הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איפה שלום?
 
"הדרכים הידועות", אלבום המחווה ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך בעיקר מאכזב, ומוכיח שלפעמים עדיף להניח לקלאסיקות
מאת אירית אוליצקי | 25.03.2008
 

מישהו אמר פעם שכל ההתחלות קשות, כל הסופים רעים, ובאמצע סתם משעמם. אני נזכרת במשפט הקודר הזה דווקא אחרי האזנה לאלבום המחווה ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך, העונה לשם "הדרכים הידועות". אם הכוונה של הוגה השם הייתה לדרכים שבהן שלום חנוך בחר במוסיקה שלו, אז האכזבה שלי גדלה עוד יותר, כי בכל 12 השירים באלבום, לא מצאתי אפילו רמז קטן לדרכו המפוארת והייחודית של אחת מאגדות הרוק הישראליות.

לכאורה מדובר בפרויקט מבטיח ביותר, בשל המקור המוצלח עליו הוא מבוסס. למי שלא מכיר, מדובר באחד האלבומים פורצי הדרך במוסיקה הישראלית שבתחילת דרכו קיבל לא מעט ביקורות שליליות ודחיות ממאזינים ומבקרים כאחד. האלבום הקדים את זמנו, גם מבחינת הטקסטים הבוטים והנשכניים וגם מבחינת המוסיקה החזקה והבועטת. אך בסופו של דבר, זכו האלבום ויוצרו לכבוד המגיע להם, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה מוסיקלית משובחת.

זורק את האמת ישר לפנים. שלום חנוך והמקור
 


רשימת האמנים שלקחו חלק בפרויקט היא ללא ספק מכובדת ומייצגת את מיטב הכשרונות המוסיקליים של ארצנו בשלל סגנונות. כל אחד מ-12 האמנים תרם את הפרשנות האישית שלו לשירי האלבום. כצפוי, התוצאה היא שילוב של בלדות משתפכות, מעט רוק רך, פופ, ואפילו קמצוץ של בלוז. נשמע טוב? גם אני חשבתי כך. אבל מהר מאוד הוחלפו הציפיות הרבות באכזבה מרירה. אולי בגלל ערבוביית הסגנונות, אשר בואו נודה על האמת, לא ממש קשורים זה בזה, או בגלל הפרשנות, שברוב המקרים לא תאמה את הרושם שהשאיר השיר המקורי. הפוטנציאל הרב שייחסתי לאלבום התגלה כביטוי נוסף לטענה שלא ניתן לשחזר הצלחות .

עיקר האכזבה מהפרויקט מגיעה דווקא מהכיוון הרגשי. "חתונה לבנה" היה והינו אלבום חזק מאוד דווקא בשל העובדה שהוא נוגע עמוק בתוך הפינות הכי רגישות שלנו - המחשבות הכי אפלות על אהבה, משפחה, חיים ומוות. האלבום מתאר אדם שחי את חייו על הקצה, בין פרשת דרכים אחת לאחרת ומנסה לשרוד. בשל כך, כל אחד יכול למצוא בו נקודת התחברות. אני לא צריכה לספר לכם שהמציאות שבה אנו חיים כיום איננה ורודה, וזאת בלשון המעטה. העוצמות הרגשיות הללו איכשהו מתפספסות כמעט לחלוטין בביצועים החדשים. המלודיות הרכות המלוות בקולות העדינים מדי של מוש בן ארי, דניאל סולומון ואביתר בנאי לא עושים טוב לקלאסיקות רוק כמו "הדרכים הידועות" ו"חתונה לבנה" וגם הפרשנות האלקטרונית של אסף אמדורסקי ל"זה רק געגוע" משאירה תחושה שמשהו חסר.

האמת היא, שמה שהכי חסר בפרויקט הוא שלום חנוך. אותו רוקיסט בנשמה עם הקול הצרוד והסקסי והיכולת לזרוק את האמת, כואבת או מקסימה, ישר בפנים. לצערי, באף אחד מהשירים אין ולו זכר לאותו זמר גדול ולאותה עוצמה. יחד עם זאת, ישנם כמה שירים מעניינים שמפתיעים לטובה. גרסת הבלוז של מיקי שביב ל"רומן אמיתי", הביצוע הפאנקי של קרולינה ל"שחרר אותי" והפרשנות המיוחדת של מוקי ל"שיר דרך", המשלבת בתוכה ראפ וכמובן נשמה, הן נקודות מרעננות אשר מפיחות חיים ונותנות פרספקטיבה אחרת לשירים הללו. נכון, גם כאן לא מדובר בפריצות דרך, ואין בקאברים את הציניות, הזעם והתסכול שיש במקור. מה שיש בהם לעומת זאת, זה משהו נעים, קליל ומשעשע לעתים, שמשאיר טעם טוב בפה.

לאחר שמשלימים עם העובדה שאין טעם להשוות בין האלבום המקורי למחווה, מתקבלת התחושה שמדובר בסך הכל בפרויקט נחמד, לא מועיל אך לא מזיק, שמספק את הסחורה עבור מי ששומר על ראש פתוח ומחפש רק מוסיקה גלגל"צית להעביר איתה 50 דקות ו-27 שניות. למי שבכל זאת זקוק לקצת נוסטלגיה ורוק אמיתי וטהור, אני כמובן ממליצה בחום על הדבר האמיתי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. את דיי צודקת...
במבה במלכודת 20.05.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©