הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכלב ניתק לי את החוטים
 
מגוון התירוצים והקלישאות של אוהדי הכדורגל הולך ומתרחב. ברוכים הבאים לעולם הווירטואלי של המכורים ל-Pro Evolution בפלייסטיישן, ותכינו בירות ופיצוחים
מאת שי נמרודי | 30.03.2008
 
"למה אתה לא בועט, יא אפס?? לחצתי על בעיטה!", "אבל מסרתי לצד שני, למה אתה לא יודע לכוון???" נכון, אלו  צעקות של אוהדי כדורגל בכל השפות ברחבי הגלובוס, אבל מושאיהם אינם שחקני כדורגל בשר ודם אלא דמויות קטנות וממוחשבות אשר רצות על הדשא הירוק, בגרפיקה איכותית, על מסך 22 אינץ', 33 אינץ', פלאזמה (מה שיש) ואשר נשלטות בידי בשר ודם. ברוב המקרים הן יעשו כל מה שיצוו עליהן, אבל לפעמים הן בוגדות. הכל תלוי במיומנות של המתפעל.

ברוכים הבאים לעולם הווירטואלי של אוהדי הספורט של המאה ה-21. כל מה שצריך כדי להשתלב בחגיגה הוא מכשיר Sony Playstation (ניתן לרכוש בכל חנות בתאילנד) – כשגם מכשיר XBOX יעשה את העבודה, דיסק משחק של Pro Evolution, שני שלטי משחק טובים (אפשר ורצוי שיהיו יותר), כמה חבר'ה רעבים למשחק (שבדך כלל לא מסוגלים להזיז בעצמם את הכדור), הרבה בירות, פיצוחים, וקרנבל ה-PRO בפלייסטיישן יוצא לדרך. "מרגע זה", חושב לעצמו כל אוהד ממוצע, "אני אשלוט בגורלה של קבוצתי האהובה. לא צריך עזרה של אף אחד!". אה כן, ורצוי שלא יהיו גורמים מסיחי דעת בסביבה (אני לא שוביניסט!).

דמויות ממוחשבות שדומות למקור, ונשלטות על ידי אנשים בשר ודם. פלייסטיישן
 

משחק הכדורגל בפלייסטיישן הפך בשנים האחרונות לענף ספורט של ממש. מדובר בסם ממכר, שלכד, ועדיין ממשיך ללכוד ברשתו כל אוהד כדורגל אמיתי. ברגע שנגעת בו פעם ראשונה, לא תוכל בלעדיו. בעולמם של המכורים, החיים נראים פחות או יותר כך: בלילה חולמים על מערכים וטקטיקות, ביום בודקים ומשווים איזה שחקן הכי טוב, ורק מחכים שערב ה-PRO הבא כבר יגיע. למחרת כל ערב שכזה, מריצים החבר'ה ביניהם את המהלכים החשובים מליל אמש, שולחים SMSים עוקצניים בקשר למשחק שהיה, ומדברים על נקמות ומשחקי גומלין. המנצח מתפאר ביכולותיו המרשימות ובכישוריו הווירטואליים, המפסיד ממלמל תירוצים קלושים, בדרך כלל יהיו אלה קלישאות חבוטות כמו "השלט שלך גרוע, אחי", "הפלייסטיישן אשם, לא אני" ו"הכלב שלך עבר בריצה, וניתק את הפלייסטיישן מהטלוויזיה" (לי זה באמת קרה!).

הכללים בדרך כלל חד משמעיים: לכל שחקן יש את הקבוצה שלו, את המערך שלו, את ההרכב שלו. כל אחד מקבל את הזמן שלו לארגן את הקבוצה, רגע לפני שמתחילים. לכל אחד יש את הטקסים שלו, המהלכים הקבועים, חולצת המזל, ויש כאלה שגם נואמים ומרביצים ציונות בשחקנים. אם בבית המארח יש ארבעה שלטים או יותר, החגיגה כפולה ומכופלת: משחקים של שניים על שניים ויותר הם פשוט חוויה בלתי רגילה. האמוציות, הצרחות, תחושות התסכול, שאגות השמחה – הן אמיתיות למהדרין, ולא נופלות מתגובות סטנדרטיות למשחק כדורגל אמיתי. אגב, המעבר אחר כך לצפייה במשחק כדורגל אמיתי משעשע מתמיד. לפתע המגרש נראה גדול מדי על המסך, השחקנים גדולים למדי, הם בשר ודם – והם כבר לא עושים מה שאומרים להם. הם עושים מה שבא להם. לרגע קשה שלא להתבלבל ולצעוק: "אבל לחצתי מסירה, למה אתה בועט??".

נוכחותו של הפלייסטיישן בחיינו תופסת יותר ויותר את מקומו של הצ'מפיונשיפ מנג'ר (להלן: CM) המיתולוגי והבלתי נשכח, שנראה כי מעמדו נחלש. למי שלא ערך היכרות עדיין, או שכבר הספיק לשכוח – CM הוא המשחק שחשף בפנינו לראשונה איך נראים חייו של מאמן, ואיפשר לנו להיכנס לנעליו, לשקול את שיקוליו ולהתחבט בחיבוטיו. הפך אותנו למנג'רים באמת. אם יורשה לעשות השוואה קלה, אז ה-CM הוא כמו החברה הראשונה, כשהכל היה עוד בתולי ולא ידוע. ראשוני, תמים, חדש. גם לא ממש מרשים מבחינה חיצונית. אבל הפלייסטיישן – זה הדבר האמיתי.

את הניסיון והידע (בבניית מערכים והרכבים, והיכרות עם שחקנים) כבר רכשנו קודם, את התמימות כבר איבדנו, ואפילו את שברון הלב מהפרידה הראשונה והכואבת כבר כאבנו (בדרך כלל בגלל הצבא והלימודים או הטיול שבאו אחר כך). הפלייסטיישן גם נראה הרבה יותר טוב. כוסית ממש. לא עוד עיגולים קטנים וחביבים שמתרוצצים על המשחק ומנסים לבעוט בנקודה קטנה וצהובה. השתדרגנו לשחקנים שנראים מאוד דומים למקור. והפעם גם שולטים בהם בזמן המשחק, ולא רק קובעים הרכב ועורכים חילופים. אנחנו לא רק מנג'רים אלא מנהלים/מנג'רים/שחקנים. די דומה לאבי נמני במכבי תל אביב...


ה-CM המיתולוגי. חבורה של עיגולים חביבים שמתרוצצת על המסך
 

כך או כך, את CM לא נשכח לעולם. מי מאיתנו שחווה את חוויית CM לאשורה, בילה שעות על גבי שעות מול מסך מתחלף בטקסטים, חלם בלילה על האות המהבהב עם שם קבוצתו מרצד על המסך ומבשר על שער שהובקע, ודמיין מערכים שונים כדי להוציא את קבוצתו מהמשבר – לא יוכל להתעלם מהתרומה האדירה של משחק המנג'ר לחייו הווירטואליים, ולחייו כאוהד ספורט בכלל.

הסם הממכר הזה היה הדבר האמיתי במשך שנים (רבים, בעיקר הצעירים שבינינו, יטענו שהוא אף ממשיך להיות כזה), ואיחד בין אנשים רבים שהיו מתאספים בבית אחד, רק כדי לנהל משחק כדורגל, אבל לא לשחק אותו באמת. בזכותו למדנו להכיר שמות של שחקנים עלומי שם, שאחר כך עלו לגדולות, בזכותו למדנו באמת מה ההבדל בין 4-4-2, ל4-3-3, ולמה שחקן ימני צריך לשחק בעמדה מסוימת ולא שחקן שמאלי. CM היה מדריך לאוהד הכדורגל – שהכניס אותו לנבכי המשחק, ובעיקר מאחורי הקלעים שלו. הוא לימד אותנו מהם השיקולים השונים שמנהל/מאמן צריך להתמודד ביום יום, כמו ניהול תקציב של מיליוני דולרים (חשוב להישמר שלא יגיע כונס נכסים) עריכת משא ומתן עם קבוצות אחרות לגבי מכירה/רכישה של שחקן, התמודדות עם מצבי רוח של שחקנים. לפעמים הם עצובים, שמחים או כועסים, יש כאלה שרוצים לעזוב, או להישאר, כאלה שמורדים, כאלה שלא בכושר.
 
CM גם לימד אותנו מהי התמודדות מול תקשורת, מתי להגיד מה ומתי (כשגם האוהדים הם חלק מהעניין), ופזילה מתמדת לכיוון ההנהלה, לוודא שהכסא לא מתנדנד, כי לא כולנו גיא לוזון (VOTE OF CONFIEDENCE זה משפט שמבשר רעות). CM הוא האהבה הראשונה ולעד תהיה לו פינה חמה בלב.
אבל כיום הבמה כולה נכבשה על ידי הפלייסטיישן – זה הדבר האמיתי, בכל העולם. אליפויות ישראל, ליגה של PRO, אליפויות עולם, משחקים ברשת, דיונים באינטרנט, העברת קבצי וידאו של שערים מדהימים, ועצות והמלצות בלתי פוסקות לגבי שחקנים ומערכים שונים. אין אוהד אמיתי שלא מכיר את המשחק, ולא התמכר לו. הטלוויזיה איננה עוד מכשיר לצפייה במשחקי כדורגל אלא, יותר מתמיד, היא המקדש האמיתי של אוהדי הכדורגל ומאפשרת לו לשחק ממש את המשחק.

אצל מי מתאספים השבוע?
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. עוד שבועיים כנראה יש טורניר!
עמית 13.04.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©