הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אז איפה הן הקבוצות ההן?
 
מה משותף לשמות הבאים: בית"ר ת"א, הפועל יהוד, מחנה יהודה, הפועל חדרה ושמשון ת"א? ובכן, אלה קבוצות עבר גדולות עם היסטוריה מפוארת שנשכחו אט אט בתהום הנשייה של הכדורגל הישראלי
מאת עמית זילבר | 01.01.2008
 
שמשון ת"א. 30 שנה בליגה הבכירה
 
הכדורגל הישראלי עד תחילת שנות התשעים, הרבה לפני עידן הכסף הגדול והבעלות הפרטית, היה תמים יותר. שם המשחק אז היה נאמנות טוטאלית, נאמנות מעל כל דבר. "לשחק בשביל הסמל" ו"המועדון חשוב יותר מכל שחקן" לא היו רק קלישאות שהופרחו באוויר אלא באמת מציאות שנהגו לפיה. לאור המציאות שהשתנתה כיום, ללב יש לעיתים נטייה לברוח אל עבר מחוזות הנוסטלגיה ולהיזכר בערגה בימים אחרים, מוקדמים יותר של הכדורגל הישראלי. באותם ימים הנאמנות באה לידי ביטוי לפעמים בפנאטיות ורכושנות מוגזמת כלפי אותם שחקנים שנחשבו כסמלי מועדון, וגרמו לכך שהם לא יוכלו לעבור לקבוצה אחרת בשום מחיר.

המקרה המפורסם ביותר הוא העברתו של כוכב העבר הגדול של בני יהודה אהוד בן-טובים לבית"ר ירושלים בשנת 1979. בן-טובים עוד הספיק להשתתף במשחק אימון במדי בית"ר (ואף הבקיע שער), אולם קהל האוהדים הזועם של בני יהודה לא היה מוכן אפילו לשמוע על כך שמלך השכונה ייפרד מהמדים הכתומים, ויצא למסע של הרס וחורבן ברחובות תל אביב עד שהבן האובד ישוב הביתה. המהלך צלח בידיהם לבסוף, כשראשי שתי הקבוצות התקפלו, ובן-טובים חזר לכור מחצבתו.

וכך, למרות שהנאמנות למועדון הובילה לעיתים למחוזות פסולים, ניתן לקבוע במבט לאחור, שלקבוצות של פעם הייתה הילה סביבן, שגורמת לרבים מאיתנו רצון עז לחזור ולראות אותן בפעולה, ולהראות אותן לדורות שלא זכו לכך.

במסע הזה אפשר להיזכר בבית"ר ת"א, שהייתה קבוצת התקפה לתפארת, והייתה מחוררת רשתות בשנות השבעים עם משה "קיש" רומנו, אחד החלוצים הגדולים שהיו בישראל. רומנו נמצא עד היום במקום הרביעי בטבלת הכובשים של כל הזמנים בכדורגל הישראלי עם 193 שערים (מיד אחרי אלון מזרחי, עודד מכנס ואבי נמני). שני עשורים מאוחר יותר היו אלו שלושת הכוהנים ניסן, ירון והכוכב הגדול ניסים שהנהיגו את הקבוצה והובילו אותה לכמה עונות מכובדות בליגה הבכירה.

קבוצה נוספת שכיף להיזכר בה היא שמשון ת"א. זו שיחקה 29 שנים בליגה הבכירה מאז 1960 ועד 1990 (מלבד עונת 1974), והייתה מזוהה עם שכונת כרם התימנים. כוכבה הגדול היה גדעון דמתי שנחשב לסמל הגדול של הקבוצה והכרם, וזכור במיוחד בשל ששת השערים שהבקיע במשחק אחד ב-1976 במחזור האחרון של העונה נגד מכבי רמת עמידר. על אותו משחק קיבל דמתי את הציון הנדיר 10, הישג שרק מעטים זכו לו. כיום שתי הקבוצות המיתולוגיות הללו התאחדו ומשחקות תחת השם בית"ר-שמשון ת"א (רמלה) בליגה השלישית.

לראות את עיניו הנוצצות

ומן העבר השני קבוצת הפועל יהוד שבילתה את שנות השבעים והשמונים בליגה הבכירה, ואף זכתה בגביע בשנת 1982 אחרי ניצחון על הפועל ת"א 1-0, אך שמה ייזכר לעד בספרי ההיסטוריה של הכדורגל כמומחית הגדולה ביותר לבזבוזי זמן בתוך המשחק, בראשות שני שחקניה משני עברי המגרש: השוער אריה חביב שגם נמנה עם סגל הנבחרת בזמנו, והחלוץ שלום רוקבן. רוקבן היה להטוטן בהחזקת הכדור, והתרגיל המפורסם שלו היה הקפצתו והחזקתו של הכדור בין הכתף לצוואר, מה שגרם לו לראות את הדשא מקרוב לעיתים תכופות כאשר שחקני היריב ביקשו לעצור אותו.

קבוצה נוספת שהייתה שם גדול בעבר וכיום מדשדשת לה אי שם במרתפי הליגות הנמוכות היא הפועל חדרה. בשנות השבעים חדרה הילכה אימים על קבוצות גדולות במגרש הביתי שלה, וכוכביה אז היו: שולם שוורץ, אחד הקיצוניים הכי מהירים בתולדות הכדורגל הישראלי, בנימין בלנרו הכישרוני שנמנה על סגל המיתולוגי של מקסיקו 70' אבל הועף לבסוף על ידי עמנואל שפר עקב היותו שחקן פרובלמטי, ואף דוד פיזנטי "פיזה" ששיחק גם בחו"ל, בק.פ.ר האנגלית ופ.צ. קלן הגרמנית (וידוע בשל "סיפור החומוס" כאשר אחת ממאהבותיו סיפרה שנהג למרוח אותה בחומוס וללקקה) החל את דרכו בקבוצה. אגב, מתברר שבחדרה יודעים להוקיר את כוכבי העבר שלהם, וכיום מחזיק תיק הספורט בעירייה הוא לא אחר מאשר שולם שוורץ האגדי.

את אותה הפועל חדרה ליווה כותב שורות אלו וכיתת את רגליו הצעירות אחריה, על אף שהייתה נתונה כבר בפרפורי גסיסה ארוכים בתחתית הליגה הארצית (לאומית כיום). הדלק שהניע אותי וגרם לי להיות נוכח בכל המשחקים היה אותן הפלגות בדמיון שחוויתי כאשר הייתי מאזין לסיפוריו של אבי, שייבדל לחיים ארוכים, על אותן שנים מפוארות בהן חרש את כל הארץ ב"רנו" הישנה שלו כדי לראות את הפועל חדרה הקטנה מנחילה הפסדים לכל הגדולות. הספיק לי לראות את עיניו הנוצצות כדי להאמין באמת ובתמים שפעם היה יותר טוב.

וכעת במבט לעתיד, כאשר שמות גדולים יותר כמו הפועל פתח תקווה שנאבקת בליגה הלאומית ומנסה לשחזר את עברה הגדול (שראשיתו בקבוצה האדירה של נחום סטלמך ז"ל ואבשלום רצאבי שזכתה בחמש אליפויות רצופות מ-59' עד 63'), ובני יהודה הצבעונית עם הכדורגל השמח, שמתבזה ממחזור למחזור ונמצאת במסלול המהיר לירידה לליגה השנייה, נקווה אנחנו שהאימפריות הללו יצליחו לחזור לדרך המלך ולא ייעלמו. ושלא ישאירו לנו, אוהדי הכדורגל, רק זיכרונות גדולים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
9 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחלה כתבה ,
שרון 03.01.2008
 
 
2. איפה הן קבוצות העבר
רן אלקובי 03.01.2008
 
 
3. כל הכבוד
חימון 04.01.2008
 
 
4. שונאת את חיפה
מכבי תל אביב 04.01.2008
 
 
5. שכחת את האימפריה של מכבי שעריים!!!! :)
אופיר 04.01.2008
 
 
6. לאן נעלמה תמימות?
געגועים לימים עברו 05.01.2008
 
 
7. מה עם מכבי חיפה?
דוד מור 06.01.2008
 
 
8. מכבי יפו
ויטסחה 08.01.2008
 
 
9. הכל נכון, אבל
ירון קלנר 07.02.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©