הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ספורטאי להשכיר
 
העובדה שאין בארץ תרבות ספורט אקדמית תחרותית, מובילה את הספורטאים-סטודנטים הצעירים לחפש שילוב של לימודים כסף ותהילה בחו"ל. כולם מדברים על בריחת המוחות ולא שמים לב לבריחת הספורטאים
מאת יואב רימון | 28.03.2008
 
בטור קודם כתבתי על העובדה שחסרה בארץ תרבות של ספורט תחרותי בין המוסדות האקדמיים, כפי שנהוג בעיקר בארצות הברית. בין אם תתפתח כזו תרבות יום אחד בארצנו הקטנטונת ומאותגרת האמצעים ובין אם לאו, אל לנו לשכוח שקיימים ספורטאים ישראלים רבים, שהחליטו לא לחכות לבוא המשיח, לארוז את מזוודותיהם ולנוע מערבה בחיפוש אחר מוסד שיכיר ביכולותיהם האתלטיות.

מוכרים ביותר הם כמובן דורון שפר ששיחק כדורסל במכללת קונטיקט, וזכה אתה במספר תארים (הוא עצמו נבחר ל"רוקי השנה" בעונתו הראשונה ב-1993). מאז הוא קצת איבד דעתו, אבל אי אפשר לקחת ממנו את ההצלחה הזו. וכמובן שי דורון, שכיכבה בקבוצת הכדורסל של מכללת מרילנד, קטפה איתה תארים, והגיעה לשיא בחודש אפריל האחרון כאשר נבחרה בדראפט של ה-WNBA (אם כי יש לציין שלא רשמה הצלחה מזהירה בניו יורק ליברטי). אפילו בכדורגל ישראל שלחה נציג שישחק במקביל ללימודיו האקדמיים – גיא מלמד ממכבי חיפה. הוא לא הטביע את חותמו כמו שפר ודורון – אך רשם כמה הופעות מוצלחות במדי הבוסטון קולג', ואף נבחר בהמשך בדראפט על ידי קולורדו, והיה לישראלי הראשון ששיחק ב-MLS, ליגת הכדורגל האמריקאית המקצוענית.

לדעת לשחק נכון בקלפים. שי דורון הנציגה הראשונה של ישראל ב - WNBA
 

בנוסף לשמות שהוזכרו ישנם רבים נוספים אשר מנצלים את כישרונם ויכולתם על מנת להשיג מלגות ספורט לאוניברסיטאות שונות, ובכך לזכות בלימודים חינם במוסדות השכלה אמריקאיים בלי יומרות או כוונות להמשיך כספורטאים מקצועניים לאחר מכן. חישבו על כך: לימודים חינם אין כסף, במדינה שכאשר מסיימים בה תואר, יש לזה באמת משמעות. ואם סיימת בהצלחה, הרי שהצעות העבודה אינן מאחרות לבוא, וגם לא הכסף. החלום האמריקאי במלוא מובן הקלישאה.

הדבר נפוץ בעיקר בין שחקני טניס, כדורגל וכדורסל. לרוב, שחקני הכדורגל והכדורסל אינם מהטובים שיש לארצנו להציע, ועל כן הם מחליטים לנצל את כישרונם בכיוון זה, ולהודות בכך שכנראה לא יככבו במדי מכבי חיפה או בית"ר ירושלים. בענף הטניס הסיפור קצת שונה. טניסאים רבים בארצנו, אשר מדורגים כל חייהם בעשירייה הראשונה בארץ מגיל קטן ועד גיל 18 פחות או יותר, מגיעים להכרה שקריירה מקצוענית כבר לא תצמח להם, שהרי בטניס אין דבר כזה קריירה לאומית אלא רק בינלאומית. רובם מקבלים מעמד של ספורטאי מצטיין או פעיל, ובזמן השירות הצבאי ממשיכים להתאמן אך מביטים קדימה לעבר האוניברסיטה האמריקאית הנחשקת, אשר תיאות לתת להם מלגת ספורטאי מלאה ולממן את לימודיהם.

לפני שלוש שנים, לאחר שכבשתי את אמריקה הלטינית לאורכה ולרוחבה, עליתי צפונה לארצות הברית ושם ביקרתי, בין השאר, את חברי, דן שמו. דן משחק טניס מגיל 5, ובילה את מרבית חייו כמדורג בטופ 3 של בני גילו בארץ. בין הישגיו נמנים ניצחון על אנדי רם (ששלט במחזור גילו הארצי בנעוריו בערך כמו שפדרר שולט כיום בטניס העולמי), ניצחון בגיל 15 על עופר סלע (האח של דודי) שהיה אז מדורג 300 בעולם, וזכייה בתואר אלוף ישראל לנוער.

דן התגייס לצבא על תקן ספורטאי מצטיין, אך דשדש בקושי כטניסאי מקצועני, ומעולם לא עשה צעד משמעותי בסבב ה-ATP. דירוג השיא שלו עמד איפה שהוא באזור ה- 1400. כשהבין כי טניסאי צמרת הוא לא יהיה, החליט לוותר על זכותו כספורטאי מצטיין, זנח את תפקידו הג'ובניקי, והצטרף ליחידה מובחרת. לאחר שירותו הצבאי לא עבר זמן רב, ודן קיבל מלגה מלאה באוניברסיטת בינגהאמטון שבצפון ניו-יורק, והחל ללמוד לתואר ראשון במנהל עסקים. בינגהאמטון היא עיירה שקטה וקרה מאוד, וקשה לי להגיד שהייתי מוכן לגור שם, אלמלא המלגה המפתה והכסף הגדול שסביר להניח היה מוצג בפני עם סיום התואר על ידי חברות רבות, חלקן טובות יותר, חלקן פחות.

אמריקן פאי

נבחרות הטניס במכללות ארצות הברית בנויות כך שישנם שבעה שחקנים מדורגים ושלושה זוגות מדורגים, אשר משחקים בהתאמה מול נבחרת היריבה. מדורג ישחק תמיד מול מדורג מהמכללה היריבה, וכך גם בזוגות. דן היה מדורג ראשון בנבחרת ביחידים וגם בזוגות, והוביל את המכללה להישגים רבים ואף חסרי תקדים מבחינתה. קשה להבין מהו מעמד של אתלט בנבחרת כלשהי באוניברסיטה. כמובן ששחקני הפוטבול והכדורסל הם שזוכים לרוב לתשומת הלב, אך הדבר תלוי גם בהצלחת האוניברסיטה בסוג הענף. שחקן נבחרת מהווה סטטוס כה זר לנו, כשלצערי רק סרטי נוער אמריקאיים בנוסח "אמריקן פאי" מציגים תמונה שטחית ומוקצנת של המעמדות באוניברסיטה. עם זאת, עלי לציין כי לאחר ביקור נוסף בקיץ האחרון אצל חבר שלומד במישיגן – הגרסה הקולנועית אינה כה רחוקה מן המציאות.

כעבור שנתיים של הצטיינות בלימודים ובטניס, דן החליט לנצל הצעה מאוניברסיטת בראון שברוד־איילנד ולעבור לשורותיה. גם שם, כשחקן מספר אחת בנבחרת. בראון, (למי שלא יודע, היא אוניברסיטת "Ivy League", דהיינו, אחת משמונה האוניברסיטאות היוקרתיות והטובות בארצות הברית). מי שמסיים  תואר במנהל עסקים, סביר להניח שלעולם לא ימלצר יותר או יעבוד בשירות הלקוחות של חברת סלולר, ובמילים אחרות – לא יצטרך לדאוג להכנסה טובה יותר, בתנאי שישחק נכון בקלפיו.

דירוג השיא האישי של דן בליגת המכללות עומד על 57, וסביר להניח שאם היה משקיע קצת יותר בטניס מאשר בלימודים, היה מגיע הרבה יותר רחוק (ברקורד שלו יש כבר ניצחון אחד לפחות על שחקן טופ-20). בקיץ הקרוב הוא מסיים את לימודיו, וכבר התקבל לעבוד בחברת ההשקעות "מורגן סטנלי" שבניו־יורק. כמה בוגרי אקדמיה בארץ אתם מכירים שהשיגו עבודה בחו"ל אחרי תואר ראשון בחברה כה יוקרתית וגדולה?

אם כך, בעוד שבארץ סטודנטים נאבקים על שכר הלימוד ומקומות עבודה, ומתקשים לפרנס את עצמם במהלך הלימודים, ישנם ישראלים רבים ש"עושים את זה" במקום לא אחר מאשר אמריקה. מדברים כל הזמן על "בריחת המוחות", אבל לא הרבה יודעים שקיימת תופעה נפוצה לא פחות - "בריחת הספורטאים".
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©