הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מפוענחת
 
היא שואלת את עצמה מה היה שם בדיוק? מה גרם ל"וואו"? ולמה זה צריך להיות מלווה בהליכה עד הקצה, בניסיון לתפוס את הרגע ההוא, החולף. פרויקט
מאת נועה ברודצקי | 23.02.2008
 

הפוכה, עפוצה ואפופה, בעיניים אדומות, אני נזכרת בבילוי אמש. קמתי בהרגשה שאין דרך לתאר אותה מלבד שימוש במילים אינפנטיליות לא יאות למגזין מכובד זה ובכל זאת: "הרגשתי וואו". הרגשה שאת תשושה ושמחה, רגלייך כואבות אך אינך מפסיקה לרקוד, את יודעת שמאוחר עכשיו - את יודעת שב-7:00 בבוקר תקללי את הרגע - שבו החלטת להישאר עד הסגירה, אך כרגע לא איכפת לך.

אני נזכרת שהפעם האחרונה שהרגשתי את ה"ואוו" היה בסופ"ש הקצר מדי שלפני תחילת הסמסטר. נסעתי עם חברים חדשים ב- 1:00 בלילה למסיבה בצפון. הנסיעה לא הייתה קלה- 5 אנשים שרובם שיכורים ברכב אחד, מנסים לברר היכן בדיוק המסיבה. סיטואציה מועדת לפורענות.

חזרתי הביתה מלוכלכת, מורעבת, עייפה ומאושרת
תצלום: SXC

למרות זאת הגענו לעמדת מכירת הכרטיסים - שם חיכינו שעתיים לכרטיסים המוזלים (ישראלים לא מוותרים על הנחות). במסיבה פיזזתי עד 11:00 בבוקר לצללי טראנס. אחריה מצאנו פיסת דשא, לקחנו תנומה קלה ומשם המשכנו לטיול רגלי קצרצר. חזרתי הביתה מסריחה, מלוכלכת, מורעבת, עייפה, כואבת ומאושרת.

הנוסחה: ספונטניות, מסיבה, חבר'ה, טיול, מסיבה וצפון הארץ תמיד נוסחה מנצחת.

לפני בילוי "הצפון" ההרגשה המתוקה הזו אפפה אותי כשלמדתי לפסיכומטרי. אחרי סימולציה לא מוצלחת במיוחד, נכנסתי להתקף המוכר, הידוע והפרופורציונאלי- "אני הולכת לקבל 400". המוטו של חיי הוא "הדחקה זה יופי" לכן במקום ללמוד עוד קצת יצאתי להטביע את יגוני עם חברה טובה. במסבאה האווירה הייתה חמימה, צחקתי ללא הפסק, דיברתי המון, מספר לא מבוטל של גברים התחילו איתי. אם כבר אז לפחות לטפח את האגו החיצוני.

מהפאב המשכתי למועדון שם נכנסתי חינם, שתיתי בחינם, הייתה מוזיקה טובה ורקדתי ללא הפסק. מהמועדון המשכתי לדוכן בורקסים קרוב. הזריחה כבר הסתיימה, הבורקס היה טעים למרות שהגזמתי עם החריף וחברה שלי מרוב עייפות התמוטטה במיטה שלי. הנוסחה המנצחת: חברה טובה, המילה "חינם", טיפוחי אגו שונים, לרקוד כל הלילה ואוכל טוב.

כשאני נזכרת בבילויים, כשאני מסתכלת על התיאור של אותה הרגשת "וואו"-
אני מהרהרת, אם האימרה "אין טוב בלי רע", תקפה גם פה?

-
האם אני חייבת שהבילוי יגיע כדי לחפות על תחושת דיכאון הנובעת מסיבות אחרות?

- האם אני חייבת שרגליי יכאבו כדי להרגיש את ההנאה שבריקוד?

- האם אני חייבת עייפות ושיכרון בשביל להעמיק את הצחוק?

- האם אני חייבת שארנקי יהיה מרוקן כדי שאוכל להגיד "די, באת ליהנות"?

- האם אני צריכה להיזכר בפסיכומטרי, בחזרה לארץ, במחויבות, בפרידות בשביל להעריך את הרגע?

אינני יודעת מה הנוסחה שלי לבילוי האולטימטיבי, שיגרום לי אושר עילאי ביום שלמחרת. אינני יודעת מהו אצל אחרים:

סרט טוב, חוף ים, ארוחה טובה, לרקוד כל הלילה, סקס, חיבוקים, המון חברים, חבר אחד יקר, ערב שקט בבית, הרעש שבחוץ, זול, יקר, ספורט אתגרי, רק לנוח ועוד המון אופציות שלא חשבתי עליהן ומקווה שאחשוב בעתיד. בשבילי כל התשובות נכונות ביחד ולחוד - כול עוד ניתנת לי היכולת להעריך את הרגע לפני שהוא חולף.

טורים נוספים בפרויקט "הבילוי האידיאלי"

זה לא את, זה המשחק
כשג'חנון פגש את עזרא

רשימת מצרכים לדייט המושלם

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©