הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפסדנו
 
התחרות בין האתר של ערוץ הספורט לבין ONE גורמת נזקים גדולים גם בתחום האתיקה וגם בתחום האדרת האלימות. וישנה גם תופעה תקשורתית מורכבת העונה לשם אופירה אסייג
מאת ערן רז | 30.11.2007
 

עיתונות הספורט חוותה שינוי עצום בעקבות מהפכת האינטרנט. בפעם הראשונה בהיסטוריה יכול חובב/חולה ספורט אמיתי, לקבל עדכונים, תמונות ושידורים בזמן אמת מכל מקום בעולם. קברניטי התקשורת הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל הגלום בכך, ויצרו כמה רעות חולות, שאיתן אנו חיים.

שני אתרי הספורט המרכזיים הנהנים מ"רייטינג" אינטרנטי גבוה היום הם אתר one ואתר ערוץ הספורט, כאשר כל אחד מהם, מנצל יתרון אחר שלו בתחום. לפי מביני עניין, אתר ערוץ הספורט הוא הרציני והטוב מבין השניים. הסיבות לכך הן רבות: כתיבה עיתונאית מסוגננת, פרשנים שהם אנשי מקצוע איכותיים, שעבדו כעיתונאים בכירים בתחום במשך שנים, והכי חשוב - הגב הטלוויזיוני שלו.

האתר של ערוץ הספורט מאפשר צפייה בתקצירים רבים, מכיוון שיש לו זכויות שידור ענפות. כמו כן ניתן לראות באתר את תוכניות הדגל של הערוץ ("חדשות הספורט" ו"יציע העיתונות") ולבסוף, האתר מנצל את יתרון ההעמקה של העיתונות המודפסת על פני זו המשודרת (במילים אחרות: אנחנו נחשפים לטורים ופרשנויות של הפרשנים המוכרים לנו מהמסך, ונחשבים אוטוריטה בטוחה בתחום). לעומת זאת, אתר ONE, מציג קונספט שונה בתכלית. האתר זכה לפופולריות שלו בתחילת הדרך משום שהיווה חלוץ בתחום. הוא עלה לאוויר כשהאינטרנט עוד היה בחיתוליו (יחסית) וזכה ליתרון ראשוני על מתחריו העתידיים.

הצדקה של חסידי אומות העולם. ONE
 

המכה שקיבל ONE עם הקמת אתר ערוץ הספורט הייתה עצומה. הייחודיות נגנזה, תם עידן המונופול, ONE יצא להשיב מלחמה בכלי העיתונאי הנמוך מכל. את ONE מנהלת אופירה אסייג, שהיא דמות שנויה במחלוקת, אבל אין ספק שמדובר בגאון תקשורת. בזכות האתר הפכה אסייג לסלב מקומי בזעיר אנפין (תופעה אופנתית בולטת מאז פריצת הריאליטי טי.וי). אסייג נהנתה מאור הזרקורים, הפכה חברה קרובה של הספורטאים ונשותיהם, וכך שברה בעצם את המחסום הבריא והכה נחוץ בין העיתונאי לבין נושאי הסיקור. "יחסי האנוש" של אסייג הפכו ליתרון הגדול של האתר אותו היא מפעילה, אבל במחיר כבד.

הידיעות הבלעדיות שהיא מקבלת ומפרסמת פוגעים בעבודתה העיתונאית, כלומר במקום להפוך למבקרת ומסקרת של הספורט היא הפכה להיות הדוברת. על הקשרים בינה ובין כדורגלנים כמו אבי נמני ולירן שטראובר (שהיא חברה טובה של אשתו), נכתב כבר רבות, ולעולם לא נכתבה עליהם באתר מילת ביקורת אחת (ואלו הן רק שתי דוגמאות מוכרות). יותר מכך, אסייג הבינה שמהפכת התקשורת הפכה את כל מי שמופיע בה לסלבריטאי, והעניקה גוון צהוב לאתר. מלבד הפרסומות הרבות (והלגיטימיות) יש בו תמונות חשופות של אוהדות (בחסות מנתח פלסטי מפורסם וסוכנות דוגמנות) ופינה פופולרית בשם גליצ'ים, בה נחשפים לעינינו חייהם הסוערים של הספורטאים. הספורטאים עצמם מרוויחים פי שניים - נהנים מאור הזרקורים אבל בעיקר מכתיבים כיצד הוא ייראה.

ONE ניצל את העובדה שהספורט והאהדה הם כל כך אמוציונליים, כדי ליצור זן חדש מקביל של עיתונות ספורט. מלבד הבעיות האתיות, נוצרת פה בעיה הנובעת מקהל היעד. צעירים אשר גדלים לתוך המציאות הנוכחית מגלים עניין רב יותר בכל הפיקנטריה מסביב לספורטאים מאשר בספורט עצמו. הדבר מוביל לתפיסת הנושא כמשהו הרבה יותר אישי, הזדהותי, מאשר משחק או תחרות. המונח "זה רק ספורט" מתחלף עם המונח "הכול זה ספורט".

חושבים כמו ילדים

ניתן לראות קשר ישיר בין העלייה התלולה בסיפורי האלימות הקשורים לספורט (הן מצד שחקנים, אבל בעיקר מצד אוהדים) לחופש שהאתר מאפשר לאמוציות של קוראיו. נושא הטוקבקים או כפי שהוא נקרה בעגה התקשורתית היזון חוזר, נדון במקומות רבים בקשר לכלל השאלות האתיות (טוב או רע) ובקשר לשאלות הפרקטיות (האם זה משפיע או משקף). במסגרת ניסוי קטן שערכתי כטוקבקיסט, שלחתי מספר קללות לעבר שחקנים שונים בכתבות שונות, בשני האתרים. מילים קשות כמו: מחבל ובן-זונה, לא עברו את הסף, בעוד: אפס, זבל ודומיהם התפרסמו ברבים.

באתר של ערוץ הספורט התגובה שלי הייתה קצת שונה בנוף הכללי, כלומר הקללה היחידה שפורסמה, בעוד ב-ONE התגובות הן בפירוש, רובן ככולן, הקנטות מצד אוהדי הקבוצות. יותר מזה, ב- ONE התגובות תופסות חלק נכבד מהכתבה, וזוכות לעידוד מסיבי יותר (ניתן גם לבחור את הלוגו של הקבוצה שלך לצד התגובה). ניכר בפירוש כי התגובות הילדותיות נכתבו בידי ילדים או כאלו שחושבים כמו ילדים, ואין ספק שיש כאן עידוד ודחיפה לאלימות.

לעתים נדמה שהתקשורת, שתוקפת את המשטרה, את האוהדים והקבוצות עצמן, מתעלמת מהחלק שלה בכל הסיטואציה שנוצרה. לראיה ניצחת ניתן היה לראות שבגמר ליגת האלופות האחרון פרץ אוהד למגרש, והבמאי בתגובה הסיט את כל המצלמות לכיוונים שונים, על מנת לא לתת לו זמן מסך. שבועיים לאחר מכן, בדרבי התל אביבי, פרץ אוהד למגרש שחטף מכה מאחד משחקני מכבי. במקום לעשות את אותו המהלך, הבמאי הישראלי לא רק שלא הפנה את המצלמות ממנו, אלא עקב מקרוב אחר כל תנועה שלו ובכך עודד סוג התנהגות שכזו, וחבל.

סוף מעשה במחשבה תחילה

דוגמה נוספת מהדרבי התל אביבי האחרון שגם לאחריו ניתן היה לראות את ההבדלים בין שני האתרים וגם להבין שהתקשורת בעצם לא למדה כלום. גם הפעם, כמו בדרבי שעבר, פרץ אוהד לכר הדשא וגם הפעם, המצלמה לא התעלמה ממנו, אלא ליוותה אותו רץ ומנשק שחקן של מכבי תל-אביב (כמובן מתוך תקווה שיעשה משהו הרבה יותר גרוע). התקשורת לא סיימה כאן אלא הגדילה לעשות ובראיונות בשני האתרים ובכלי התקשורת השונים, נתנה לאוהד בימה שבה הוא חשף את מניעיו: להפגין את האהבה לחברה שלו. ראשי מכבי תל-אביב, שבעקבות מקרה זה קיבלו קנס של עשרת אלפים שקלים, החליטו, ובצדק, לתבוע את האוהד לשאת בהוצאות.

נעזוב לרגע את הדיון "האם הדרך המטומטמת והלא חוקית בה הוא פעל, באה להוכיח זאת או לא" ונתרכז בריקושט של החשיפה התקשורתית. אתר ערוץ הספורט קיבל ביקורות רבות על כך שנתן זמן שידור, ובכך לגיטימציה לאותו אוהד וככל הנראה קיבל החלטה שלא לעסוק בו יותר, או לפחות לא לתת לו כותרות ראשיות. לעומת זאת, אתר ONE, שמח לקפוץ על העגלה הרגשית בסיפור. למרות שאין קשר בין מה שעשה האוהד לבין ספורט, פרסם ONE, בכותרת הראשית, ראיון בלעדי עם אמו של הפרחח. האם חשפה את מצבה המשפחתי העגום, את העובדה שהיא מרוויחה רק 4000 ₪ בחודש ומפרנסת ארבעה בנים שאינם עובדים (אותו אוהד, קטין בן 17, גם לא לומד).

עוד היא סיפרה-חשפה כי הבן שלה השאיר לפני כמה ימים מכתב התאבדות ובו הצהיר ש"אם יעצרו את אבא בגלל שאין מאיפה להביא את הכסף, הוא יתאבד". היא גם הגדילה לעשות וביקשה שהעיתונות תעזוב את בנה לנפשו שכן "הוא אינו אנס או רוצח". היא בעצם מאשימה את התקשורת, דרך התקשורת עצמה, שבעקבות כך שנתנה לבנה את הבימה, אותה הוא ביקש לעצמו, היא צריכה לשלם כסף שאין לה (על כך נאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה").

אתר one נתן לה את הבימה בהצדקה של "חסידי אומות עולם" כשבעצם הוא רק רוצה ללבות את האש וליצור לחץ פופוליסטי כנגד החלטה צודקת של הנהלת מכבי תל אביב. או כמו שכותבים בסוף הוכחה גיאומטרית: מ.ש.ל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. נכון שזה קצת...
אדון תחת לחץ 17.12.2007
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©