הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בכל זאת, משפחה
 
ערוץ 3 החזיר את "מלרוז פלייס" לחיינו. איך אפשר לסרב לזמן צפייה עם אמנדה וודוורד הבלונדינית האסרטיבית? נוסטלגיה בטעם טוב
מאת אדר שיאור | 15.01.2008
 
סוף העונה השלישית. כל הדמויות קופאות יחד איתי בשקט מעורר אימה כשהביץ' רצה ליד הבריכה. "חכו, זה לא מה שאתם חושבים... זה יותר גרוע!" המשפט האלילי של מלכת הפסיכוטיות קימברלי שואו (השחקנית מארשה קרוס, שבימים אלו מגלמת את ברי ב"עקרות בית נואשות") שנייה לפני שפוצצה את בניין הדירות. פיצוץ הבניין (4616, לבורים שאינם יודעים את המיקוד) היה אחד הרגעים האהובים עליי בתולדות הסדרה "מלרוז פלייס".

היו זמנים. גדלתי על הסדרה הזאת. מחכה בשקיקה לפרק בשבוע הבא. כמה כעסתי על ברוק שגנבה לאליסון את בילי (איך בסוף השניים לא סיימו ביחד? החמצה גדולה) וכמה ציפורניים כססתי (10?) כשנראה היה שקימברלי תבצע ניתוח מוח לפיטר (יש לה פז"מ, למרות שלהגנתה זו הייתה דמות אחרת שהשתלטה עליה. פיצול אישיות, כמה מלרוזאי).

אופרת סבון דביקה. מלרוז פלייס
 

שבע עונות היו לתוכנית. הראשונות התאפיינו בתמימות. סוג של "בוורלי הילס" למתקדמים ("כל כך יפים אבל כבר לא בני 16"). מייקל היה בנאדם טוב (מי היה מאמין?) התככים והמזימות לא היו קיצוניים, והפרקים הסתיימו כשכולם מבלים בבריכת הביתן בצחוקייה.

במשך הזמן נעלמו דמויות מוכרות והגיעו חדשות. אחרי שאתה מבלה 5 שנים עם דמות ומגיעה אחת אחרת, יותר קשה להתחבר אליה. נעלמו הסנטימנטים של העבר. אתה אומר לעצמך "יאללה, מה מעניין אותי האידיוט הזה שנחת לי במלרוז עכשיו? אני רוצה את המוכר והאהוב!" (אבל על אותה נשימה, אם מצליחים לבנות את הדמות בצורה טובה והיא חריפה ומפולפלת זה עדיין הולך מצוין).

העונה האחרונה הפכה ממש לאופרת סבון דביקה, העלילות פחות עניינו ואפילו הת'ר לוקליר (שנאמר,
special guest star) לא הצליחה להציל את הרייטינג. אבל כל דבר טוב נגמר. או שלא. ערוץ 3 אוהב את המונח "שידורים חוזרים", כך שהמלרוזאים חזרו לחיינו, אז למה לא לחזור לנוסטלגיה הממכרת?

ובלי קשר ל"מלרוז", כיף שיש נוסטלגיה. אף פעם לא מזיק להתרפק על העבר, גם אם מדובר רק בסדרת טלוויזיה. במיוחד כשכיום אני פחות צופה בסדרות חדשות, במקום להשקיע זמן בלהכיר משהו חדש ואולי להתאכזב אחרי כמה פרקים ("זה לא את, זה אני") הכי כיף לחזור לבית (4616, כבר אמרנו?) ולקבל כל הרגל מגונה בברכה, בכל זאת - משפחה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©