הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו חלום
 
מדהים לראות כמה אנשים התאספו בשביל הרגע הזה, הרגע בו "החברים של נטאשה" ריגשו את הקהל במופע האיחוד שלהם
מאת טל עמיר | 17.01.2008
 

מיליוני אנשים לבד, גברים ונשים, מתרגשים ומתכנסים תחת קורת גג אחת לערב המיוחד, הכל בשביל אוסף צלילים מוכר, לכבוד הנוסטלגיה."מה שאפשר לעשות ביחד, אי אפשר לעשות לבד", מודה דוכין, בניגוד למה שחשב עד היום.

ואנחנו מתקשים להאמין, "החברים של נטאשה" מתאחדים? זה עדיין נשמע כמו חלום, למרות סיבוב ההופעות שערכו יחד לפני שש שנים. כשמדובר ב"חברים", מה שלא יתנו, נרצה עוד. הם קלאסיקה שתמיד נשמח לשמוע.

"הגעתי מעפולה", צועק בחור צעיר, שעומד בתור הארוך לקופות של "תיאטרון נגה" ביפו. האולם מתמלא עד אפס מקום, מצעירים שגדלו על "החברים של נטאשה", ועד מבוגרים שחיו עליהם. חלקו הראשון של ההופעה אינו בשיתוף חברי הלהקה, מלבד המתופף ז'אן פול זימבריס. רובו מתוך אלבומו האחרון של ארקדי דוכין, "נקודת מבט", בו ניתן למצוא להיטים ישראליים בעיבודים חדשים. ואני תוהה, האם זהו עוד סוג של קידום מכירות? שהרי לא לשם כך התכנסנו.

האנרגיות משתנות כשיצחק קלפטר עולה לבמה. נדמה כי דוכין מתרגש בעצמו. זו הפעם הראשונה שהוא מופיע על אותה הבמה עם קלפטר, וההערצה הניכרת בקרב הקהל, בולטת גם אצלו, לא סתם בחר לבצע את השיר "דמיון חופשי" באלבומו החדש.

מחפה על צרידותו הקלה. מתוך המופע
 

תשואות של יראת כבוד נשמעות כשקולותיהם משתלבים יחד, ולאו דווקא מהמבוגרים יותר. קולו המהדהד של דוכין מחפה על צרידותו הקלה של קלפטר, שכנראה נרגש לנוכח האווירה האוהדת. קלפטר מצליח לשמח לבבות בעודו אוחז בגיטרה הסגולה שלו קלות, כמי שמעולם לא עזב.

כמעט עשרים שנה עברו מאלבומם הראשון שנקרא גם הוא "החברים של נטאשה", ודוכין בוחר לשיר את "יש בך" מתוך האלבום, שנכתב בהשראת אחד מסרטיו של וודי אלן, עוד בימים הטובים של ערוץ 1. אחרי כמעט שעה של הופעה, מצליח דוכין לגעת בקהל לראשונה הערב, אפילו בלי החברים. זוגות מחזיקים ידיים ושרים ביחד את מילות השיר. לרגע זה מרגיש כמו המנון לאומי, ומזכיר לי כמה נוסטלגיה מאחדת.

בדקה אחת שפויה עולים חברי הלהקה לבמה, ומשחזרים את אותה אמנות מופלאה שיצרו בשנת 91, עם יציאת אלבומם השני, "שינויים בהרגלי הצריחה". מדהים לראות כמה אנשים התאספו בשביל הרגע הזה. התאורה מתחלפת בצבעיה ומעצימה את התחושות, המילים נוגעות בכל מיני תקופות. האלבומים האלה תמיד היו ויהיו איתנו, בכל טיול, בכל נגן ובכל זמן, בין אם להמתיק את השגרה עם "איש בלי נצח", ובין אם להתנחם עם "פרדי על הבוקר" באנחה "מה יהיה, מה יהיה".

נראה ששטרית ודוכין רק משביחים עם השנים או שמא הנוסטלגיה מהתלת בי. המופע של "החברים של נטאשה" הוא איחוד אחד ומיוחד, עובדה שהכרטיסים נגמרו כבר בשבוע שעבר.

אפילו לארקדי דוכין אין מילים לתאר את האושר הזה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. נשמע טוב
רונדו 20.01.2008
 
 
2. בלה בלה
tanin 11.07.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©