הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך יודעים שבא אביב
 
אם הרגשתם משהו נעים באוויר, זו לא הבריזה אלא שלושה אלבומים חדשים של R.E.M, Supergrass ו-Counting Crows, שאחרי כל מיני התנסויות מוסיקליות חוזרים למה שהם עושים הכי טוב
מאת עידן בלאו | 10.04.2008
 
קצר אבל עובד. R.E.M
 
איך יודעים שבא אביב?
מקשיבים סביב סביב,
אם שומעים צליל מוכר ומלהיב,
ואת הווליום מעלים כדי להקשיב,
אז יודעים שבא אביב!


קצת שיבשתי את השיר של דתיה בן-דור, אבל זה רק כדי להעביר את התחושה האביבית ששורה עלי בימים האחרונים. הסיבה לכך היא לא רק בגלל שהכל ירוק מסביב וזה מאוד מגניב אלא בעיקר כי האביב הביא איתו כמה אלבומים חדשים של להקות שנראה היה שהן מאבדות רלוונטיות בשנים האחרונות, ובחודש האחרון הן חזרו ובגדול. מדובר באלבומים החדשים שיצאו ללהקות שהיו בשיאן בשנות ה-90 ובשנים האחרונות נראה כי הן הלכו והתרחקו מהסאונד המקורי שלהן: Supergrass, R.E.M ו-Counting Crows. כל אחת מהן הלכה והתבגרה עם השנים, וכבר שכחנו שפעם יכולנו להנות מאלבום פופ טוב משופע בגיטרות מתוצרת R.E.M או מבריט-פופ אנרגטי ומלא ברוח נעורים שכל כך אפיין את חברי Supergrass בתחילת דרכם. 

שנת 2008 מסתמנת עד כה כשנה ברוכה באלבומים חדשים, ויותר מזה, היא הביאה עימה מפנה במגמת ההתבגרות הטבעית, שלא תמיד היא מבורכת ובחודש אחד, לא רק שיצאו האלבומים של הלהקות האלו אלא שבכל אחד ניכרת החזרה לסאונד הראשוני שבזכותו הן התפרסמו וזכו לתשומת ליבם של כל כך הרבה חובבי מוסיקה ברחבי העולם.

R.E.M- Accelerate

כאשר מאזינים ל-Accelerate קשה להאמין שמדובר באלבום האולפן ה-14(!!!) של להקה שקיימת כמעט 30 שנה. האלבום החדש של הלהקה האמריקאית הותיקה מסמן מפנה מרענן, ויוצא לאחר שלושה אלבומים רגועים יחסית, שהופקו בצל קשיים שונים ותהפוכות בהרכב בעשור האחרון.

בדרך כלל אני מתאכזב מאלבומים קצרים, והחדש של R.E.M נופל בקלות רבה להגדרה של אלבום קצר (פחות מ-35 דקות), אבל הדבר שיותר חשוב מאורכו הוא החיבור המוסיקלי בין הרצועות המרכיבות אותו, וכאן אפשר לסמן וי ענק, להפעיל את המערכת ולהנות מ-11 שירים שמחזירים את המאזין לשנים היפות של R.E.M, שנים בהן המוסיקה שלהם הייתה פופ גיטרות מלא אנרגיה ואמירה.

באלבום החדש הלהקה חוזרת לדייק, מייקל סטייפ נשמע חד וממוקד כמו בתקופה שהלהקה הייתה בשיא פעילותה והעיבודים המוסיקלים לשירים משרתים את הליריקה. בין השירים היותר בולטים באלבום ראויים לציון Man-Sized Wreath, שיר רוק עשוי טוב עם פזמון קליט ומדבק, שמדרבן את המאזין לצאת מהבית ולהיאבק על מה שחשוב לו, Hollow Man הדכאוני במקצת, שיר קצר ויפה על אדם חסר ביטחון שמבקש את תמיכת אהובתו, ו-I'm Gonna DJ המעולה, שנחשף כבר באלבום ההופעה שיצא לפני כמה חודשים, ומטיף למיצוי ההנאה שבחיים, עקב הידיעה שהם סופיים ויכולים להסתיים בכל רגע נתון. 
 
Supergrass- Diamond Hoo Ha

האלבום החדש של Supergrass הוא הקצבי ביותר מאז שהוציאו את אלבומם הראשון I Should Coco עם הלהיט Alright המגניב והילדותי. סיפור הוצאת האלבום החדש של הלהקה הבריטית הוא מעניין ומוזר במיוחד. במהלך 2007, בסיסט הלהקה מיק קווין שבר שתי חוליות בגבו ואת עקב רגלו לאחר שהלך בשנתו אל מחוץ לחלון חדרו, ונפל מן הקומה הראשונה בביתו. בעקבות הפציעה נאלצה הלהקה להשהות את עבודתה על אלבום האולפן השישי שלה.

חברי הלהקה הנותרים - הסולן גאז קומבס והמתופף דני גופי, החלו להופיע במועדונים קטנים. לצורך כך הם המציאו לעצמם שמות בדויים, כאשר גאז קרא לעצמו Duke Diamond ודני קרא לעצמו Rendy Hoo Ha והם הזדהו כצמד מוסיקלי בשם- Diamond Hoo Ha Man. במהלך ההופעות הם ביצעו קאברים לשירים של אמנים מוכרים, אך גם יצרו חלק מהחומרים לאלבום החדש.

ב-Diamond Hoo Ha, הלהקה זונחת את ההתבגרות והגיטרות האקוסטיות ששלטו בשלושת האלבומים הקודמים לטובת פופ גיטרות שמח וקצבי, משופע בסינתיסייזרים שמוסיפים לסאונד הכיפי והצבעוני שנוצר. למרות ש-Supergrass יצרו אלבום מלא רוח נעורים, נראה כי הם מעט נסחפו עם החזרה לנעורים, וזה השליך על רמת הטקסטים באלבום שברובם די בסיסיים, וקשה להתייחס אליהם ברצינות או להתעכב עליהם יתר על המידה.  

Counting Crows- Saturday Nights & Sunday Mornings

להקת Counting Crows עברה דרך ארוכה מאז הלהיט השחוק שפרסם אותה באמצע שנות ה-90, Mr. Jones. האלבום החדש הוא החמישי שהיא מוציאה. הסגנון המוסיקלי שאפיין אותה לאורך השנים נע בין רוק רך ואקוסטי לפופ/רוק רועש, כאשר הלחנים שעליהם מופקד מנהיג וסולן הלהקה, אדם דוריץ, יוצרים לרוב אווירה מלנכולית ומהורהרת.

האלבום החדש הוא אלבום קונספט המתחלק לשני חלקים. חלקו הראשון נקרא Saturday Nights, מכיוון שבסופי השבוע אנחנו יוצאים למועדונים ולפאבים ומרשים לעצמנו להתפרק ולהשתכר. חלק זה הוא הרועש של האלבום, שבא להעביר את תחושת אובדן השליטה והחטא. בחלקו השני של האלבום, Sunday Mornings, אנחנו קמים בבוקר, לעיתים קרובות עם הנגאובר, ומנסים להזכר מה עשינו אתמול, ויותר מזה, למה עשינו את מה שעשינו. חלק זה הוא השקט יותר ומייצג את ההתפכחות, החרטה וההבנה שלנו את עצמנו ואת העולם בצורה טובה ושלמה יותר.

אין ספק שמדובר באלבום מורכב יותר מן החדשים של R.E.M ו-Supergrass ועל מנת להתחבר לאלבום בשלמותו נדרשות כמה האזנות, אך זה בהחלט משתלם. כל האזנה נוספת מאפשרת הבנה גדולה יותר של השירים והטקסטים האמוציונלים שאדם דוריץ כתב, ואנו מגלים שמעבר למימד הרעיוני המקשר את כלל השירים באלבום, הם עוסקים למעשה בריקנות ובחיפוש אמיתי אחר משמעות בעולם. 
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
6 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. איזה כיף שבא אביב...............
פיתי 13.04.2008
 
 
2. לעידן
דיקלה 14.04.2008
 
 
3. איך יודעים שבא אביב?
אמאר 14.04.2008
 
 
4. שיבוא כבר האביב
ברדוגו בטירוף 15.04.2008
 
 
5. ...
עמית 22.04.2008
 
 
6. איזו כתבה !!!!!!!!!
חני 01.05.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©