הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המלחמה על הפסלון
 
נראה כי הסרט הישראלי "בופור" זוכה להיות אחד מחמשת המועמדים לאוסקר, דווקא משום שאינו נוקט עמדה פוליטית
מאת עידן בלאו | 03.02.2008
 
לא סרט מלחמה קלאסי. "בופור"
 
בימי הראשונים כחייל קרבי צעיר ומורעל שהתגייס כחצי שנה לפני הנסיגה מלבנון, אחת השאיפות הגדולות שלי הייתה לשרת שם. בסופו של דבר, עליתי לתעסוקה מבצעית בגבול הצפון רק בימים שלאחר הנסיגה. כל מה שיכולתי לעשות היה לחוש תחושת החמצה על כך שלא עלה בידי להגשים את השאיפה הגדולה שלי כלוחם.

זאת אחת הסיבות לכך שכשיצא לאקרנים הסרט "בופור",מיהרתי להרים טלפונים לחברי למחלקה, וקבענו ללכת לראות אותו ביחד ולבדוק מה החמצנו מאחורי הווילון או יותר נכון, הקו הסגול. כבר אחרי הפיצוץ הראשון, הבנתי שאין כמו בבית, והקריאות "יציאה, יציאה" ו-"נפילה, נפילה" של מערכת הכריזה במוצב אשר נועדו להתריע על הפגזתו על ידי חיזבאללה, כבר שכנעו אותי סופית שהכי טוב על אדמת ארץ הקודש.

הקרנתו של "בופור", המבוסס על ספרו של רון לשם "אם יש גן עדן" כמה חודשים לאחר מלחמת לבנון השנייה, נחלה הצלחה בקופות בתי הקולנוע, וגררה גל של שבחים מצד מבקרים. בנוסף, במאי הסרט, יוסף סידר, זכה בפרס "דוב הכסף" הנחשב בקטגוריית הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין.

הסרט קיבל לפני שבוע חותמת משמעותית נוספת לאיכותו הגבוהה, לאחר שהתברר כי הוא מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, בטקס שעתיד להיערך ב-24 בפברואר.

נשאלת השאלה, מה הופך את "בופור" לסרט הזוכה להכרה כה רחבה בארץ ובעולם? התשובה נעוצה ככל הנראה בנייטרליות הפוליטית היחסית שדרכה מועבר הסיפור אל הצופה. הסרט, שמתאר את קורותיהם של החיילים במוצב "בופור" שבעומק שטח לבנון בחודשים האחרונים לפני נסיגת צה"ל מדרום לבנון, יכול היה בקלות רבה לעסוק בסוגיות פוליטיות נוקבות מהצד השמאלני של המפה, ולהעלות ביקורת נוקבת כלפי הממשלה, ויותר מכך, על האופן המסורבל שבו התרחשה הנסיגה, אך הוא ממעט בכך. במקום זאת, ההתמקדות היא במימד האנושי של המלחמה ובסיפורם של קבוצת לוחמים/ילדים שביקשו להגן על המדינה, נקלעו למצב בלתי אפשרי שלא באשמתם, ובסך הכול רוצים לחזור הביתה בשלום. המסר העיקרי שעולה מן הסרט הוא שהמלחמה היא מצב רע ואכזרי. עם כזה מסר אוניברסאלי - איך אפשר שלא להיות בעדו?

שרשרת סוכריות

תוך כדי צפייה, אנו נחשפים לסיפוריהן של הדמויות, כמו זיו מיחידת סילוק פצצות (אוהד קנולר), אשר מגיע למוצב על מנת לפרק מטען שהוטמן על ציר הגישה המוביל אל המוצב, ומספר על כך שהוא רצה לעלות לשם בגלל שדוד שלו נפל במלחמת של"ג בקרב הכיבוש של ה"בופור". לירז (אושרי כהן), מפקד המוצב האמיץ והדמות המרכזית בסרט, שדבק במשימת ההגנה וגוזר על עצמו ריחוק מסוים מן החיילים, אך אט אט, עם הקשיים, מתרכך ומראה גם רגשות אבהיים כלפיהם. בנוסף, אנו עדים לקושי שלו להשלים עם העובדה שמתקרב היום בו יאלץ לנטוש את המוצב עם חייליו.

דמות נוספת בולטת היא שפיצר (ארתור פרדז'ב), שבאחת הסצנות מספר על החלום שלו להפוך למוסיקאי, ועולה לשמור בעמדה כששרשרת סוכריות בידו, עובדה המדגישה כי מדובר בילד שהנסיבות לא מותירות לו ברירה אלא להתבגר. בסצנה המצמררת הבאה אותו שפיצר חוטף טיל לעמדה ונהרג, מותיר את הצופה בהלם ובתחושה קשה של אובדן.

בסצנת הסיום המרגשת, אנו צופים בלוחמים שבים סוף סוף לשטח ישראל לקול שירתם של החיילים, פורקים מן הכלים המשוריינים ואז אנו עדים לשיחת הטלפון של אחד החיילים הפחות סימפטיים במוצב, קוריס (איתי טיראן), מתקשר לאימו ומזדהה לראשונה בשמו הפרטי, עידן, להודיע שהוא בבית. השימוש בשמו הפרטי בפעם הראשונה כאן, מבליט את הבועה הצבאית שממנה הלוחמים חזרו, וגורם לצופה להבין פעם נוספת את המציאות הקשה והמתוחה בה היו שרויים הלוחמים.

הר הקללה

המיוחד ב"בופור" הוא, שלא מדובר בסרט מלחמה קלאסי. אין בו קרבות עקובים מדם או אויב הנראה לעין שצריך להשמידו. יותר מכך, בסרטי מלחמה קלאסיים העלילה מתמקדת ברצון של הגיבורים לכבוש שטח מסוים. ב"בופור" לעומת זאת, המטרה הפוכה - עלילת הסרט מתארת מבפנים את התהליך הארוך של הירידה מההר ופינויו לאויב.

סידר העדיף להתמקד בסיפור של הנסיגה ממוצב ה"בופור" מזווית שלא הכרנו, ולספר אותו דווקא מבפנים, מנקודת המבט של הלוחמים במוצב, ולהראות כיצד הם חוו את הנסיגה. בדרך סוחפת ומקצועית הוא מעביר אלינו את האווירה הקודרת של המוצב והמציאות היומיומית הקשה עד בלתי נתפסת בה מצויים הלוחמים במוצב על ידי בניית סצנות איטיות ומותחות, תוך התמקדות בסיפוריהם האישיים של הלוחמים והיחסים המיוחדים הנרקמים ביניהם במצב המורכב אליו נקלעו.

מועמדותו של הסרט לאוסקר אינה מובנת מאליו, בעיקר בעקבות העובדה שהסרט שנבחר לייצג את ישראל בפני האקדמיה האמריקאית לקולנוע מלכתחילה היה "ביקור התזמורת", אך בשל אי עמידתו בקריטריונים לקטגוריית "הסרט הזר" (יותר מ-50% מהמלל צריך להיות בשפה זרה) הוא נפסל. הפעם האחרונה שסרט ישראלי היה מועמד לאוסקר הייתה לפני 23 שנים ("מאחורי הסורגים"). כעת, כל מה שנותר לעשות הוא להחזיק אצבעות שהר הקללה יביא לנו בסופו של דבר קצת ברכה בדמותו של פסלון האוסקר הנכסף.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. שיהיה בהצלחה
עדי 05.02.2008
 
 
2. רק חבל שהסרט מעפן
מבינה בקולנוע לא זול 06.02.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©