הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כישוף מתוק
 
אסף קפלן צפה בהופעתו של אסף אבידן בפסטיבל "כמעט לבד" וחזר עם הוכחה שמוסיקה היא הסם הכי בטוח, כל עוד המזריק הוא אבידן
מאת אסף קפלן | 22.01.2008
 
מצליח ליצור רק כשהוא עצוב. אבידן
תצלום: בן הופר
יום שישי בערב. אני מנתק את עצמי מכבלי המחשבות ומגיע ל"תיאטרון תמונע" כדי לקבל את שבת המלכה באווירת קודש, שעליה אחראי, חוץ מאלוהים, אסף אבידן. ואם אני כבר מזכיר את הבורא, אני רוצה להודות לו שגלגל לידי לפני כשבוע, באמצעות מתווכת מקסימה, את האלבום הראשון של אסף אבידן -
Now That You're Leaving. את רוממות הרוח שאבידן מביא איתו לבמה, קיבלתי בצורה תמציתית דרך האלבום. היצירה המקסימה שלו מביאה איתה בשורת אושר למאגר המוסיקה המוחי שלי, כך שהגעתי להופעה כבר בהיפר, והאנרגיה רק עלתה ועלתה.

המון זמן לא מצאתי את עצמי מתרגש ככה מ- Singer\Songwriter. אבידן התחיל את הקריירה שלו לבד, ורק בשלב מאוחר יותר התחיל לנגן עם ההרכב "מוג'וס" (רן ניר - בס, רועי פלד - גיטרות ויוני שלג - תופים). הפעם הוא הופיע במסגרת הפסטיבל "כמעט לבד", יחד עם הדס קליינמן שליוותה אותו בצ'לו.

אבידן ו"מוגו'ס", שהשתתפו בתקופה האחרונה במיני-פסטיבל שהתקיים בניו יורק וכלל 260 להקות צעירות, עומדים להוציא יחד אלבום שני בחודש הבא. בפסטיבל, אגב, הם זכו לציון לשבח, ואבידן חתם על חוזה הפצה לדיסק הראשון שלו. האלבום הבא, כמו ההופעות, יכלול שירים בעלי גוון אקוסטי ושקט שאותם ישיר לבדו, שירים שהגיטרה החשמלית לא מתלבשת עליהם כל כך טוב, לצד קטעים עם שאר החברים.

אבידן מצליח ליצור שירים רק כשהוא עצוב, ובשביל לכתוב אותם, הוא חייב גיטרה. הגיטרה היא כמו איבר בלתי נפרד ממנו, שהופך את היצירות שלו לבלוזיות ועצובות, אך לא מעציבות. כבר מהרגע הראשון הוא מכשף את הקהל בקול הייחודי והמדהים שלו. את הכישוף המתוק שמרחף באוויר, ממשיכה הצ'לנית הדס קליינמן, שמוסיפה למרקחה צבעים אחרים. לרוק הבלוזי והפולקי מצטרפת המפוחית בעונג צרוף. הדינאמיקה בין אבידן לקליינמן כל כך מדויקת. הווירטואוזיות נוטפת וסוחפת והריגוש הולך ומתגבר.

אי אפשר לעמוד בפני הנוכחות והכריזמטיות המתפרצת שלו על הבמה, הנגינה והקול של אבידן פשוט ממכרים. אני לא חושב שאי פעם ראיתי מישהו שמתמסר באופן כל כך טוטאלי למילים ולמוסיקה שלו. מוסיקה טהורה, מוסיקה עם אנרגיות, מוסיקה עם אש. המוסיקה זועקת ואבידן עולה גבוה, יורד קצת, צורח, מהדהד, חודר לכל נקב בגוף ומסרב לעזוב. זעקות העצב האלה הופכות אותי למאושר. כל ההופעה היא שיא שנמשך ונמשך. קליינמן יורדת מהבמה ועולה לסירוגין, אבל כשהיא מכה על הצ'לו אני פשוט עף. אבידן רוקע ברגלו כמו עומד להתפרץ ולהתפוצץ, ואני בשמיים.

להגשים את עצמך

תחושות דומות לאלה שחשתי בהופעה, עברו עלי בפעם הראשונה כששמעתי את המאסטרפיס של King Crimson -In The Court of the Crimson King. בעיני יש משהו מאוד עצוב באלבום הזה, אבל האימפקט שהוא משאיר מעשיר אותי וגורם לי להיות מאושר. גם המוסיקה של אבידן מעיפה, גורמת לחשוב, להתמודד עם מציאות האהבה, עם הכאב, עם הטקסטים והסאב-טקסטים של החיים, עם ההבנה שכל מה שאתה צריך זה להתנתק ולהתעטף ברוך מוסיקלי טהור שיגן עליך, יהפוך אותך לאדם טוב יותר ויגרום לך להגשים את עצמך.

לפני שאבידן יורד מהבמה הוא תופס גיטרה אקוסטית ומשחרר נשמת רוק אבודה עם צרחות ה"בייבי" שלו, עד שכבר לא נותרות נשמות אבודות, כי כולן הגיעו למנוחת עדן, יחד עם הבשורה של הזמר הענק הזה.

אבידן עולה להדרן ומתלבט איזה שיר לבצע, הקהל צועק לו Your Anchor"", שיר משובח עם מילים נוגעות שייצא באלבומו השני. אבידן משיב שהוא ניגן אותו כבר ומחליט לבצע שיר אחר מהאלבום המתקרב - Weak. נדהם ומאושר אני נשאר בתאטרון וזורם עם קרני פוסטל שעלתה אחרי אבידן ונתנה מופע הזוי מדי לטעמי, אבל את זה נשמור לפעם אחרת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©