הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רגע גדול
 
תדהמה מלווה באושר, תחושה שכמותה לא נראתה זמן רב במגרשי הכדורגל, הייתה מנת חלקם של הצופים במשחק המדהים של ברצלונה בשמינית הגמר מול פריז סן ז'רמן. שגיא כהן מנסה להתאושש
מאת שגיא כהן | 12.04.2017
 

אחרי שלא פעם היא השאירה אותנו בלי מילים, ברצלונה דאגה להראות לכולם שהיא יכולה אפילו יותר, בעזרת מהפך סנסציוני מ 4-0 בחוץ ל 6-1 בבית נגד פריז סן ז'רמן. מה לא נאמר עליה? שיש לה שחקנים מעולים, שהיא מייצרת הרתעה כלפי כל מי שמשחקת מולה ושהיא כנראה הקבוצה הטובה בעולם.

 

אחרי המשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות בו הפסידה באופן מפתיע 4-0 לפריז סן ז'רמן, הכול נראה אבוד. היה ברור שהמאמן לואיס אנריקה צריך לעזוב. התבדינו. השחקנים שלו הוכיחו שאין גבול לאמונה, ובטח ובטח שלא ליכולת אותה הם יודעים להציג. אם נשים את התוצאה הסופית בצד, כבר בהתחלה ניתן היה לראות שברצלונה באה בגישה שונה מזו של המשחק הראשון. לחץ בלתי פוסק, גול מוקדם, נחישות גדולה וקהל דוחף - הם הדברים שגרמו לצופים להבין כבר מהדקה הראשונה, שהולך להיות קשה להכניע את הקבוצה הזאת.

 

וכך היה. כבר בדקות הראשונות, ברצלונה הוכיחה שהיא באה לעשות את הבלתי יאמן, ועלתה ליתרון מוקדם. גם אחרי הגול, הלחץ לא רק שלא פסק אלא הלך וגבר. ברצלונה באה למשחק הזה, היא הייתה שם, זה היה ברור שזה עניין של זמן עד שהגול השני ייכנס. ואחרי שנכנס השני הגיע השלישי, וכל צופה הרגיש כאילו הוא נמצא במגרש, על הדשא, בטירוף שקורה שם. ואז הלם, שער של קבאני נותן גול לפריז שכנראה מכריע את ההתמודדות. זהו גם הגול שכיבה את ברצלונה, והחזיר אותה לקרקע, וגרם לה להבין שכנראה לא קיימת קבוצה במפעל, שתצליח לעשות את המהפך הזה.

ב-13 דקות ידע להרים הרבה גבות, וגם להשתיק הרבה פיות. ניימאר 
תצלום: Danilo Borges

האומנם? אז זהו, שניימאר חשב אחרת. מה לא אמרו על הברזילאי הצעיר הזה: שהוא לא מתאים להיות קפטן, לא מספיק טוב, שחקן שאוהב יותר לתת הצגות מאשר כדורגל. אבל ב-13 דקות הוא ידע להרים הרבה גבות, וגם להשתיק הרבה פיות. למרות שהשער הרדים את ברצלונה, ניימאר הצליח בכדור חופשי להחזיר את הרוח למפרשים. גם בשלב הזה, אני בטוח שהרבה אמרו לעצמם שאין סיכוי והסיפור סגור.

 

ואז, משום מקום, בדקות המאוחרות של המשחק, פנדל. מוצדק או לא? זה כבר עניין של דעה, וממש לא עניין אף אחד באותו הרגע. ומי ניגש לקחת את הפנדל המכריע? נכון מאוד ניימאר שהכניס אותנו למרוץ נגד הזמן. ואז הגיע הרגע, שאף אוהד כדורגל בכלל ואוהד ברצלונה בפרט, ישכח אי פעם. דקה 93 זה כבר שלב שאתה מבין שבערב הזה הכול יכול להיות כדור בישול עם צ'יפ גאוני של ניימאר, שמבשל לסרחיו רוברטו את הגול. כמה ידיים בעולם תפסו את הראש באותו רגע. תדהמה מלווה באושר ושמחה - תחושה שכמותה הרבה זמן לא נראתה בכדורגל.

 

כמובן שהשיפוט ספג הרבה ביקורת. שני פנדלים מוטלים בספק, ופאול שלא היה על פי דעתם של רבים מצופי הכדורגל. בעיני זה פחות משנה, צריך לדעת לעשות הפרדה בין לאהוד קבוצה ולאהוד כדורגל, והיום הזה היה יום גדול לאוהדי הכדורגל. אפילו וראטי, שחקנה של פריז, טען אחרי המשחק שקבוצה שחוטפת 6 גולים אחרי שהובילה 4-0 לא יכולה לבוא בטענות אל השופט.

 

אני מאוד מאמין שאוהד כדורגל וקבוצה חייב להיות שלם עם עצמו, ולדעת לומר מתי מגיע לקבוצה להתקדם ומתי לא. על פי המשחק הראשון כבר נראה שברצלונה רגל אחת בחוץ ובצדק. על פי המשחק השני היא צריכה להיות בגמר ולנצח. אבל חשוב גם להיות אובייקטיבי, כמו שלא היה צריך לקבוע את גורלה של ברצלונה על פי משחק החוץ, ככה אסור לקבוע את גורלה על פי המשחק הזה.

 

המשחק בשמינית הגמר הביא לאוהדי ברצלונה ולשחקנים המון נחת. אבל הייתי מייעץ להם ולמאמן לעצור לרגעה, ולא לשכוח שהשאננות היא זאת שהכניסה אותם למצב הזה מלכתחילה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©