הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תענוג מורבידי
 
אירית אוליצקי שמה לה פודרה, לבשה שמלה, ויצאה לדייט קולנועי עם אהובה ג'וני דפ בסרט "סוויני טוד". מכיוון שמדובר בחוויה קשה לעיכול, אל תתכנו לאכול כשהסרט יסתיים
מאת אירית אוליצקי | 09.03.2008
 

מפתיע לכל אורכו. "סוויני טוד"
כרזת הסרט
אני חייבת להתחיל בגילוי נאות: אני, אירית אוליצקי, גרופית מטורפת של ג'וני דפ. לא, זוהי לא הערצה שטחית סטייל "ג'וני תעשה לי ילד" של נערת טיפש-עשרה, וגם לא הערצה חולנית סטייל "קניתי את הסולייה של הנעל שלו ב"e-bay". במקרה שלי מדובר במשיכה אינטלקטואלית ורגשית שנובעת משנים של התפעלות מכשרון משחק שאין שני לו.

אה כן, גם העובדה שהוא חתיך היסטרי לא מזיקה בכלל. כאן אתם כבר צריכים להבין שכשאני הולכת לראות סרט בכיכובו של מושא הערצתי, אני לא סתם הולכת לסרט. גם הפעם, התכוננתי ליציאה ממש כמו שמתכוננים לדייט. מהרגע שנודע לי שהסרט הגיע לאקרנים, התחלתי לתכנן מה ללבוש, ואפילו קניתי שמלה חדשה (רק בשביל גבר כמו ג'וני אני מוכנה לחשוף את רגלי בקור הזה). מרחתי על עצמי את מיטב הקוסמטיקה, והתזתי את הבושם הכי נעים שברשותי.

יחד עם זאת, אסור היה לי לשכוח, שכבחורה שקולה ורצינית שקיבלה על עצמה את המשימה העיתונאית החשובה של צפיה בסרט ודיווח לציבור אודותיו, עלי לנהוג באחריות, ולשמור על הוגנות מינימלית. לכן, תהיו בטוחים שכאשר אני אומרת ש"סוויני טוד" הוא אחד הסרטים המופלאים והלא שגרתיים ביותר שנראו על מסכי הקולנוע בשנים האחרונות, זה נאמר במלוא האחריות, הרצינות והאותנטיות.

אלו מכם שמכירים את שיתופי הפעולה הקודמים בין טים ברטון, במאי הסרט, לבין ג'וני דפ ("חתונת רפאים", "אד ווד", סליפי הולו", "המספריים של אדוארד" ו"צ'ארלי במכללת השוקולד"), יודעים בוודאי שלא מדובר בפרויקטים קלים לצפייה. מעבר לצילומים הקודרים, הדמויות האקסצנטריות והמוסיקה הדרמטית, תמיד יש בסרטים של הצמד סאב-טקסט. מסר אשר שופך אור אחר על המציאות בה אנו חיים. וגם הפעם, ברטון ודפ לא מאכזבים.

הסרט מעלה לא מעט שאלות אתיות בנוגע לגבולות השנאה והאכזריות האנושית, והוא עושה זאת בצורה ציורית וקודרת להפליא. ברטון מוסיף להשתמש בפלאי הטכנולוגיה, ומתאים את התפאורה והצילומים לאווירה הביזארית והאפלה של ההתרחשויות. כל זאת בשילוב של מעין מחזמר, לעתים מצחיק, לעתים מצמרר, אבל כל הזמן מרתק ומפתיע.

סוויני טוד הוא למעשה בנג'מין ברקר, ספר שנשלח לכלא על לא עוול בכפו בידי שופט מושחת וחרמן, אשר חוטף את אשתו וביתו של ברקר. לאחר 15 שנים בכלא, ברקר שב ללונדון ומחליט לנקום בשופט ובחברה הלונדונית כולה, המזוהמת לטענתו, על כל העוולות שנעשו לו. הוא חובר לגברת לובט, שמגלמת שותפתו לחיים של ברטון, הלנה בונהאם קרטר. ביחד הם הופכים לצמד - הוא רוצח את הלקוחות שבאים אליו למספרה, והיא הופכת אותם לפשטידות בשר טעימות. אמרתי שזה לא סרט קל, נכון?

באושר ועושר

הסרט מבוסס על אגדה אנגלית מהמאה ה-19 ועל העיבוד הבימתי של סטיבן זונדהיים משנת 1979. באותה שנה, התגובות ליצירה האפלה והמדממת היו נוראיות. הקהל ברח מהתיאטרון בזמן ההפסקה. הפעם, כנראה בשל העובדה שגוויות מדממות המלוות במוסיקה מותחת לא באמת מפחידות אף אחד, התגובות היו שונות לחלוטין. הקהל, וגם אני וחברי בתוכו, צחקנו לא מעט מהמראה המגוחך של נוזל שאמור להראות כמו דם, אך בפועל דומה יותר לצבע של טמבור, וכן מהשירים המדהימים בשנינותם ובכמות הציניות שבהם.

הסרט מפתיע לכל אורכו. למשל, כשרון השירה של זוג השחקנים הראשיים. את קולו של דפ כבר שמעתי כאשר הופיע בסרט המוסיקלי "נער שוליים" (Cry Baby) וכמו כל דבר אחר בו, גם הקול רק השתבח עם השנים. דפ מפגין יכולות ווקאליות שאפילו מומחה מוסיקלי נוקשה כמו שופט "אמריקן איידול" סיימון קאוול, לא היה נשאר אדיש כלפיהן. בונהאם קרטר, מצידה, לא נשארת חייבת. היא בהחלט מהווה תשובה נשית הולמת לבן זוגה על המסך.

הפתעה נוספת בסרט היא הופעה קצרה ואיכותית של סשה ברון כהן, בוראט בשבילכם, אשר למשך כרבע שעה גרם לי להתפוצץ מצחוק. בנוסף, ישנם  כמה רגעים בלתי נשכחים, שמשאירים חותם גם לאחר היציאה מאולם הקולנוע, כמו סצנה בה ברטון מתכתב עם יצירת המופת שלו "המספריים של אדוארד": דפ אוחז שוב, לאחר 15 שנים, בלהב הכסוף שלו ואומר "סוף סוף זרועי שלמה שוב". קטע מרשים נוסף הוא השיר בו גברת לובט מתארת לטוד את החיים המושלמים שהיא רואה עבור שניהם. כאן, בשיר ציני להפליא, היא מביעה את השקפתו המיוחדת של ברטון על רומנטיקה. ולא, לא מדובר באושר ועושר.

השילוב של ברטון ודפ הוכיח את עצמו שוב. וכך, למרות המורבידיות והפסימיות האינסופית המלוות את הסרט לכל אורכו, יצאתי מהאולם כמו מדייט מוצלח - עם חיוך מרוצה על הפנים ומלאת ציפייה לדייט שני, אך לצערי בלי שמץ של תאבון, בעיקר למוצרים בשריים. הסרט בהחלט מומלץ, אך יש להצטייד בראש פתוח וקיבה חזקה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©