הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוגמה - לא למחוקקקקק
 
פרה חסרת מעצורים כמעט הרסה לה את החגיגה בהודו. אבל תודה לאל, או לבת דמותו הקדושה, שהסיפור נגמר בשלום
מאת >> כתב/ת הזיקית | 18.12.2007
 

יום בהודו - רישיקש לפני שנה: התעוררתי ב-6:30 בבוקר מהשמש (מה לעשות שהווילון חצי שקוף) ואולי גם כי שמעתי את כל הבאיות (חברים בהודית) שעובדים בגאסט-האוס או את הקופים שמתהלכים לי בחצר. איכשהו הצלחתי לחזור לישון עד 8:30. סידרתי את החדר הפרטי שקיבלתי (סוף סוף, אחרי שבעה חודשים של שינה משותפת בחדר, אוהל ותא מטען של סטיישן) בזמן שאני מאזינה ל"שוטי הנבואה" (דיסק ראשון, פאסה, אני יודעת).

הסתובבתי ברחוב הראשי שבו כיכר ענקית, ובמרכזה פסל ישן ויפה. שם טמון כול האקשן של העיר. בדרך לשם חציתי גשר ענק מעל הגנגס. כמובן שיש שם קופים, והם התהלכו מימיני ומשמאלי ושלא נדבר על ההודים. "שוטי הנבואה" עדיין ברקע למרות שמדי פעם הושמעה ברחוב בקול רם מנטרה הודית שהפרה את שלוותי. ברחוב הראשי הודים עצרו אותי, מכרו לי, בהו בי, דיברו איתי, הצטלמו איתי, צחקו עלי, קיללו אותי, דרסו אותי ובעיקר חייכו אלי - חיוך מלא חסר שניים.

פרה חצופה הרסה לי את השאנטי
תצלום: עידו קורין

הגעתי למחוז חפצי - מסעדה עם מוזלי טוב וקפה קר טעים (לא הקפה הרגיל של ההודים) והכי חשוב - המסעדה זולה! ארוחה בחמישה וחצי ש"ח ולא במחיר מופקע של שמונה שקלים כמו בשאר המסעדות. אחרי ארוחת בוקר טובה הלכתי לחוף של הגנגס ועשיתי קצת ג'אגלינג. מישהי ניגנה בחליל, אחרת על תוף, ובחור פורטוגזי סיפר לנו שהוא הולך על חבל, ומופיע במסעדה באזור ושנבוא. נעניתי להזמנה, ובדרכי למסעדה ראיתי פרה (כבר התרגלתי) ועקפתי אותה כדי לא להפריע לה. אחרי הכול היא חיה קדושה.

שמעתי פלצצצ והרגשתי טיפות קלות על רגלי. השתהיתי לרגע, הבטתי לשמיים והתפללתי לאלוהים שהדבר ממנו חששתי מכל לא יתגשם. הסתובבתי לכיוונה של הבהמה המסריחה הזו, ושמעתי עוד פלצצצ ונוכחתי לדעת בדיוק מה המקור, הגודל, מצב הצבירה והצבע של השלשול שיצא ממנה! פרה שלשלה עלי! וזה לא הסוף. עקפתי אותה בעודי רצה לחדרי לשטוף את רגלי, אבל הפרה לא העריכה את מאמצי, חטפה את הג'ננה ונגחה בי! מחשש לנגיחה נוספת אחזתי במצחה, ליטפתי אותה וקיוויתי לטוב. כשהיא ראתה שאיני מהווה איום, השמיעה קול ביטול לעברי והמשיכה בטיולה. כלומר, החליטה לחוס עלי ולא לפרק לי את הצורה.

נכנסתי בסערה לחדרי, שטפתי את מה שלא נספג והמשכתי למסעדה. שם צפיתי במופע של הלוליין הפורטוגזי. אחר כך התיישבתי עם ידיד לארוחת ערב, ומצאתי את עצמי באותו שולחן עם אמריקאי, הודי, אוסטרית, אוסטרלית וקוריאנית (זו לא התחלה של בדיחה) ואכלתי איתם ארוחת ערב. עברתי למסעדה אחרת הידועה בקינוח טעים, והצטרפתי לחבורה שהזמינה אותי וסיימתי את הערב בחברתם.

ברוח טובה ובטן מלאה פניתי בכיכר הגדולה, חציתי את הגשר, עברתי אשראם ועוד אשראם, כיכר ועוד כיכר, את סמטת הקבצנים, עליתי במעלה המדרגות, הגעתי לחדרי, נכנסתי למיטה ולילה טוב!

איזו מין שלווה ולא צריך שום דבר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מטומטם, מטופש, ואפילו אווילי
מ. פרי, תל אביב 08.01.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©