הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני ואתה
 
הקמפיין להענקת פרס ישראל לאריק איינשטיין החזיר את דרור עסיס לילדות, לשבתות בפארק עם אמא גרופית
מאת דרור עסיס | 04.04.2008
 

איפה גר האדון שוקו הזה? איינשטיין
 
כשהייתי קטן, בערך בן חמש, אבא לקח אותי למשחק כדורגל בבלומפילד. אני לא זוכר הרבה. זה היה יום אביבי עם שמש מלטפת. על פי כמות האוהדים ביציעים זאת הייתה תחילתה של עונת המלפפונים. אני זוכר שישבתי עם אבא ביציע כמעט ריק. כל תקוותיו שיום אחד גם אני אלבש את מדי המשחק נמוגו כאשר נרדמתי על ברכיו משעמום.

כששבנו הביתה רצתי לאמא נלהב ונרגש, וסיפרתי לה רק על דבר אחד ומיוחד שקרה - זה לא היה על כך שקבוצתי האהודה ניצחה (אז עדיין לא בחרתי צד), ואני אפילו לא זוכר מה היתה התוצאה. סיפרתי לאמא שלפני המשחק ראינו את אריק איינשטיין בוסט ובטי - שרט בצבע אדום.

אמא מעריצה את אריק איינשטיין מאז הייתה נערה. כשהייתי ילד היא לא חדלה לדבר על שיריו ועל קולו הנעים והערב. בעל כורחנו, נאלצנו, אני ואחיי, לשבת מול הטלוויזיה, הטייפ או הפטיפון ולהאזין, כמו גדולים, לשירי הילדים שלו. ההערצה של אמא לאריק איינשטיין וסיפוריה על ההופעות שהיתה בהן ועל הפעם בה הייתה עם חברה, כשעוד היו נערות, ותפסו עימו שיחה ב"כתר המזרח", חזרו על עצמם אין סוף פעמים. אני מניח שמשהו מזה חילחל אלי. בשלב מסוים נוצרה אצלנו במשפחה קצת אווירה של "אנטי אריק". כאילו, אמא, כמה כבר את יכולה לדבר עליו? באמת שנמאס לנו.

אני זוכר כיצד הייתי קם בשבת בבוקר. אמא שתתה המון קפה ואבא קרא המון עיתון. אמא היתה מכינה צידנית מלאה בכל טוב ונהגנו לנסוע לפארק. בדרך אהבתי מאוד לשתות משקית השוקו הקרה, והייתי שואל את אבא היכן גר האדון שוקו הזה. כשהיינו מגיעים לפארק, אבא היה מוציא טרנזיסטור, מאזין ל"שירים ושערים" ומשחק איתנו כדורגל. זאת הייתה השבת שלנו. שבת של כדורגל.

בדרכנו חזרה, נסענו במכונית הישנה אל תוך הלילה השחור. על פניו של אבא ראיתי איך מחשבותיו רצות לכל הכיוונים. עברנו ליד קבוצת אוהדים ששבה מהמשחק, ואבא סינן מבין שפתיו: "איזה מסכנים האוהדים"... לפני השינה אמא שרה לנו שיר על ילד שישן בתוך תפוז (אני לא הבנתי איך היה לו מקום, שם, בפנים) ומשכיבה אותנו לישון. ואני? אני חלמתי כיצד האיילות משחקות עם הפילות בג'ולים וגולות.

אף פעם לא הודיתי בפניה, אולי כי התביישתי או כיוון שלא רציתי להודות שטעיתי, אבל גם היום אני מוכן לשבת מול הטלוויזיה ולראות את מוני, רכטר, שיסל, וכמובן, אריק איינשטיין בקלטת של "כמו גדולים". אמא נהגה לקרוא לו "אלביס הישראלי". האמת היא, שהוא לא צריך שום תווית. אריק איינשטיין הוא כוכב ודמות יוצאת דופן בפני עצמה בנוף הישראלי. במשך כל שנות המדינה דורות של ילדים, צעירים ומבוגרים גדלו על שיריו.

אמנם הוא לא יקבל את פרס ישראל, אבל הקולות שנשמעו בחודשים האחרונים מצד אזרחים ואמנים בארץ להעניק לו את הפרס, הם הנצחון הגדול ביותר שלנו ושלו. אלפי האזרחים שחתמו על העצומה להעניק לו את הפרס בעצם כבר אמרו את מה שכולם רצו לומר לו : תודה !

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. איזו כתבה מרגשת !
טלי 06.04.2008
 
 
2. כתיבה יפה!
הילה 29.04.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©