הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוג של סימביוזה
 
למרות הטמפרטורות המגוחכות בחוץ, שווה להוציא את האף מהבית בשביל "בחונטוס", המופע של דיויד ברוזה ולהקת "מיומנה", שחוץ מתיפוף על כל מה שזז, יש בו עיבודים חדשים לשיריו והמון גיטרה. גתית בצרי התמוגגה
מאת גתית בצרי | 14.01.2008
 
אחד הדברים היחידים שאני יכולה לחשוב עליהם כטריגר ליציאתי מהבית בלילה נוטף כפור הוא דיויד ברוזה. כשהוא חובר ללהקת "מיומנה" - זו בכלל סיבה למסיבה. כך קרה שמצאתי את עצמי ארוזה במיטב מחלצותיי החורפיות, בדרכי לבית "מיומנה" ביפו, לצפות במופע "בחונטוס". מזל שהיה חם באולם.

דיויד ברוזה ועשרה מרקדני "מיומנה" לוקחים את המושג כפר גלובלי לאקסטרים, תוך שהם מצליחים לשלב מגוון מרשים של סגנונות מוסיקליים ותנועתיים במופע של 100 דקות. המופע כולל עיבודים חדשים לכמה משיריו המוכרים של ברוזה: עיבוד פלמנקו ל"סניוריטה", עיבוד קאנטרי ל"רעמים וברקים" (אחד מהקטעים המוצלחים ביותר במופע), ועיבוד מרגש עם טעם קובני ל"בצהרי היום" (רגע שיא בו הרגשתי חו"ל בישראל). דווקא העיבוד המזרחי ל"שיר אהבה בדואי" לא הצליח להפעיל את קסמיו עלי, למרות שאצל רוב הקהל נרשמה התלהבות.

גורמים לתנודות גוף בלתי רצוניות. מתוך "בחונטוס"
תצלום: יח''צ

היכולות האקרובטיות של חברי "מיומנה" ושליטתם בריקוד, שירה, נגינה ותיפוף על כל דבר אפשרי (החל מצינורות ביוב וכלה בכוס מים בתוך אקווריום) מעוררים התפעלות. יוצרי המופע, בועז ברמן ואילון נופר, לא התפשרו בבחירת המשתתפים, והתוצאה שהתקבלה הייתה בהתאם: רקדנית פלמנקו שגם הרהיבה בנגינת כינור, גיטריסט מסוקס שתיפקד גם על תקן ביט-בוקס אנושי וליצן חצר ג'ינג'י, שסיפק לא מעט אתנחתות קומיות מרעננות. כל זאת מבלי שהזכרנו את נגינתו הווירטואוזית של ברוזה על הגיטרה. קשה להאמין שזה אמיתי. הנגינה שלו מתחזקת עולם משל עצמה - סוחף, קסום, מרטיט לבב ואם תרשו לי - אורגזמתי.

באשר למאמץ היתר ועודף המניירות שמפגין ברוזה בשירתו, אין ספק שהם עלולים לגרום לבעלי קיבה רגישה לתחושה הזהה לזו שחשים אחרי אכילת עוגה מתוקה מדי. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח - כשהוא נמצא לבד על הבמה, הוא מצליח לשבות את הקהל (כן, כן, בדקתי) ולפתע נדמה שאפשר, ואף כדאי, לוותר על המיומנים. כאן טמון התעתוע שהוא גדולת המופע: כשהרקדנים עולים לבמה שוב, לא ברור איך אפשר היה בלעדיהם. סוג של סימביוזה שמזכירה לי את כל מערכות היחסים שהייתי בהן עד היום.

התפאורה על הבמה התאימה לאווירה הקלילה וההומוריסטית שניסו להעביר היוצרים, וגם התאורה תרמה למופע. עם הסאונד, לעומת זאת, פיתחתי מערכת יחסים מצמררת: כל פעם שאחת הכנריות שלפה את הקשת שלה, התכווצתי בכסא ונזכרתי איך מרגישים כשמעבירים ציפורניים על בטון. נו שוין. אמא שלי תמיד אמרה שמושלם יש רק באגדות.

מערכת יחסים מצמררת עם הסאונד. "בחונטוס"
תצלום: יח''צ

מבחינת האנרגיות על הבמה, הרגשתי שלעיתים הן רק ליד. המשתתפים קיפצו, חייכו, זימרו ותופפו, והכל בכישרון רב. אך בכל זאת, מדי פעם ניקרה בי התחושה שחסר האקס-פקטור שאמור להביא להתמסרות טוטאלית של כל הנוכחים באולם. קטע הסיום המרהיב שרוקן באולם מחסניות של אנרגיה, הוכיח לי שלא דמיינתי. רציתי לצעוק "על זה אני מדברת!!", אבל מפאת תנודות ראשי ורקיעות בלתי רצוניות של רגליי, לא היה לי זמן לזה.

תמיד אמרתי שהדרך הכי קלה לדעת אם מופע כלשהו היה טוב, היא ההרגשה שאחרי. אפשר להקביל את זה לחדר המיטות: האם רוצים להמשיך להתכרבל לעבר הזריחה או לברוח ברגע שנגמר. כשיצאתי מהאולם בתום המופע, רציתי עוד. גם כמה שעות מאוחר יותר, כשהפרתי את שבועת ה"לא לפחמימות בשתיים בלילה", ראיתי לנגד עיני את ברוזה והרקדנים קופצים לי לפה עם כל רביולי שנכנס אליו. אפילו עכשיו, אחרי כמעט שבוע, אני מרגישה שהייתי יכולה לראות את ההופעה הזו שוב. איזה כיף שיש דברים שמחממים את הלב בלילות הקרים.

הופעות נוספות : 23, 24, 25, 26 בינואר | בית מיומנה

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחלה כתיבה. בטח כבר אמרו לך ש...
רוני 20.01.2008
 
 
2. את יכולה לומר לאמא שיש דברים מושלמים-את
חגי 27.01.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©