הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולי הפעם
 
הגיע הזמן שבעונה החמישית "ארץ נהדרת" תפסיק לעשות פשרות של רייטינג ותתחיל לנשוך כמו שצריך
מאת צחי לב | 04.01.2008
 

כאבו כמו שסאטירה אמורה לכאוב
 
תמיד ישנה הציפייה שזה יהיה כמו פעם, כמו בהתחלה, אולי הפעם זה לא ייגמר באכזבה והלקאה עצמית. הפעם זה יהיה שונה, נפיק לקחים, אני אלמד להנמיך את רמת הציפיות שלי, ואולי הפעם זה ייגמר טוב יותר.

הבעיה עם "ארץ נהדרת" שמאז העונה הראשונה שלה, היא אכזבה אותי כל פעם מחדש. וסלחתי, תאמינו לי שסלחתי. סלחתי על עוזי כהן של העונה השנייה, על שידורי הלקט בעונה השלישית, ואפילו על זה שבעונה הרביעית במקום הומור גבוה ושנון, ולמעט כמה הברקות, היה פשוט מצ'עמם. הבעיה של "ארץ נהדרת" היא לא בצוות שכולל את טובי הקומיקאים בישראל (בדגש על הצטרפותו המעניינת של מאור כהן השנה), לא בכותבים מוכשרים, ובטח שלא במידת ההשקעה באיפור ובתפאורה שבשילוב עם כל הגורמים הקודמים פשוט יוצרים קריקטורות תלת מימדיות. וגם לא מידת הפופולריות הכה רבה שלה, הבעיה שלה היא הבעיה שלנו, הישראלים = בעיה של הגדרה עצמית.

ארבע שנים, "ארץ נהדרת" מנסה לשכנע את עצמה ואותנו, שהיא תוכנית סאטירה וכן, היא אפילו לא מצליחה. אך מדוע אני כועס? כי אני יודע שהיא יכולה, וכשהיא עושה זאת, הארסנל שלה מביא לתוצאות מדהימות. ההצלחה הסאטירית של "ארץ נהדרת" יכולה לשנות את כללי המשחק עבור הסאטירות שיגיעו בהמשך. לו התוכנית הייתה משתמשת בכוח ובאמצעים שלה, ייתכן שזה היה סולל את הדרך לעוד סאטירות מוצלחות בדיוק כפי שה-"סימפסונס" בארה"ב סללה את הדרך לתוכניות אנימציה סאטיריות אחרות, שעצם שידורה והתכנים שבה, הקנו לאחרות לגיטימציה לנהוג כמותה.


הניסיונות הסאטיריים של "ארץ נהדרת" היו אמנם מעטים, אך גאוניים. בין היתר ניתן לציין את מערכון חברת הנסיעות בעונה השנייה בו זוג ישראלי לחוץ פחד לנסוע למקומות בגלל הטרור ובסוף הסכים להתפשר על מקום נחמד, מוגן בחומות ושופע דשא אוושוויץ בירקנאו. מערכון נוסף וחזק הרבה יותר, ניתן היה למצוא בעונה האחרונה בפרודיה של פרסומת ידועה, בה ראש הממשלה אולמרט הלך לישון (לאחר שסיים לקרוא את "דירה להשכיר") ולפתע צצו ה-"דאגות" וריקדו תוך פזמון. הדאגות עטו על פניהם מסכות עם ראשי שלושת החיילים החטופים.

שני הקטעים הללו גרמו לרובנו לצחוק כלפי חוץ ולבכות מבפנים - הן כאבו כמו שסאטירה אמיתית צריכה לכאוב. אך "קשת", בפריים טיים של יום שישי, לא הייתה יכולה להרשות לקטעים מהסוג הזה להמשיך להיות משודרים - הם זכו לביקורות קשות, ומעולם לא פורסמו באתר של "קשת". למרות זאת אין שום אפשרות להוריד את התוכנית מהמרקע, אפילו אם "קשת" הייתה רוצה מאוד (והיא לא. לא ממהרים לזרוק לפח מדפסת של כסף).

כך למעשה, תוך תהליך מתדרדר של שנים, הבנתי יחד עם "ארץ נהדרת" את האבסורד הסאטירי אם אתה רוצה להיות ביקורתי וחריף אתה יכול לעשות את זה רק בשעות שמעטים רואים טלוויזיה. במשך ארבע עונות של ניסוי וטעייה נעשו חיפושים אחר הסאטירה ה-"מותרת" כלומר ניסיון למצוא את "נוסחת הקסם". בעונה הרביעית ניתן היה להבחין בהרבה דברים שהם כמעט סאטיריים, אבל רק כמעט. למשל המערכון הקבוע של "הבלוגרים" הבסיס הסאטירי החברתי כבר היה שם: בנות נוער עם שמות חצי מזרחיים וחצי אמריקאיים (מלאני בלילי, שון דהאן) וילד רוסי שמתעקש על צבריותו, תוך שהוא מקפיד על עברית צחה יותר מהוותיקים ומה קיבלנו? כלום, מערכונים ארוכים ולעיתים מטופשים עם פואנטה שחוזרת.

סאטירה מוסדרת ומאולפת

להמשיך? פילוס והחבר'ה עוד סאטירה חברתית על הערס הישראלי המצוי שעושה מה שהוא רוצה רק חבל שהערסים בעצמם התחילו לחקות אותו. גם השר מג'אדלה שנראה כמו הברקה סאטירית בתחילה, הפך בסופו של דבר לדמות סטריאוטיפית וחסרת כל אג'נדה, מלבד המשפט "כבוד למגזר".

הניסיון לתת ביקורת נוקבת בלי לפגוע באף אחד, יצר למעשה "ארץ נהדרת" אחרת מזו שניסתה להיות בעונה הראשונה. הרצון גם להיות מצחיקים, גם לכוון לכל סוגי הקהל בפריים טיים וגם להיות סאטיריים, בסופו של דבר הצליח. אך באיזה מחיר? זה ממש לא כאב, זה אפילו היה מצחיק מפעם לפעם, אבל סאטירה אמיתית זה לא היה. הניסיונות של כותבי "ארץ נהדרת" במהלך השנים יצרו בלי כוונה משבר זהות מעין סאטירה-לייט מוסדרת ומאולפת. כך נוצר לו למעשה ז'אנר חדש: קפיסאטירה סאטירה קפיטליסטית.

התוצאה הבלתי נמנעת היא שסאטירות אחרות כמעט ולא משודרות - אין להן דרך, אין מי שינחה אותן. כיום, הסאטירה המוחלטת האמיתית שניתן למצוא לדעתי היא "עבודה ערבית", אך גם היא, במסגרת המסלול שהאירה לה "ארץ נהדרת" מתבלבלת לעיתים בין זהותה כסאטירה מבריקה לסיטקום עם בדיחות קרש.

הגיע הזמן ש"ארץ נהדרת" תגלה אחריות לאומית וטלוויזיונית, ותחליט מה היא רוצה להיות. אם היא רוצה להיות תוכנית הומור, אז שתהיה באמת כזו ולא תיתן לנו 50% בידור ו-50% "סאטירה", הומור יכול להיות על אנשי השלטון גם בלי להיות סאטירי. אם "קשת" והכותבים מתעקשים מחדש, שנה אחר שנה, על ההגדרה הסאטירית, הגיע הזמן שילכו עד הסוף גם במחיר של אובדן אחוזי רייטינג. מצחיק זה לא יהיה, אבל גם בטח שלא מצ'עמם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
4 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אין סיכוי שזה יקרה
שי 06.01.2008
 
 
2. איזה בזבוז של אנשינו המצחיקים והמוכשרים
שני 06.01.2008
 
 
3. צודק
לירן כבר לא בקורס 06.01.2008
 
 
4. הסכמה כוללת עם מעט הסתייגויות
Eyal 07.01.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©