הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תחליף זול
 
בערב המחווה ל"לד זפלין" ב"צוותא" נרשם מאמץ נחמד, אבל אפילו לא טיפת זיעה אחת
מאת גיל מטוס | 18.12.2007
 
רגע לפני האיחוד המדובר של להקת "לד זפלין", גם אצלנו בארץ הקודש בחרו לציין את האירוע בערב מחווה מיוחד ב"צוותא", בהשתתפות שלוש להקות: איחוד חלקי של "הצ'רצ'לים", להקת "כבד קצוץ" והמילה הנרדפת לקאוורים - "שליחי הבלוז".

לפני שההרכבים עלו לקרוע את הגיטרות ואת מערכת התופים, שהובאה במיוחד לערב זה ודומה לזו של ג'ון בונהם ז"ל, המתופף של "זפלין", ב"צוותא" מצאו לנכון להזכיר לנו שאנחנו עדיין בישראל, בהדלקת נר שלישי של חנוכה. שלוש הלהקות שעלו לאחר מכן היו אמורות לזרוק אותנו הרחק מכאן, הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי. אך החנוכייה המשיכה לבעור.

הדבר האמיתי. לד זפלין בהופעת האיחוד בלונדון
 

"כבד קצוץ" היו הראשונים לעלות לבמה בניסיון להציג את "זפלין". הם פתחו את הערב עם ,Good Times Bad Times השיר הראשון מהאלבום הראשון, שהיה בחירה טובה בהחלט, והמשיכו עם שירים מהמיטב כמו: Immigrant Song, The Song Remains The Same וביצוע מרשים ל-Moby Dick, עם סולו תופים של יוסי בוזין שלא היה מבייש את האב, הבן ואולי גם את רוח הקודש.

למרות בחירת השירים המוצלחת, משהו היה חסר. בשלב זה עוד היה קשה לשים עליו את האצבע, אך בשנייה ש"הצ'רצ'לים" עלו לבמה, הכול התחבר. לפני כשלוש שנים באטלנטה, נפלה בחלקי הזכות הגדולה להיות בהופעה של רוברט פלאנט, סולן "לד זפלין". מה שהדהים אותי היו האנרגיות הבלתי נגמרות שלו, שבאו לידי ביטוי בתזוזות, ענטוזים, יבבות וצרחות, כאילו הוא אחוז בדיבוק הבלוז והרוקנ'רול.

אז נכון שדני שושן, הזמר ונגן הבס של "הצ'רצ'לים"; לא ענטז על הבמה בעודו אונס את המיקרופון; חיים רומנו, הגיטריסט, לא הביא איתו גיטרת גיבסון אדומה מדגם S.G עם צוואר כפול; וגם המתופף עמי טרייביטש לא פינק עם סולו. אבל "הצ'רצ'לים" הצליחו לגעת הכי קרוב, ולהעביר את העוצמה בצורה ראויה. הצ'רצ'לים היו הראשונים שעשו קאוורים ל"זפלין" בארץ, והאיחוד שלהם היה מוקד הערב, וההסבר לממוצע הגילאים המבוגר יחסית שהגיע.

הם פתחו עם Communication Breakdown ומיד אחריו הגיע ביצוע חזק ל- Living Loving Mad, אחד משירי "זפלין" החביבים עליהם, אותו ניתן למצוא גם באלבומם - "צ'רצ'לים" שיצא ב-1969. שני השירים הבאים היו חומר מקורי מהאלבום Junkies Monkeys & Donkeys, שיר הנושא ו- Mama's Gonna Take You Home, שנשמע כמו משהו ש"זפלין" לא היו מתנגדים לספח לרפרטואר שלהם. "הצ'רצ'לים" ניסו לסיים עם שיר שפלאנט לרוב היה שומר להדרן - Whole Lotta Love, בביצוע אנרגטי בו הצליחו להתמודד בכבוד עם הדקה וחצי גניחות של פלאנט באלבום. להדרן הם ביצעו את She's a Woman - גרסת כיסוי ל"ביטלס" שמופיעה גם כן באלבום "צ'רצ'לים".

מנת שווארמה עם קיסם

לאחר הפסקה של עשרים דקות, הגיע תורם של "שליחי הבלוז" להביא את הבשורה. הם פתחו ב"קשמיר" והמשיכו עם מיטב הלהיטים, כאילו מישהו לחץ פליי על האוסף הכפול של "זפלין" במצב רנדומלי. למרות האלתורים הבלתי פוסקים, והשעשועים של צ'לי הגיטריסט עם קשת הכינור, הציפור לא הצליחה להתרומם. גם הביצועים הטובים יותר לקו לפעמים בחוסר אנרגיות שהגיע עד לכדי טרחנות. השיא אליו הצליחו השליחים להגיע היה בביצוע ל-Since I've Been Loving You, בו הקלידן ניב חובב התמודד בהצלחה עם המנעד של פלאנט.

השעה כבר הייתה 00:30 ועייפות וכבדות הן המילים שהגדירו את המצב. למרות שהקהל צהל בסופו של כל שיר ונענע את הראש אחורה וקדימה כמו בובות כלבים ברכב, עדיין נתפסו לא מעט פיהוקים. בחור אחד שהצליח לנקר לצלילי הדיסטורשן, ופרצופים של אנשים שלא רצו לחוות דיסוננס וניסו ליהנות בכל מחיר. להזיז קצת הראש, לתופף על הרגל, הכול בשביל שיהיה אפשר לספר בבית שקיבלו מנה טובה.

הטענה שההרכבים לא סיפקו את הסחורה כראוי היא מינורית כשמנסים להסביר את המצב. ערב קאוורים ל"זפלין" בישיבה ב"צוותא" זה כמו לאכול מנת שווארמה עם קיסם, כשיד אחת קשורה מאחורי הגב. אי אפשר להגיע לקתרזיס, לא משנה כמה בשר יש בפנים. בהופעה מסוג כזה צריך להזיע, לספוג זיעה של אחרים, לנענע את זה אמא, להיות ה"בק דור מאן" ולצאת בתחושת רעב.

שליחי הבלוז חזרו להדרן עם Stairway to Heaven וחיזקו את הטענה מ"עולמו של ווין" - NO STAIRWAY TO HEAVEN. את הערב הם חתמו עם Rock n' Roll והזכירו לנו שבאמת עבר הרבה זמן מאז שהרגשנו אותו. הקהל עמד על הרגליים, חילץ קצת שרירים ורקד, לרגע הייתה הרגשה שההופעה התחילה, אבל אז כבר הגיע הזמן ללכת, לחזור הביתה, לשים בנגן אלבום של "זפלין" ולהתעורר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אין על צ'ילי סינגולבסקי
רועי 31.12.2007
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©