הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קצת אחרת
 
אירית אוליצקי הייתה בטקס הפתיחה של פסטיבל "דוקאביב" העשירי ונוכחה לדעת שיש הרבה קהל שמוכן לראות צרות של אחרים
מאת אירית אוליצקי | 09.04.2008
 
"מדינת ישראל איננה רק מדינה, היא דרמה נהדרת". כך פתח ביום חמישי האחרון נשיא המדינה, שמעון פרס, את נאומו בטקס הפתיחה החגיגי של פסטיבל "דוקאביב" העשירי. בניגוד לציפיות של רבים, פרס השאיר את הפוליטיקה בחוץ. הוא הרבה לברך ולשבח את הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי ואת יוצריו. לדבריו, חשיבותו של הקולנוע הדוקומנטרי היא באופן בו הוא מראה לנו את המציאות, בעבר ובהווה. "כולם מעדיפים לזכור יותר מאשר לחשוב. הקולנוע הדוקומנטרי מציל אותנו מזה קצת".

ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, הוסיף ואמר כי פסטיבל "דוקאביב" עושה שירות כפול לחברה הישראלית: מצד אחד הוא מציג את חברות השוליים שלא זוכות לחשיפה רבה בתקשורת ומצד שני, מרחיב גבולות באמצעות הסרטים הזרים שלוקחים בו חלק. חולדאי גם הביע אופטימיות באומרו כי בתקופה זו של אביב ופריחה הוא רוצה להאמין ב"התחלה מחודשת במזרח התיכון".


לא רק "הישרדות". ערב הפתיחה במשכן לאומנויות הבמה
תצלום: אירית אוליצקי

הפסטיבל, שהחל את דרכו בשנת 1998 הינו הפרויקט המרכזי של עמותת "דוקאביב", ששמה לה כמטרה לקדם ולפתח את התרבות, האמנות ואיכות החיים בישראל. הפסטיבל תורם רבות לקידומו ופיתוחו של הקולנוע הדוקומנטרי המקומי, וכן לשיווקו בארץ ובעולם.

טקס הפתיחה החגיגי לכבוד ציון עשור לפסטיבל, בהנחיית אסף הראל, היה טקס אלטרנטיבי כפי שכינתה אותו מנהלת הפסטיבל אילנה צור, אשר הוסיפה והסבירה כי מדובר בטקס בו "המנחה לא לובש חליפה ולידו אין דוגמנית עם ציצי בחוץ". יחד עם זאת, למרות האורחים המכובדים שנכחו בטקס, נשיא המדינה וראש עיריית תל אביב, הטקס לא התנהל באווירה רשמית מדי. הנאומים היו מעטים וקצרים ועיקר תוכנם התייחס כראוי ליצירה הדוקומנטרית הנמצאת בצמיחה וזוכה לפופולריות והערכה רבה יותר ויותר עם השנים, הרבה בזכות פסטיבלים מסוג זה.

בניגוד לשנים קודמות, הפעם נערך הטקס במשכן לאומנויות ולא בסינמטק. צור סיפרה כי בשנים הראשונות של הפסטיבל היו רבים שהביעו ספק לגבי נכונותם של אנשים לבוא ולצפות בצרות של אחרים, אך כמות באי הפסטיבל הגדלה והולכת מוכיחה דווקא את ההיפך. "הרבה נחת אין, ובכל זאת אתם כאן", הכריזה צור בגאווה. לטענתה, בסרטים המוקרנים בפסטיבל יש משהו שמושך אנשים  גם לחשוב. "העובדה שהאולם מלא מצביעה שיש סיכוי לא רק ל'הישרדות'".

גם אירוע חגיגי ואמנותי שכזה לא יכול לעבור ללא כל התערבות פוליטית. את הפן הפוליטי המלוכלך תרם הפעם מנכ"ל משרד התרבות, יואב רוזן. רוזן, שנענה בשלילה לדרישתו לנאום בטקס הפתיחה של הפסטיבל, הגיב בהוראה גורפת לעובדי משרדו להימנע מהשתתפות באירוע. צור חשפה את התקרית בנאומה בטקס והסבירה כי סירבה לרוזן במטרה לשמור על עצמאותו של הפסטיבל. "אנשים באו לראות סרטים ולא לשמוע נאומים. הפסטיבל פועל כעמותה עצמאית, לפי השכל הישר ולפי היושר הפנימי" .

אווירה אלטרנטיבית

בטקס הפתיחה הוקרן בהקרנת בכורה הסרט "חיפושית", המשתתף בתחרות הסרטים הישראלים. הסרט, בבימויו של ישי אוריין, מגולל את עלילותיו של בעלים של כלי רכב ישן ומקרטע מסוג חיפושית (אוריין עצמו) המתקשה להפרד מהאוטו, למורת רוחה של אשתו ההרה. בהתחלה הוא מנסה להרכיב לעצמו את הסיפור ההיסטורי של החיפושית ויוצא לחפש אחר הבעלים הקודמים שלה, תוך שימוש בתירוץ: "אני בטח לא המשוגע היחיד". הוא מאתר את הבעלים ונפגש איתם לצורך החלפת חוויות ואנקדוטות הקשורות במכונית. הסיפורים הללו רק מחזקים את האובססיה שאוריין מפתח כלפי החיפושית, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות של אשתו אלירז למכור אותה ולקנות רכב בטיחותי ומתפקד יותר לקראת הולדת תינוקם המשותף, הוא מחליט דווקא להשאיר את המכונית ואף לשפצה כליל. לשם כך, כמה שבועות לפני תאריך הלידה המיועד הוא אורז תיק ויוצא עם החיפושית למסע הרפתקאות בירדן, במטרה לשפץ אותה במהירות ובזול. אלירז ההרה נשארת כמובן לבדה בארץ.

הסרט בהחלט מתאים לאווירה האלטרנטיבית של הטקס כולו. מדובר בשבעים דקות של הנאה מסיפור אישי מעניין שמסופר בדרך קומית ונינוחה, דמויות צבעוניות ומגוונות המדהימות באנושיותם, על יתרונותיה וחסרונותיה, וכמובן תוספת נפלאה של אלמנטים ויזואליים וקוליים כמו פס קול משעשע ומרגש ושוטים מקסימים שמפיחים חיים גם בנופים מדבריים שוממים. מעשיו של גיבור הסרט נראים לאדם השפוי (ובעיקר לנשים שבינינו) לא הגיוניים בעליל, מעצבנים וחצופים שאין כדוגמתם, בכל זאת לא כל אחד היה עוזב את אשתו ההרה רגע לפני הלידה כדי להציל את מכוניתו האהובה, מיוחדת וקלאסית ככל תהיה. עם זאת, בזכות האופן היצירתי והמקורי בו הסרט מועבר, מצאתי את עצמי משועשעת ואפילו מחבבת את הגיבור ההזוי.

העובדה כי דווקא סרט זה נבחר להיות יריית הפתיחה של הפסטיבל, מוכיחה יותר מכל את השינוי המשמעותי שחל בקולנוע הדוקומנטרי, במיוחד בנושאים אליו הוא מתייחס. אם בעבר הרוב המכריע של הסרטים בפסטיבל עסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמלחמות הקיום והזהות היומיומיות של אנשים, כיום, במציאות המלחמתית והכאוטית בה אנו חיים, אובדן האופטימיות לגבי השיפור במצב והרצון לטיפת נחת ואסקפיזם, נראה כי יש מגמה חדשה של סרטים אישיים יותר, יומיומיים יותר ורציניים פחות. או כפי שצור הגדירה זאת בנאומה, "גם היוצרים פונים יותר פנימה".

אז למי שמחפש טיפת נחת או לפחות דרך קצת אחרת להעביר את הזמן, פסטיבל "דוקאביב" יימשך עד 12 באפריל בסינמטק תל אביב.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חבל שלא ידענו
התל-אביבית 14.04.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©