הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקש ששבר את גב השושבינה
 
הקומדיה הרומנטית "27 שמלות" כמעט הורסת את הנוסחה המתוקה עד בחילה של הקולנוע ההוליוודי, אבל חוזרת לתלם בעשר הדקות האחרונות. בקיצור, מומלץ לצאת לפני הסוף
מאת אירית אוליצקי | 09.03.2008
 

פוטנציאל לא ממומש. "27 שמלות"
כרזת הסרט
כבחורה די צינית, אני לא כל כך אוהבת את ז'אנר הקומדיה הרומנטית. אבל אם כבר, אז לפחות שתהיה קומדית חתונה. בדרך להפי אנד הקיטשי עד כדי בחילה, לפחות יש כמה עקיצות, ותמיד אפשר לצחוק על הטעויות האיומות שנעשות בדרך לטבעת ולשמלה המושלמת.

הסרטים הטובים ביותר בז'אנר היו קומדיות חתונה: "החתונה של החבר שלי", "ארבע חתונות ולוויה אחת", "זמר החתונות". מאחר והיו לי כמה חוויות לא רעות בכלל בצפייה בסרטים כאלה, החלטתי להיענות להצעה של חברה, וללכת לבדוק את החדשה - "27 שמלות".
 
לצערי, בניגוד לכל הסרטים שהזכרתי קודם, ברגע שעלו כתוביות הסיום, הרגשתי שעבדו עלי. האמריקאים המצועצעים האלה הרסו  גם את המעט שאהבתי.
על הנייר, היו לו כל הנתונים להצטרף להיכל התהילה: שחקנית חביבה, כמה טוויסטים לא צפויים בעלילה, ואפילו רמת הפוצי מוצי הייתה סבירה. למעשה, עד כעשר דקות לפני סוף הסרט הרגשתי שלא רק שיש כאן פוטנציאל לציון עשר מושלם, יש אפילו סיכוי שמדובר בסרט ששובר את המוסכמות, ופותח עידן חדש של קומדיות רומנטיות מצחיקות, נושכות ומתוחכמות.
 
לצערי, נוכחתי לגלות שאני נאיבית ועולם כמנהגו נוהג. הקיטש נשאר כמו שהוא - צפוי ומאכזב.
גיבורת הסרט היא ג'יין (קתרין הייגל החביבה), בלונדינית קופצנית, חייכנית ואינטליגנטית, שיש לה תחביב שהפך עם הזמן למטרה בחיים - להיות שושבינה. כן, כמו רופאים, עורכי דין ושגרירים, ג'יין מאמינה שהתמיכה שהיא מעניקה לחברותיה ביום חתונתן תהפוך את העולם למקום טוב יותר. קצת לא שפוי, אבל אם היא מאושרת מכל ההתרוצצויות, המדידות וריקודי המקרנה, מי אני שאשפוט אותה.

משולש רומנטי מעוות

כמו כל גיבורת קומדית חתונות שמכבדת את עצמה, ג'יין מרגישה שהיא אינה שלמה, למרות העבודה שהיא אוהבת והחברה הטובה שתומכת בה למרות שגעון השושבינות שלה. מה שחסר לג'יין בחיים הניו יורקיים המושלמים שלה היא, ניחשתם נכון, אהבתו של גבר חלומותיה, הבוס שלה. הבעיה היא, שלאדון בוס אין מושג על רגשותיה של ג'יין, ועד שהיא אוזרת אומץ לספר לו, באה אחותה הקטנה והכוסית ולוקחת לה אותו. מכאן ואילך מתפתח משולש רומנטי מעוות, שלאט לאט הופך למרובע, עם הופעתו של מי שאני אוהבת לכנות הקול השפוי בחבורה. מדובר בעיתונאי צעיר (ג'יימס מרסדן) ששונא חתונות, אך לצערו נאלץ לסקר אותן למחייתו.

אז מגיע המשבר ונקודת השיא של הסרט. ג'יין מגלה שאחותה לא רק משקרת לאהוב ליבה על ימין ועל שמאל, היא גם הורסת לה את פנטזית החתונה המושלמת, וזה הקש ששובר את גב השושבינה. הגיבורה שלנו מפסיקה להיות נחמדה וחיננית, ונותנת לאחותה מנת מציאות ישר לפנים. בשלב הזה של הסרט, אני חשה שמחה בלבי על ניצחון הריאליזם על הפנטזיה. סוף סוף גיבורה שלא מפחדת להיפרד מתדמית הבחורה הטובה כשצריך. סוף סוף, יהיה פה סוף אמיתי, מהחיים. לא סכריני ואופטימי יתר על המידה. אבל אז בדיוק, אני זו שחוטפת את מנת המציאות ולומדת אחת ולתמיד את הלקח - מי שהולך לקומדיות רומנטיות, שלא יצפה לשום דבר פחות מסוף של אושר ועושר.

המחשבה היחידה עימה נותרתי בסוף הסרט היא שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: אלו שאוהבים חתונות וסיפורי אהבה מתקתקים, ואלו שלא. אם אתם שייכים לסוג הראשון בוודאי תיהנו מהסרט, תחייכו, תצחקו ותצאו עם הרגשה שהעולם נפלא. חברי לסוג השני, גם אתם תחייכו ותצחקו חלק מהזמן, אבל אני ממליצה לכם בחום לצאת מהאולם לפחות עשר דקות לפני הסוף.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כנסו כנסו
אנה 18.04.2008
 
 
2. קצת להמתיק את הגלולה
יעקב_י 07.07.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©