הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מראה מראה
 
תוכניות הריאלטי משנות את הערכים החברתיים בהשתמשן באידיאל היופי כמפתח היחיד להצלחה. לא צריך כישרון, ולא צריך להצטיין, רק לעבור מסך. הכסף והתהילה כבר כאן
מאת ערן רז | 04.01.2008
 

לפני כמה שנים טובות קראתי ראיון עם שמעון גרשון, אז עוד שחקן הפועל ת"א בכדורגל ואשתו, הדוגמנית מלי לוי. בין היתר גרשון אמר ש"להיות חכם זה לא הדבר הכי חשוב בחיים". ציטוט זה הודגש על ידי הכתב בעיקר בשביל לחזק את הסטיגמה של "הכדורגל והדוגמנית הטיפשים" ולכן הוא עורר בזמנו לגלוג מסוים.

מבחינה לוגית יש כאן טעות קריטית, שכן האמירה הזאת לא אומרת בהכרח שהוא טיפש אלא שבעיניו החוכמה אינה מעלה הכרחית להצלחה בחיים. מה שמשתקף דרך התמונות והסטיגמה של גרשון ואשתו הוא שאידיאל היופי, ששני סמלי הסקס הללו מיצגים, הוא זה המועדף כיום על פני החוכמה.

לצערי, הציטוט של גרשון לא רק שאיננו מראה כמה הוא "לא טיפש" אלא יצר דווקא סוג של חיזוי עתידי שבו אלמנט היופי הפך להכרחי כתנאי להצלחה, הרבה יותר מכישרון או חוכמה. התקשורת, בעיקר בעקבות מהפכת ה"ריאליטי טי.וי", תורמת ומחזקת את אידיאל היופי, והיא עושה זאת בצורה השלילית והגרועה ביותר.

להיות שמן זה מכוער. ''לרדת בגדול''
תצלום: יח''צ

אידיאל היופי ,לאורך ההיסטוריה, ידע עליות ומורדות בכוח השפעתו על העולם. היוונים בעת העתיקה והיפנים במזרח, הקדישו לאומנות פיתוח הגוף וטהרתו פן ניכר מחיי היומיום שלהם. עם עליית הדת, בעיקר הנוצרית, נתפס הגוף כטמא, ואידיאל היופי איבד מחשיבותו כליל, וטיפוחו אף נחשב כחטא. המודרניזציה, שהביאה תחילה למודעות בריאותית, ובשלב מאוחר יותר למודעות אסתטית, שוב העלתה את קרנו של היופי בעיני האדם, והמהפכה התקשורתית, בעיקר הוויזואלית, החזירה אותו למרכז הבימה.

אם בעבר, חלומו של כל ילד היה להיות שוטר, רמטכ"ל או עורך דין, כולם מקצועות יוקרתיים בשל תרומתם החברתית והסטאטוס בצידם, הרי שהיום הילדים חולמים על דבר אחד בלבד - להיות מפורסם. התפיסה שלהם לא השתנתה בצורה ניכרת, שכן הילדים הללו עדיין רואים לנגד עיניהם את אלמנט היוקרתיות והסטאטוס כחשובים ביותר, וייתכן שכך הם חושבים שאף יוכלו לתרום מעצמם כדוגמה אישית, אבל, ויש כאן אבל גדול, צריך להבחין בין מקצוע הידוען לבין כל שאר המקצועות. הידוען מקרין בעיקר הצלחה אינדיווידואלית שאין לה תרומה חברתית אמיתית אלא בעיקר הגשמה אישית גרידא, בעוד המקצועות שנחשבו יוקרתיים בעבר, יש בהם תרומה חברתית מסוימת.

תפיסה זו מראה עד כמה עלתה השפעתה של התקשורת הוויזואלית, בעיקר הטלוויזיה והקולנוע. הילדים מעריצים את גיבוריהם הטלוויזיוניים ורוצים בהצלחה דומה לזו שלהם. הדבר לא היה גרוע כל כך, אם היה זה חלום ילדות גרידא, ומקצועות טלוויזיוניים היו מצריכים כישרון מיוחד וסף כניסה גבוה לתחום. הבעיה היא שהתקשורת כיום משדרת על גל של תפיסת הסינדרלה: כל אחד יכול להגשים את חלומותיו כי אין צורך בכישרון כלשהו אלא רק ב"לחיות את החלום".

הדבר מביא לכך שצעירים רבים שגדלו על החלומות הללו משוכנעים בכוחם לעבור את סף הכניסה, שהוא לכאורה פשוט וקל, והם אינם נוטשים את חלום הילדות הזה. מכאן, כל רצונם של הצעירים איננו בהצלחה אמיתית לשם סיפוק אישי אלא דווקא בחשיפה של הצלחתם. כלומר הסיפוק היחידי שלהם יהיה רק אם ייודע ברבים שהם אכן "עשו את זה".

ז'אנר הריאליטי, הוא גורם משמעותי ביצירת התפיסה הזו. הריאליטי משדר בבסיסו את תפיסת "כל אחד יכול", כשבפועל יכול רק מי שעובר מסך, ובשביל לעבור מסך, צריך להיות בעל כישרון אחד ויחיד - להיות יפה. מכאן לומדים הצעירים את המשוואה הבאה: כדי להצליח ולהגיע לסיפוק אישי עלי להיות מפורסם. בשביל להיות מפורסם אני צריך להופיע בטלוויזיה. בשביל להופיע בטלוויזיה אני צריך להיות יפה. כלומר: הצלחה = יופי.

שובו של האדם אל הטבע. מולי
תצלום: יח''צ

את הדוגמה הטובה ביותר ניתן לראות דווקא בימים אלו, עת משודרת הגרסה הישראלית של "הישרדות". בצורה אירונית, דווקא התוכנית שהעלתה את ז'אנר הריאליטי למרכז הבמה ויצרה אותו, עולה אצלנו כתוצרו המעוות. הקונספט הבסיסי של הישרדות דיבר על חזרה למצב הטבעי, קרי שובו של האדם אל הטבע. בעונות הראשונות, בשידור האמריקאי כמובן, לקחו קבוצה של אנשים מרקעים שונים, והורו להם לחיות ביחד על אי תוך הטלת משימות שעליהם לבצעם.

העניין העיקרי לא נסב על המשימות דווקא אלא על האינטראקציה האנושית שיצרו סביבם בעת שהותם על האי. השורדים הגדולים ביותר לא הבליטו דווקא אלמנטים של מצליחנות פיזית אלא גילו תושייה אנושית פוליטית-תחמנית שהראתה שאלמנט חוכמת החיים הוא זה הרלוונטי והחשוב ביותר לאדם. התוכנית שוכללה במשימותיה ובקבוצות שהובאו לאי (חלוקה אתנית לדוגמה), אבל הבסיס נשאר זהה, כלומר השורד איננו בהכרח נקבע על פי תכונות היופי שלו אלא דווקא על פי היכולת שלו לחבור לאנשים סביבו ולתמרן אותם.

מכאן הלך הז'אנר ופרח בעיקר בזכות המניפולציות התקשורתיות שיצרו סביבו. "כוכב נולד" (או בשמה האמריקאי, למרות שהבריטים הקדימו אותם בתחום - "אליל אמריקאי") הביאה את מידת הפופולריות של הז'אנר לשיא. הבעיה היא שלכאורה היה צורך בכישרון ספציפי בשביל להתקבל - לדעת לשיר, כשבפועל היה חשוב יותר להיראות טוב, אחר כך, כשניתן יהיה לבנות סביבך את סיפור סינדרלה בצורה שולית, היית צריך גם לדעת לשיר קצת.

שמן זה מכוער

שם התוכנית "כוכב נולד" ולא "זמר נולד" כבר מעיד על כוונתם של יוצריה. הרצון הוא ליצור אליל שמגיע למעמד הזה, כלפי חוץ אך ורק בזכות עצמו, כישרונו ורצונו ללכת אחרי החלום, כשבפועל הטלוויזיה שמה את עצמה על תקן האלוהים שמאפשר לו להציג את עצמו על הבימה. הדבר מקרין כלפי חוץ את התחושה שכל אחד יכול, וכך הטלוויזיה משמרת לעצמה את כוחה.

הראיה הטובה ביותר לכך הם דווקא תוכניות האודישנים. פעם אחר פעם רואים אנשים שאין להם טיפת כישרון, שהם גם מכוערים וטיפשים, ניגשים להיבחן, ומאמינים שהם יכולים לעשות את זה. הדבר החמור באמת הם האודישנים שאנחנו לא רואים, בהם שוברים לאנשים את הפנטזיות שלהם בשקט, ושלעולם לא יקרינו על המסך, שכן הם יערערו על המסר הטלוויזיוני אותו הם רוצים לשמר.

אני מכיר שתי דוגמאות של זמרות שנבחנו ונפסלו, וכלל לא שודרו במסגרת האודישנים: האחת יפיפייה ומוכשרת אבל קצת מבוגרת מדי (נושקת לשלושים) ובאה מבית טוב שלא ניתן להחיל עליו את סיפור סינדרלה. השנייה היא צעירונת מלאה בעלת קול מדהים, שהייתה לוקחת בהליכה את התחרות האחרונה, אבל היא לא עוברת מסך בצורה חלקה.

ניתן לשים לב שהז'אנר התפתח דווקא לכיוונים בהם היופי הוא הדבר העיקרי החשוב. תוכניות כמו ה"דוגמניות", "המראה", ו"לרדת בגדול", שמות בלי בושה את אידיאל היופי כחשוב וכמשנה את חייהם של האנשים בצורה הרלוונטית ביותר. ברם, לעולם לא יצעקו זאת בריש גלי אלא תמיד יעמיסו סיבה חינוכית לכאורה: אם תשאלו את קברניטי "לרדת בגדול" הם יגידו שהאידיאל שהם מראים הוא "אידיאל הבריאות", שכן השמנת יתר הוא גורם מוות רציני בעולם המערבי והתוכנית מחנכת אותנו שרזה זה בריא (כמובן שהתוכנית בעצם מחנכת אותנו ש"רזה זה יפה" או יותר גרוע - "שמן זה מכוער").

לבנות סביבך סיפור סינדרלה. כוכב נולד
 

ב"מראה" כבר לא מתחבאים מאחורי שום אידיאל, ויורקים לנו את האמת בפנים, ועוד בצורה הכי מגעילה שיש. לפני כמה ימים ראיתי פרק על בחורה שעברה שיפוץ כללי. קצת לפני הסוף אורנה דץ הגישה לה את הטלפון והכריחה אותה להתקשר למעסיק שלה ולדרוש את הקידום בעבודה שהבטיחו ולא נתנו לה. כמובן שהכול נעשה בתאום עם המעסיק (שהיה חייב לשתף פעולה עם אלוהים/הטלוויזיה) שישמח לפתוח לה דלתות חדשות, עכשיו כשהיא משופצת.

המסר הוא חד וחלק - שיפור ביופי גורר איתו שיפור בביטחון העצמי והערכה סביבתית גבוהה יותר. בפועל, הכוונה של קברניטי התוכנית היא שנשכנע את כולם שזה כך, ניצור פרסום למנתחים הפלסטיים שעובדים איתנו, ובכך נוכל להרוויח כסף מכל הכיוונים - הן מבחינת פרסום ורייטינג, והן מבחינת פרסום למנתחים שיעשו עבורנו את התוכניות בחינם.

"הישרדות" מציגה מתמודדים שהם כבר תוצר של תפיסה זו. גם לתוכנית הכי נקייה בז'אנר עקרו מראש את המסר, והחדירו משהו שמשרת את יוצריה. בפרסומים לפני התוכנית, הוכרז שהמתמודדים נבחרו מתוך קסט של דוגמנים ודוגמניות בלבד. אין חשיבות לכך שבסופו של דבר זה לא היה נכון אבל מראש יצרו אצלנו את הרצון לראות חבורת יפים ויפות מתרוצצים בביגוד מינימלי על אי בודד.

מצפייה עד כה בתוכנית, אכן רוב המתמודדים הם סוג של דוגמנים. נכון שיש נציגות למבוגרים (שלושה, שמתוכם רק שניים מעל גיל 40) ולכאלו שניתן להצמיד להם סטיגמות מובהקות (מצילה מעיירת פיתוח בדרום, ומלצר מחולון), אבל הרוב המוחלט משדר מעל לכול וקודם כל - יופי. המתמודדים ידיחו קודם כל את ה"לא יפים", רק משום שהללו לא ימצאו שפה משותפת עם הרוב היפה. אין כאן מקום לסינדרלה מהסוג של נינט (סיפור חיים קשה עם כישרון שמאפיל על הכול) אלא לסינדרלה ההפוכה (יפה ומפונק ששורד את המצבים הקשים, למרות "כישורי היופי" שלו). היפוך הסינדרלה הנ"ל הוא תוצר מובהק של השתלטות אידיאל היופי על טעמו של הצופה.

סמל יופי מובהק  

אם בעבר רצינו לראות את המתמודדים שהזדהינו איתם על סמך פשטותם, היום עצם הופעתם בטלוויזיה ממקמת אותם מעלינו, ואנחנו רוצים להוריד אותם אלינו חזרה. במילים אחרות, ניתן להגיד שהיפה הוא המופיע בתקשורת, ובכדי להתקרב אלינו עליו להפוך למכוער (ראו הפרסומת החדשה של נינט, שעברה את מסלול הסינדרלה עד למעמד היפה והנשגבת, ובשביל למכור לנו היא מוותרת על שערה, שהוא סמל יופי מובהק).

בסופו של דבר אחד מהם ינצח את שאר המתמודדים, ואז תיווצר לנו מפלצת. אותו אדם ייתפס לא רק כיפה, אלא גם כחכם, מתוחכם ובעל תושייה רבה. אותו אדם יהפוך מותג על וידוען רציני, שבוודאי חתם עם ערוץ 10 על חוזה שמעביר חלק מהכנסותיו העתידיות לכיסם. ערוץ 10 מנע מראש מצב שבו יזכה מישהו מכוער, שלא יכניס להם כסף מפרסום, ובכך הערים על צופיו. וחמור מכך, תרם לתפיסה עליה אני מתריע לגבי "אידיאל היופי".

הצעירים שצופים בתוכניות הללו כבר שנים, מגיעים כבר לעשור השלישי בחייהם, כאשר הם בטוחים שרק היופי יפתח להם את הדרך להצלחה. התגברותם של מחלות נפשיות כמו בולימיה, אנורקסיה ואפילו דיכאון, הם תוצריה המוגברים של מה שמראה לנו התקשורת. אנשים שיעברו גיל מסוים, ולא יצליחו לממש את האופן היחידי בו ניתן להגיע לסיפוק עצמי, קרי "כוכבנות טלוויזיונית" יעברו ייסורים נפשיים וריק גדול בחייהם.

נכון שיופי חשוב בעיקר בתקופה שלנו שבה הכל מהיר, והרושם הראשוני קובע ביותר, אבל הוא לא חשוב כמו התדמית שיוצרים לו. צריך לזכור שתוכניות "ריאליטי" אינן תוכניות "מציאות" אלא "מציאות מדומה". תוכניות כמו "מדען נולד" (שייתכן וקיימות בקונספט זה או אחר בכפר הגלובלי) לעולם לא יעלו כאן, שכן, הן אינן מסוגלות לנפק רייטינג ותוצרים כלכליים נלווים. הייתי רוצה דווקא לראות תוכניות ריאליטי הפוכות, כגון קונספט שבו לוקחים נערות בולימיות ואנורקטיות ומוציאים אותן מתוך המחלה, אבל לצערי עם התפיסה שנוצרה היום אני חושש שכדי להופיע בטלוויזיה בתוכנית כזו, יהיו נערות שיהפכו את עצמן בכוח לכאלו, רק בשביל לקבל את דקות התהילה, שבצורתן המעוותת, נתפסות כחשובות יותר מהחיים עצמם

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
6 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. ערן, טור מצויין
סמי הסנאי 14.01.2008
 
תגובה ל-1
איילת 22.01.2008
 
איילת ...
פנחס הקטן 23.01.2008
 
 
2. נושא מצויין כתבה טובה אך
אפי 14.01.2008
 
אפי
רמי 23.01.2008
 
כדאי ללמוד לקבל ביקורת
אפי 30.01.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©