הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אצל דקלבאום בסלון
 
כיף לראות הופעה ולדסקס מה היה שם תיכף אחרי. שיחת בנות על השואו של יעל דקלבאום
מאת נועה ברודצקי | 04.01.2008
 
נועה: שמעתי הרבה על יעל דקלבאום, בעיקר בהקשר של ה"בנות נחמה". הגדרתי לא פעם ולא פעמיים את הבנות נחמה כ"צ'יטוס". טעים בהתחלה, נמאס אחר כך אבל אי אפשר להפסיק לאכול. לכן הלכתי להופעה שלה בחשש - הייתי בטוחה שהיא תהיה משהו מיוחד אך מוזר, שאני לא אוהב.

חן: אני שמעתי קודם על קרולינה, אחר כך על דנה עדיני ואחריה על יעל. מוזר שדווקא יעל הגיעה אחרונה. אבל דברים טובים מגיעים בסוף, והיה שווה לחכות.

נועה: יעל היא עוף מוזר באופן כללי, לא? אסוציאטיבית, שחקנית, בעלת חוש הומור עצמי מהמפותחים ששמעתי, ויכולות ווקליות שלפעמים נשמעות כמו הופעה שלמה של "מיומנה".

חן: לבושה בשעטנז של בדים שחורים, מגובה בכובע שחור שישמש אותה לאורך ההופעה כפריט שניתן לשחק איתו אל מול ההמון שגדש את לבונטין. במונחי הלבונטין כמובן.

לא צריך יותר מגיטרה ומיקרופון. הבנות נחמה
תצלום: דניאל רייז

נועה: הלבוש היה בדיוק כמו הקהל: גם הוא תאם את הסצינה האלטרנטיבית התל אביבית. בתחילת ההופעה אפשר היה לחשוב שהיא מפוחדת וחסרת ביטחון. היה נדמה שההופעה באה לה בהפתעה מוחלטת. היא חיפשה חיזוקים מהקהל כאילו לא רק אנחנו צופים בה אלא גם היא בנו, בוחנת אותנו, ואולי כך זה היה. עמדה על טיבנו ועד כמה היא יכולה להרגיש בבית.

חן: וככל שהזמן חלף, היחסים התפתחו והעמיקו. הביישנות הפכה לביטחון, העמידה המתחבאת מאחורי הגיטרה האקוסטית הוכיחה שלהתחבאות הזו אין כל בסיס, והיא לקחה את יעל אל הפסנתר והמפוחית. מתבלבלת במילים אבל מרגישה בבית. כי בבית מקבלים אותך כמו שאתה, והטעויות הן חלק מתהליך הצמיחה הקטן - גדול שהתחולל לו על הבמה.

נועה: זו החוויה האהובה עלי בהופעה. האמן פשוט אומר את כל העולה על רוחו. הקהל מגיב אליו באינטימיות. יש שפה משותפת והומור פנימי. הייתה הרגשה שההופעה לא הייתה אירוע חד פעמי בחור קטן בתל אביב, אלא משהו קבוע, מעין מסורת שישי כמו ארוחות משפחתיות בבית.

חן: אבל לעתים הייתה הרגשה של יותר מדי. יותר מדי משחק, יותר מדי מניירות, יותר מדי שיתוף, יותר מדי סאונד, יותר מדי לקבל מיעל בזמן קצר. ואולי זה פשוט היה יותר מדי טוב בשביל להספיק לעכל, ולהבין את הכוחות הבלתי נלאים שיוצאים מתוך הבחורה הקטנה ותכולת העיניים הזו.

נועה: לדעתי אם משהו נתקע בגרון זה לא רק כי הגישו לך ביסים גדולים מדי. אולי פשוט התיבול לא לטעמך. בדיוק כמו שציינת בסלחנות, הייתה הרגשה שהיא מסתתרת מאחורי תיבול מאסיבי של אפקטים קוליים. דווקא כשהיא הייתה פשוטה, צלולה, והשם ישמור - שרה בעברית - אהבתי אותה יותר.

חן: והשם שמר. אז תודה לשיעורי האנגלית שהעניקה לנו מערכת החינוך. ותודה לפירוק ברית המועצות שגרם למושג "עברית שפה קשה" להבהיר לנו שלימוד השפה שלנו קל בערך כמו להתקבל לתוכנית חילופי סטודנטים באוניברסיטת טהרן. אבל כל כך יפה היא השפה הזו. וכל כך יפה הייתה השירה של יעל בעברית. שהרי אם הייתי רוצה הייתי מדלגת בין קטלוג התקליטים ומאזינה לג'וני מיטשל, ג'ניס ג'ופלין, אני דיפראנקו או פיונה אפל, והמקור כמו במקור מתחבר יותר לשפה, לשורשים ולרגש התרבותי. יתכן שהשירה של יעל באנגלית נובעת בחלקה מההשפעות של אלו שהזכרתי. השפעה הכוללת בתוכה שילוב של מיוזיקלס, בלוז, בט מידלר (הגרסה של יעל ל"Long John Blues" הייתה אחד הקטעים המרנינים בהופעה), רוק נשי רך וקצת אלתורים סטייל אלביס.

נועה: שילוב של מיוחד עם הזוי הוא בגדר שילוב מנצח. שילוב של הומור עם טיפת עצבות הוא נעים. שילוב של חומרים זרים עם מקוריים הוא טוב. ושילוב של עוצמה עם חשש הוא מרגש. לא היו בהופעה מספיק שירים שימלאו דיסק, ההופעה לא הייתה חלקה ולא הייתה מעובדת, אבל זו בדיוק הסיבה ללכת אליה.

חן: נראה כי הבנות בחרו להציב את השילוש המנצח בקדמת החשיבות, ודווקא בפירוק שלו מתגלה עולם ומלואו בכל אחת. מעניין יותר, עמוק יותר, רגוע יותר. השביל של יעל ארוך ומפותל והבחירות שלה יובילו את הדרך. צפויה לה דרך צלחה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©