הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לך תחפש ת'חברים שלך
 
בהתחלה זה נחמד נרשמים לפייסבוק כי כולם כבר שם, עם איזו תקווה חדשה למצוא חברים ממשמרות הזה"ב בכיתה ה'. השלב הבא: ניסיון פאטתי להתחמק מהם בנימוס. סיפור של מכור
מאת גיל מטוס | 30.11.2007
 

אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה, אחרי שכבר אשכח אותה כליל.

ת'אמת מי לא רוצה לפגוש אותה במקרה? זאת שתמיד פנטזת עלייה אך המשכת הלאה. אבל אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה, איזו התקלות מקרית ברחוב שתוביל לשיחה קצרה על גבול הפלרטוט. כמובן שכל זה בתנאי שהשנים עשו לה טוב. נתעדכן, נצחק, נרכל, ואני אציע לה לקפוץ אלי לשתות משהו לזכר הימים ההם. בבוקר שלמחרת היא תתלבש, ותצא בזמן שאני אישן, ואם אני רוצה להגביר את המקריות, אז נוסיף לכך את החלק הטוב: שלא אשמע ממנה עוד. אך בעולם החדש לא צריך לחכות שכל זה יקרה במדרגות נעות בכלבו ענק. ישנו מקום שם אפשר לפגוש את כולם, לא רק אותה וגם לא במקרה.

בזמן האחרון קיבלתי הרבה הזמנות לפייסבוק, בהתחלה חשבתי ששוב כמה טירונים נפלו בפח לרשת היכרויות אנונימית ששלחה הזמנות לכל כתובת מייל אפשרית. אך אחרי שראיתי שכמות ההזמנות להצטרף לפייסבוק רק גדלה הבנתי שאולי שווה לבדוק אחרי הכול, אולי זו עוד רשת חברים שאני יכול לשרוף בה חצי שעה ביום, וללכת לישון עם בריאנה בנקס. אז עשיתי את הצעד הראשון שהוא למעשה הכי קשה ונרשמתי לפייסבוק. כן, עד הסוף, עם תמונה בפתיחה, כמה מילים, אלבום תמונות וכל מיני אפליקציות בסיסיות. ואחרי שהכול היה מוכן, חיכיתי לראות מה יקרה, אבל כלום לא קרה.

ברגע של חולשה אמרתי בסדר
תצלום: SXC

לאחר כמה ימים גיליתי שבפייסבוק אפשר לחפש אנשים שאני מכיר, אז התחלתי להריץ סרצ'ים על כל מיני שמות של אנשים שחשבתי שבטוח הם רשומים. במקביל הרבה אנשים חשבו כנראה שגם אני אהיה אחד הראשונים לפקוד את האתר, וקיבלתי הרבה הצעות חברות. כמובן שאישרתי את כולן והמשכתי בתהליך חיפוש המכרים. כאן בדיוק מתחיל השלב הראשון של ההתמכרות: ההשתתפות במרוץ "למי יש הכי הרבה חברים". במרוץ הזה הכול הולך, אין סלקציה ואין סינונים, לא משנה מהו טיב הקשר, הוספתי כמעט את כולם לכרטיס שלי.

וכך מצאתי את עצמי מוסיף אנשים שהפעם האחרונה שנפגשנו הייתה במשמרות הזה"ב בבית הספר היסודי, סביר להניח שאם היינו חולפים זה מול זה ברחוב היינו אומרים שלום רק מתוך נימוס, אבל עכשיו אנחנו חברים ואני יכול לצפות בתמונות שלהם עושים על האש באיזה פארק עירוני ביום העצמאות, ולשאול את עצמי איך כל זה משפר לי את החיים.

במקרה הטוב, האירוע הסתכם בכך שהחלפנו בינינו כמה הודעות שנראות כמו קורות חיים, רשמים של איפה היית ומה עשית מאז. וכמובן שאחרי כמה הודעות, כששני הצדדים כבר הבינו את הרעיון ורוצים להפסיק לדבר ולחזור להיות זרים, אפשר להשתמש בשיטה הפשוטה ביותר, "אז מתי נפגשים"? "מתי רואים אותך"? "חייבים להיפגש, אנחנו לא רציניים"! ועוד מגוון ניסוחים שהמשותף לכולם זו הצהרת כוונות שקרית.

שני הצדדים מסכימים שחייבים לארגן מפגש, מתישהו בעתיד, כשיהיה זמן. וכאן הדרכים נפרדות, וכל אחד חוזר לעמוד שלו, ויכול לסמן וי תחת הקטגוריה הווירטואלית שאני המצאתי: מילאתי את חובת הדיבור, שמרתי את המשתמש על אש קטנה. אך כל הסיפור הזה מתאר מצב יחסית מתקדם של תקשורת, שהרי ברוב המקרים פשוט הוספנו אחד את השני לרשימת החברים, שהיא פונקציה ששואפת לאינסוף, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהאפשרות המתוחכמת לדבר בינינו.

מבצע סבתא

במקביל להוספת החברים, קיבלתי עשרות הזמנות לאפליקציות שמעולם לא הבנתי את מהותן. דחיתי את כולן על הסף. אני לא רוצה להיות "ערפד וירטואלי" ולנשוך אנשים דרך הפייסבוק, אין לי גם כוונות לעשות כל מיני מבחני בקיאות ב"מבצע סבתא" או בחברים או להוסיף את עצמי לעשרות קבוצות מפגרות כמו: "להעביר את הבוקר לצהריים", טוב, אולי אם נהייה קבוצה גדולה יותר של אנשים, מישהו יקנה את זה. והכי גרוע - לקבל קוקטיילים או מתנות וירטואליות דרך הפייסבוק. זה גרוע יותר מאשר לקבל מתנה עם כרטיס ברכה. מה לעזאזל אני אמור לעשות עם אייקון של מרגריטה?!

יום אחד קרה משהו מוזר, גיליתי שכבר אין לי ממש את מי להוסיף לרשימת החברים, וגרוע מכך, אף אחד כבר לא הוסיף אותי. תהיתי להיכן נעלמו הימים בהם הייתי קם בבוקר ומיד מאשר עשר בקשות חברות מכל מיני אנשים שלקח לי כמה דקות להיזכר מאיפה אנחנו מכירים.

בהיתי במסך ושאלתי את עצמי, מה עושים עכשיו? האם זה אומר שאני אצטרך לדבר עם כל אנשים שרשומים אצלי בכרטיס? לא אמרו לי את זה כשנרשמתי! האם זהו הזמן לממש את כל הבטחות הסרק לפגישות שפיזרתי באתר? ואז התחלתי להבין שמדובר בשלב בו קשה לצאת. יש לך יותר מדי קשרים בתוך האתר, ואתה לא יכול פשוט להיעלם. אתה יושב מול המסך, מדלג בין כרטיסים של אנשים ומגלה ששרפת עוד שעה, וכנראה שגם היום תלך לישון עם בריאנה בנקס.

ואיפה זאת שאני אמור לפגוש פתאום במקרה? היא לא נרשמה לפייסבוק כמו יתר הבנות, ולכן איזה תור לכרטיסים יכול להיות רעיון מצוין.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. זו הדזמנות זדונית להטחת האשמות...
יאיר ישראל חרעוץ 20.12.2007
 
 
2. אתה זוכר אותי?
ל 31.12.2007
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©