגשת מנשיקות צפויות, אבל יש גבול לקיטשיות ובטח ובטח לכמות סצנות הסקס שאפשר להכיל בשעה וחצי.

 

שורה תחתונה: הסרט השני היה מוצלח בהרבה מקודמו, העלילה הייתה ברורה יותר ואפשר לומר גם קלילה יותר, בעוד הראשון היה דרמטי בצורה מעיקה, שלא לדבר על המשחק הלא אמין, הפעם נבנה מתח עם דמויות מחשידות שגרמו לי להיות בתוך הסיפור, לצד בדיחות קלילות, וכמובן עם אתנחתות קלות פעם בעשר דקות של סצנות לוהטות.

 

אחרי שני הסרטים הבנתי שתהליך הקליטה של עלילת הסדרה של "חמישים גוונים" מתחילה בשוק קל לאחר הסרט ("מה ראיתי עכשיו?"), ממשיכה במין זלזול בדמות הראשית ובהפקרותה ("לא הייתי מסכימה שיעשו לי ככה!" - חולמת בהקיץ שמישהו יעשה ככה), הליכה לאוטו תוך כדי הבנה שהדמויות הראשיות פשוט מתוסבכות, וזה לא כזה נורא ("התעללו בו כשהיה קטן, זה ברור") ולבסוף, את ובן הזוג זה מול זו בחדר המיטות ("סך-הכול היה אחלה סרט!"). אבל מי יודע, אולי הסרט האחרון יפתיע לגמרי ולא יגרום לי לצאת מהקולנוע בתחושת בזבוז זמן יקר ובלבול קל אלא יאיר את עינינו, ויהפוך לסרט המגרה שניסה להיות מהרגע הראשון.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©