הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גן עדן מסוכן
 
הצעירים הישראלים שמעזים לטייל בקולומביה מתארים חוויה כפולה: פשע, עוני, קוקאין וחטיפות, לצד נופים עוצרי נשימה, כפריים טובי לב, וחופים שמלחכים מים בצבע טורקיז כמו בסרטים. למכורים בלבד
מאת טל עמיר | 10.02.2008
 
בגיל 21, לאחר שירות צבאי בשטחים, עבודה בקניונים בניו-יורק וחמישה חודשי טיול בג'ונגלים של דרום אמריקה, שירה לא פחדה לסיים את הטיול בקולומביה לבדה. "שמעתי על ארגוני הגרילה שחטפו שם ישראלים, ולמרות שמעט בנות נוסעות לשם לבד, ידעתי שיהיה בסדר. שהיתי בכפר דייגים קטן, טאגאנגה, שהיה המקום היחיד בקולומביה שהרגשתי בו בטוחה". המקומיים הפכו מהר מאוד לחברים שלה, והם נהגו לבלותם כל ערב בפאב של הכפר.

מלחמת הגרילה הממושכת בשילוב  פעילותם של קרטלי הסמים, הפכו את קולומביה ללוקומביה - ארץ הטירוף, יעד שהוא מחוץ לתחום עבור מרבית התיירים בעולם. למרות זאת, מספר הישראלים עולה מדי שנה, במיוחד הצעירים, בתואנה שזו ארץ ללא גבולות, מקום שחייבים להיות בו לפחות פעם אחת בחיים.
 
"כשאני נזכר בקולומביה, עוברות לי צמרמורות בכל הגוף", מודה ג'סי. "קולומביה בשבילי זו חוויה אינטנסיבית עד כדי כך, שאני מרגיש שלא תהיה לי עוד חוויה כזאת בחיים. מפחיד שם ברחובות, אפילו המקומיים הולכים עם פחד בעיניים. אבל כשאתה על קוקאין, אתה לא מפחד מכלום, אתה יודע שזה אמור להפחיד אותך,  ורק רואה את הפחד מהצד". שמשון חושב שהכול שמועות. "אומרים שקולומביה היא המקום הכי טוב לסיים בו את הטיול, שם אין מעצורים. הפתיחות בקולומביה היא דבר ידוע, זו מעין נבואה שמגשימה את עצמה". הוא מסביר.
 
יד קשה נגד עברייני סמים
 


ערב אחד יצאה שירה מהפאב לכיוון ההוסטל, הפעם,  ללא הליווי הקבוע. "כבר ידעתי את הדרך והפכתי שאננה לנוכח האווירה החמה בכפר", היא מספרת. הדרך אומנם חשוכה, אך המרחק  הוא בסך הכול חמש דקות הליכה. כשהלכה בסמטה, הבחינה שירה במישהו שעומד בקצה השני. "לא ראיתי אותו כל כך טוב, כי היה מאוד חשוך, אבל ראיתי שהיה לו צעיף". איך שהוא הבחין בה, הוא לקח את הצעיף וכיסה את פניו, מלבד העיניים. "המשכתי ללכת מבוהלת, לא בטוחה במה שראיתי, מהססת אם להסתובב ולרוץ חזרה אל הפאב או להמשיך להוסטל שבקצה הסמטה".
  
הבחור הגביר את הקצב והתקרב אליה, תוך שהוא מדבר בספרדית. "לא הצלחתי להבין מה הוא אומר, צעדתי לאחור, שואלת בספרדית מה? מה? מנסה לעכל את המצב שנקלעתי אליו, ומה לעזאזל אני עושה עכשיו. רציתי לתת לו את כל הכסף שהיה לי באותו הרגע, אפילו שלא היה הרבה. אך המחשבה שהוא יכול לרצות יותר מזה הרעידה את כולי". שירה, שעד לפני שנה הסתובבה עם נשק אוטומטי במסגרת שירותה הצבאי, ניסתה לא להיכנס לפאניקה כשהבחינה בתנועת היד שלו, כמי שמוציא אקדח מכיסו ומכוון אותו אליה. היה לה קשה להבחין אם זה אקדח אמיתי, סכין או סתם תנועת יד מדומה.

"התחלתי לרוץ לאחור, לא מעיזה להסיר את המבט מהיד שלו המכוונת אליי". הוא רץ אחריה ותוך כדי המרדף, היד שלו כבר הייתה מכוונת לרצפה. היא ניצלה את ההזדמנות כדי להסתובב ולרוץ מהר ככל האפשר. "מרוב לחץ צעקתי הצילו בעברית, פחדתי נורא מהמחשבה שהוא יכול להשיג אותי", אך כשהביטה לכיוונו, ראתה שהיא מהירה ממנו והמשיכה לרוץ עד סוף הסמטה. כמעט והוקל לה, אך בחור מקומי אחר עמד שם, גם הוא החזיק משהו חשוד ביד, ושאל אותה בספרדית מה קרה. "פחדתי מהמחשבה שאולי שני הבחורים סוגרים עליי משני צידי הסמטה. המשכתי לרוץ, חולפת על פניו, נחושה בדעתי לצאת משם, כשאני עדיין קוראת לעזרה, כבר ממש קרובה אל הפאב, מסתכלת לאחור, בודקת שהוא לא בעקבותיי". החברים המקומיים הבחינו בה כשהיא רצה המומה, שאלום מה קרה. "לא הצלחתי לדבר, נשנקתי".
 
עיר האלוהים

האלימות והפשיעה בקולומביה לא צריכה להפתיע את התיירים. שגריר ישראל בקולומביה ממליץ למטיילים הישראלים לא להתבלט ולא לנוע כשעליהם סכומי כסף גבוהים או אביזרים יקרי ערך. לשתף פעולה עם התוקף ולא להתנגד פיזית. מבחינת ארגוני הגרילה, כל תייר נחשב בעל אמצעים. בשנים האחרונות נחטפו עשרות זרים כשחלק מהחטיפות הסתיימו ברצח. כמה כנופיות עוסקות בחטיפה במטרה למכור את שללן לגרילה בלי להתעמק בחישובים פוליטיים.
 
שמשון לא נתקל בבחורות ישראליות שמטיילות לבדן בקולומביה. "בחורה ישראלית תמיד תהיה סביב חבורת ישראלים. ידוע שאסור להסתובב שם לבד, אפילו לבחורים זה לא מומלץ", הוא טוען. למרות זאת הוא יצא לקנות קוקאין ממקומיים ברחוב. "עליתי עם חבר למונית, הנהג לא הסכים כל כך מהר לקחת אותנו לרחוב הסחר, כששילמנו הוא ויתר, אך עדיין נסע בפחד". כשהגיעו, הנהג לא הסכים לעצור את הרכב, הוא האט כששמשון פתח במילימטר את החלון. הסוחר שלשל פנימה שתי שקיות, בכל אחת  גרם אחד של קוק. "שלפנו את השטר החוצה, נדהמים מרחוב הפשע שנגלה לנגד ענינו. ידענו שהרכב לא באמת מגן עלינו, עם טיפוסים כמו שראינו שם, ברור שזו לא בעיה לשבור חלון ולהוציא אותך החוצה."

שמשון לא בטוח אם הסניף קוק באותו יום, אבל אחרי ימים שלמים כאלה, הוא כבר סיגל לעצמו את ההתנהגות של לא להפגין פחד. "זה חלק מהעניין" הוא מסביר. "אם לא תשדר חוסר ביטחון, הם לא ינסו עליך כלום. אסור לפחד כשאתה מולם, הם ישר מנצלים את זה. פשוט עיר האלוהים, גם בקולומביה".
 
הנשימה נעתקת פעמיים - פעם מהיופי ופעם מהפחד. שקיעה קולומביאנית
 


ג'סי ידע כבר בארץ שקולומביה היא המקום לנסות בו דברים חדשים. "לא דמיינתי שאני אסניף קוקאין, לא ידעתי מה יהיה, רק ידעתי שאני צריך חופש. אין קווים אדומים בקולומביה, כולם עושים את זה סביבך, הלחץ החברתי מדרבן אותך. זה נראה כל כך כייפי וקליל. פתאום הם נראים לך הרבה יותר מעניינים מהאנשים שלא עושים את זה".

ג'סי אוהב את האחווה שהקוק יוצר בחבר'ה, "אתה מרגיש שכולם איתך, בחוויה המיוחדת שלך". בשבילו אין שום דבר יותר טוב מזה, סמים זה כיף, הם מביאים להנאה בעוצמות הרבה יותר גבוהות ממה שאפשר לדמיין. "דברים שעשו לך כיף בעבר, הופכים מגוחכים בעיניך", הוא קובע.
  
ג'סי, שאיבד  בקולומביה  עשרה קילוגרם ממשקלו , הרגיש יום אחד שמשהו עובר עליו, שכנראה הגזים. הוא הגיע למצב שאין לו שליטה על שום תגובה בגוף, שום תנועה, מחשבה. "אתה מרגיש שהכול מגיע מהתת מודע, שזה מה ששולט בך עכשיו. ידעתי שיש לתחושה הזו סוף, שהסיפור ייגמר ויהיה בסדר, אבל חוסר שליטה כזה, בחיים לא הרגשתי". ג'סי נבהל כהוגן, הוא לא תיאר לעצמו לרגע שיגיע למצב כזה, לכמויות כאלה.

שירה אומנם טיילה לבד, אבל בכל פעם שפגשה ישראלים, נושא הסמים עלה בשיחה. "הקוקאין הוא הדיבור הקבוע שם, הנושא העיקרי, כולם מדברים על זה ועושים את זה. כל הבנים שפגשתי באו בשביל קוק וקולומביאניות". ישראלית על החוף סיפרה לה על חוויה מדהימה שעברה, כששכרה וילה עם חבורת בנים ישראלים. היא מספרת בלהט איך הקולומביאניות רבצו שם כל היום, הסניפו איתם קוק מהקערה הקבועה במרכז השולחן, ונתנו להם מין. "נגעלתי לשמוע את זה, לא רציתי להתחבר לטיפוסים כאלה, הסתכלתי עליה בהתנשאות, ידעתי שזה לא עושה אותה יותר טובה אלא להיפך", נזכרת שירה.
 
לב זהב

שמשון מספר על בחורה שהוא מכיר מישראל, שנהגה להסתובב מכוסה במגבת בין החדרים של הבנים שבחבורה. "הכול קורה ברגע, הן מסניפות איתם קוקאין, מנסות למשוך את תשומת ליבם המסונוורת מקוק, חוצות הרבה גבולות ואחר כך תופסות את הראש בארץ, לא מבינות איך התנהגו ככה". "בקרטחנה, לא יצאנו מהפנטהאוס, היה לנו הכל שם", מספר ג'סי. הוא בעצמו לא ראה חבורות נוספות של ישראלים שהשכירו פנטהאוס, אבל זו תופעה ידועה שם.

הוא זוכר בחור המכונה מלך הרחוב, שידע בדיוק מתי מגיעות קבוצות של ישראלים, ונהג להציע להם פאר ושפע במחירים מצחיקים. "הוא דאג לנו אפילו לאוכל וסמים, ידענו שהוא לא ילשין, זו הפרנסה שלו. וכשבחורות דופקות לך על הדלת כל יום, באמת שאין שום סיבה לצאת החוצה". ג'סי, שמשון ושירה מתארים מציאות קסומה, אבל אין מקום לטעות, קולומביה נוקטת יד קשה נגד עברייני סמים, והעונשים חמורים בהתאם. לא מעט ישראלים כלואים כרגע מאחורי סורגים בגין שימוש בסמים וסחר בהם.

הישראלים שהיו בקולומביה חצויים בהרגשתם. מבט אחד יגלה פשע, עוני, וקרטל סמים, ובמצמוץ אחרי - תיחשף המדינה הזאת כמהפנטת. נופים מחסירי פעימה, כפריים עם לב זהב ויד רחבה, וחוף עם מי טורקיז כמו שרואים רק בסרטים. הנשימה נעתקת פעמיים, פעם מהפחד ופעם מהיופי. איך שלא מסובבים את זה, קולומביה היא סוג של גן עדן, כשהסיכון הוא עליכם.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אני הראשון!!!!!
גדעון 12.03.2008
 
 
2. כתבה מרנינה
אביבי 16.04.2008
 
 
3. כל הכבוד
לימור 20.04.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©