הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עד שמוציאים את התקע
 
את השנה החדשה העדיף אסף קפלן לקבל עם נשיקה מוסיקלית מ"נקמת הטרקטור", שסיפקה הופעת סילבסטר מלאת אימפרוביזציות והרמוניה
מאת אסף קפלן | 02.01.2008
 

אחת הסיבות שבגללן אני אוהב ללכת להופעות היא היציאה מהקונטקסט היומיומי, וככל שאני מרבה, הרי זה משובח. את "נקמת הטרקטור" יצא לי לראות הרבה בשנה שחלפה. לדעתי, זו אחת הלהקות המשובחות ביותר ברוק הישראלי, שנמצאת בשטח כבר יותר מ-15 שנה. בכל פעם שאני מגיע להופעה שלהם, הם עושים את זה אחרת. את השם שלהם, אגב, הם שאבו מתוך שיר של רמי פורטיס, שנגנז מהתקליט "סיפורים מהקופסא".

בשנה שחלפה הם רצו בעיקר עם ההופעה של "מטבח אקוסטי", אלבום הזהב שלהם שיצא ב-1996. הפעם, הם החליטו לגוון לחשמלית תשוקתית בערב הסילבסטר, ואני החלטתי שבמקום נשיקת חצות (מה אני, סינדרלה?) אחגוג איתם, כי אם אני צריך להתנשק עם מישהו/משהו, אני מעדיף שזה יהיה מוסיקלי.

המילה בנאלי לא קיימת בלקסיקון. ''נקמת הטרקטור''
תצלום: יח''צ

העובדה שחברי הלהקה יוצרים גם מוסיקה למחזות ולסרטים, מעניקה לכל שיר ושיר אימפרוביזציה משלו, דבר הבא לידי ביטוי בכל הופעה. המילה בנאלי לא קיימת בלקסיקון הצלילים של הטרקטורים. מעבר לאימפרוביזציית השירים, גם הכלים מקבלים את הכבוד הראוי וההרמוניה מרקיעה לגבהים חדשים בכל פעם.

ההופעה החשמלית התחלקה לשניים: לפני 2008 ואחרי 2008. גליה חי מתחילה לחמם ת'קהל עם הוויולה שלה, והנקמה מתחילה לרוץ שירים מוכרים לצד כאלה שפחות, הפסקות מינוריות בין קטע לקטע, משיכת גיטרות, זוגות מתגפפים, דיאלוג מבריק בין הוויולה לתופים, קלידים, דיסטורשן, והמסיבה מתחילה.

בללי צורח, לוחש לקהל, גונח, ממלמל ומכה בבס בכל כוחו, רעש וצלצולים, ג'אמים מרקידים. אתנחתא קלה, איבוד כיוון קט, "מה עכשיו?", משתהה בללי ושואל את חברי הלהקה מה הקטע הבא, בטענה שאת רשימת השירים שמונחת על הרצפה מולו הוא לא מצליח לקרוא, מפאת גילו: "אנחנו כבר זקנים, לא רואים טוב".

מתקרבים לשעת חצות והלהקה מפסיקה לנגן, כוסות פלסטיק מלאות באלכוהול זול עוברות בקהל. בללי מחכה ומחכה עד שנמאס לו ופוצח בסולו אחרון לשנת 2007, שמניע את הקהל. חצות הלילה מגיע ובללי מברך את הקהל ואת מועדון הלבונטין 7 לחיים!

תלוש מהקונספט

החלק השני של המופע מתחיל בשיר "שקט" - ניגוד מוחלט למה שמתרחש על הבמה. הקצב מתגבר, הקהל מתחיל לרקוד ולקפץ. ויברציות מעולות לשנה החדשה. כשהשקט נגמר, הקהל כולו מצטרף לבללי ויחד עם "אופניים וספר", תמימות הילדות שאבדה כבר מזמן מציצה לה בפתח השנה החדשה.

משום מקום הוא חותך ל- Faust, שרק לפני כמה שבועות ראיתי אותם על אותה במה בדיוק. למרות שבללי זרק משהו עליהם כשהוא הרים את כוסית חצות, לא ציפיתי לזה. רק בשנייה שהוא התחיל לשיר קלטתי במה מדובר. ההרגשה שליוותה אותי באותו רגע הייתה שאני האדם היחידי בקהל שיודע מה מתרחש שם. בללי בביצוע מוזר, מעניין, אבל קצת תלוש מקונספט ההופעה, העניק גרסה משלו לIt’s a Rainy Day . מהר מאוד הוא חוזר לשמיים שלו עם "עפיפונים" ו"חולות". עוד ג'אם לקראת סיום ומיד הקהל, שצמא לעוד טיפות שמפנייה שתתסוסנה להם בפה, דורש עוד. בהדרן, הוא עולה עם שרון קרלן, והסאונד החשמלי שהיה לאורך ההופעה נשבר. למרות שהיא לא בדיוק כוס האלכוהול שלי אני נותן לה צ'אנס וזורם עם השקט שלה.

מהר מאוד הדיסטורשן, הארכנות והסינתיסייזר של "אדון הסליחות", שבדרך כלל איתו הטרקטורים שולחים את הקהל הביתה, מכניס את הקהל לטראנס. אנשים רוקדים, שרים ושמחים.

ככה צריך לקבל שנה חדשה - עם אנרגיות חשמליות בלייב. חצוצרה נשמעת מאחור ומפתיעה את הקהל, שמפנה מבטו לעמדת הסאונד מן, מחזיר מבט לבמה וממשיך לרקוד עד שמוציאים את התקע.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©