הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שותקים כמו דגים
 
לא היזמים אשמים בכך שהחופים שלנו הולכים ונעלמים אלא האדישות הציבורית. עד מתי? עד שיבוא היום בו נטוס לקפריסין כדי לשחק בחול עם הנכדים
מאת נתאלי פרחי | 19.03.2008
 

התמונה של גדר פח גבוהה וארוכה שהוקמה על חוף פלמחים, וסימנה את תחילת בנייתו של פרויקט כפר נופש פרטי על החוף הוצגה כמעט בכל כלי התקשורת. כולם מיהרו לצלם את העוברים ושבים ההמומים לנוכח הגדר, לראיין את הפעילים הירוקים ולמחות בפעם המיליון על תופעת גזילת החופים מהציבור הרחב לטובת יזמים פרטיים.

מהר מאוד עברו עצומות במיילים והתארגנו קבוצות הקוראות להפגנות בחוף פלמחים, ונקיטת צעדים משפטיים בניסיון נואש ואחרון למנוע את הבלתי נמנע. כולם מאשימים את בעלי ההון, היזמים הפרטיים, חברות הבנייה, מנהל מקרקעי ישראל, החברה להגנת הטבע. ואת מי לא? אבל האמת המרה היא שהגיע הזמן להכיר בכך שהאשמים היחידים במצב הנוכחי הם אנחנו.

ולא רק בעניינו של חוף פלמחים. זוהי רק דוגמה טובה לאדישות של כולנו נוכח הפקעתם המתמשכת של חופי ארצנו. 188 ק"מ מראש הנקרה ועד עזה שכוללים חופי רחצה טבעיים ומוסדרים, שמורות חוף, שמורות ימיות, דיונות חול, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים שמהווים עבור רובנו מקומות בילוי, פנאי ותיירות מרכזיים ובעיקר מקום מפלט מהמולת העיר. דווקא בגלל שהם פתוחים בחינם ולכולנו שוויים הוא בל יתואר.

חופי הים שלנו זקוקים ליחצ"ן טוב. אוהלי מחאה בחוף פלמחים
מתוך: אתר הועד להצלת חוף פלמחים

אלא מה, רק רבע מרצועת החוף הזו מוקצה לטובת נמלים, תחנות כוח, מתקני תעשייה, ובסיסים ומתקנים התפוסים על-ידי צה"ל. מחצית סגורה בפני הקהל הרחב, שכן יש בה מבנים פרטיים או מתוכננת בה בנייה פרטית. כך שהרבע הנותר, ורק הוא בלבד, פתוח לטובת כלל הציבור. השורה התחתונה היא שלכל אחד מתושבי מדינת ישראל נותרו 2 ס"מ של חוף להנאתו! איך הגענו למצב הזה? אין מילה טובה יותר להשיב על שאלה זו מלבד- א-ד-י-ש-ו-ת!

אנשים זועקים וזועמים על מכירת חוף פלמחים, ומתקוממים על מי שהפקיר את פיסת החוף הטבעית היחידה שנותרה באזור המרכז לטובת כרישי נדל"ן. אנשים מתפלאים איך חוף ציבורי ואתר עתיקות היסטורי נמכר לטובת יזם פרט? בפועל, השטח נמכר עוד בשנת 2004, במחיר מציאה של 8 מיליון ₪ בעבור 70 דונם של חוף בלבד. למעלה משלוש שנים עברו מאז העסקה השערורייתית הזו, ועד הנחת הגדר על החוף. מדוע רק עכשיו מתחילים להתעורר? מכירת חוף פלמחים היא רק עוד שלב בתהליך ארוך ומתמשך של מסירת חופים ציבוריים לידי בעלי הון. החופים הם רכוש ציבורי. מכירתם היא למעשה גזילת רכושו הפרטי של כל אחד מאיתנו. במקום שהחופים שלנו יישארו באמת שלנו, הם מופקעים לטובת יוזמות נדל"ניות במחירי סוף עונה. כך שהם לא עוד רכוש הציבור, אלא רכושו של הציבור שיש לו יכולת כלכלית לרכוש אותו. מתישהו, בדרך מישהו שכח שבמדינה כה קטנה וצפופה כמו ישראל, גם המעט שיש צריך להיות שייך לכולם.

סגירתם של חופים פתוחים והפיכתם לחופים בתשלום, לכפרי נופש, למרכזי קניות ובתי קפה כופה על כולנו סוג אחד בלבד של בילוי: בתשלום. מי קבע שעל פנאי ונופש צריך לשלם כסף? הבנייה המאסיבית על קו החוף של כפרי נופש, בתי מלון, מרינות ומרכזי קניות גורמת להיצרות החופים. היא פוגעת בתהליך הזרימה הטבעי של החולות, מצוקי כורכר נסוגים או קורסים, והחופים שלנו הופכים צרים משנה לשנה. בקצב הזה, חוף ים טבעי יהיה רק זיכרון מתוק כשנספר עליו לנכדינו ונאמר להם בעצב: "פעם היה כאן יותר טוב". באותה הזדמנות כדאי גם שנציין שבגללנו הם לא יזכו ליהנות מחוף ים כמו שמגיע להם.

האבסורד הגדול הוא שהכול חוקי וכשר. כביכול. נכון, ישנו "חוק החופים" שנועד למנוע פגיעות בחלקי החוף שעוד נותרו לנו. יש את תמ"א 13 (תוכנית מתאר ארצית מספר 13) שמטרתה לאזן בין הצורך לשמור על החוף ומשאביו לבין לחצי פיתוח אדירים, שקובעת כי כל בנייה במרחק של פחות מ-100 מטרים מקו המים אסורה. אבל המציאות היא לא של אכיפת חוקים אלא של מתן "אישורים חורגים". בפועל, אם אין מי שמפקח בשבע עיניים על מוסדות התכנון והבנייה, למרות החוקים והתקנות, נמשכת גזילת החופים בידי בעלי אינטרסים נדל"ניים.

מציאות של מתן "אישורים חורגים". התוכניות לבנייה בפלמחים
מתוך: אתר הועד להצלת חוף פלמחים

למעשה זו הפרה בוטה של ה"הסכם" שיש לכל אחד מאיתנו עם המדינה. שלפיו המדינה צריכה לשמור על הנכסים והמשאבים הציבוריים שלה כדי שאכן יישארו ציבוריים. אי אפשר להאשים יזם פרטי על רצונו להגדיל את נכסיו ורווחיו הכלכליים. אך אפשר בהחלט להאשים את המדינה ורשויותיה שמאפשרות לו לעשות זאת בכזאת קלות ועל חשבוננו. ליזם של הפרויקט בפלמחים ישנם כל האישורים וההיתרים הדרושים. הגדר שהקים על החוף היא חוקית, ומבחינתו הוא עשה כל מה שצריך. כל המפגינים נגדו שיושבים כעת בחוף פלמחים ומנסים לדבר על ליבו, שירחם על אלו שאין ביכולתם להיכנס לכפר הנופש הפרטי שלו, ועל צבי הים המסכנים שבתי הגידול שלהם נהרסים כתוצאה מהפרויקט ספק אם יובילו לשינוי משמעותי.

הנושא מעורר שאלה משפטית ואולי גם מוסרית לא פשוטה: באיזו זכות יכולה מדינה למכור נכסים ציבוריים? איך בכלל ניתן להדביק תו מחיר על חוף-ים, על הבריזה הנעימה שבו, על השקיעה, על קו האופק והנוף שבו? אולם דווקא שאלה זו מובילה למסקנה שחופי הים שלנו לא צריכים עוד מאבק משפטי מתמשך עם עתירות לבג"ץ ועורכי-דין שינהלו משא ומתן על עוד סנטימטר חוף אחד או שניים, שבמהלכו יקבעו אותם יזמים עובדות בשטח ויצפצפו על החוק.

חופי הים שלנו זקוקים לשירותיו של יחצ"ן טוב. כזה שיגרום לכולנו להתאהב מחדש בחוף הים הפתוח והטבעי, שיגרום לכך שלכל אחד מאיתנו יהיה אכפת ממצב החופים כאילו מדובר בחצר הבית שלו. כזה שינהל קמפיין ארוך ואפקטיבי, שייחלץ אותנו מהאדישות המתמשכת, ויגרום לכולנו לפעול בנושא. לא רק ברגע האחרון כשמוקמת גדר על החוף. שיגרום לרשויות לחשוב עשר פעמים לפני חתימה על חוזה מכירת החוף הבא מחשש לעליהום ציבורי. רק כך ניתן יהיה להביא לשינוי של ממש.

החופים שלנו הולכים ונעלמים אם לא נעשה דבר, לא רחוק יהיה היום שבו נאלץ לטוס ליוון ולקפריסין רק כדי לזכות בפיסת חוף ים-תיכונית טבעית, שקטה ופתוחה לכל שטרם הפכה למגרש בנייה. (ובכלל לא הוזכר זיהום הים, הזרמת שפכים וגניבת חולות לבנייה).

בינתיים אנחנו שותקים כמו דגים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. עזוב...
טרול המילניום 26.06.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©