הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ספייס ג'אם
 
אי אפשר לתאר את חווית הנוכחות בהופעה חיה של "אוזריק טנטקלס". גיל מטוס ניסה בכל זאת והסתבך
מאת גיל מטוס | 10.04.2008
 

כל ניסיון לתאר את ההופעה של "אוזריק טנטקלס" יגיע למלכוד בלתי נמנע. אפשר לומר שהמקום נראה מצוין. שלושה מסכי ענק שהקרינו פרקטלים פסיכדלים, תפאורה ותאורה מושקעות וסאונד מצוין. אפשר לומר שהיו אנרגיות טובות או להשתמש בתיאור הנוראי שלא ברור מהיכן הוא הגיע: "היו שם אנשים יפים". למכוערים פשוט נגמרו הכרטיסים. דרך אגב, אנשים שנוהגים להשתמש בתיאור הזה יסבירו לכם ברצינות יתרה שהכוונה ב"יפים" היא לאנשים "טובים". בעידן בו יופי הוא ערך עליון, אבולוציה לשונית מסוג זה לא מפתיעה. אני עדיין מעדיף לומר שפשוט היו שם אנשים טובים או בעברית יפה יותר -  היו כוסיות.

בכל מקרה, המלכוד הגיע ברגע ש"אוזריקס" עלו לבמה. קל מאוד ליפול לטרחנות בניסיון לתאר הופעה מסוג זה, אך גם הטקטיקה בה אני נוקט כעת, של "אי אפשר לתאר חוויה כזו" כבר מאוסה ובצדק. מכאן, שאולי צריך לפעול בטקטיקה של הפוך על הפוך. לטעון שאי אפשר לתאר את החוויה, אך לתאר אותה בכל זאת, מתוך ניסיון לצייר אותה לאלו שלא נכחו, ואז לחזק את הטיעון הראשון. זה כבר נשמע טוב יותר.

מיקרוקוסמוס של מסיבת טבע בהודו. "אוזריק טנטקלס" בפעולה
 

יום שישי בחצות, שזה רשמית כבר יום שבת, מועדון הקומפורט בתל אביב נראה כמו מיקרוקוסמוס של מסיבת טבע בהודו. בגדים וסחבות בשלל צבעים וגוונים, תפאורה פסיכדלית וכמות ראסטות שמספיקה בשביל לקשור צי של אוניות קרב לרציף. להקת "אודרדק" פתחו את הלילה הארוך והפגינו ג'אם מרשים ביותר של פסיכדליה, פרוגרסיב וספייס-רוק משובחים. אפשר היה להרגיש את ההשפעות של הרכבים כמו: Camel, Gong  וכמובן של "אוזריקס". "אודרדק" אלתרו בנינוחות, החליקו בחופשיות בין ז'אנרים ובהחלט העצימו את החוויה של האירוע.

אחריהם עלו לבמה צמד לפטופיסטים בשם "שולמן", יחד עם להקה שניגנה בכלים אמיתיים, שהציעו התבוננות קצת אחרת, והביאו את הפסיכדליה דרך הדאב. למרות ש"שולמן" הפגינו מקצועיות בתחום, הייתה תחושה שהאנרגיות קצת ירדו, ושהמוסיקה לא הצליחה להתרומם או לא תאמה לאווירה של האירוע.

במקביל, ניתן היה להבחין בטיפוס די מוזר שהסתובב בקהל וגרם לרבים לתהות לגבי הקשר שלו למקום. נתעלם מהעובדה שבמונחים של קוד לבוש תלשו אותו מאיזה דאנס בר טיפוסי מזוויע בהרצליה פיתוח, ונתרכז בריקוד המוחצן שלו עם בת זוגו. לראות זוג מאוהב זה אכן מראה מלבב, גם לראות אנשים שרוקדים ונכנסים לתוך המוסיקה בצורה אבסולוטית עושה חם בלב. אך כשהריקוד הופך לצעקה של תשומת לב מוקצנת מדי, שלא תואמת את סגנון המוסיקה, זה השלב שתופסים מרחק מהאזור. מישהו היה צריך לומר לבחור הזה שאנחנו לא נמצאים במסיבת GRIND של M.T.V ושהשופטים של "נולד לרקוד" ו"גריז" ישנים בשעה כזו. בכל מקרה מישהו מהקהל היה צריך לעשות את הצעד הזה למען כל מי שעמד מסביבם וספג מרפקים, וזו הייתה הבחורה שבאה איתי שאמרה לו בעדינות - "תרגיע"! זה עבד יופי, ומיד לאחר מכן פשוט עברנו לצד השני.

"אוזריקס" בדרכם לעלות על הבמה, וכמובן שהלחץ בקדמת הבמה גובר, אנשים באים והולכים מכל כיוון, דוחפים ודורכים זה על זה. לא משהו חריג, רק סימפטום של תחילת הופעה שבדרך כלל בשיר השני-שלישי מגיע לכדי איזון בו רוב האנשים מקבלים בהבנה את מיקומם ביחס לבמה. "אוזריקס" עולים, והחיוך של ברנדי ווין שבהופעה הזו לא נגעה בבס אלא רק בסינתיסייזר, כבר מסגיר הכל. היא מצהירה בחיוך רחב שהם כבר מסטולים. יחד איתה עולה בעלה אד ווין, מייסד ההרכב והמוסיקאי המוכשר ביותר שמנגן בו, המתופף מרב פפלר שהוא מכונת תופים אנושית והבסיסט.

התודעה נמצאת במקום רחוק

יש שלוש דרכים עיקריות להנות מהופעה של "אוזריקס". הראשונה והפשוטה ביותר היא להתעלם כמעט לגמרי מנוכחותם על הבמה ולשקוע בתוך המוסיקה, מתוך ניסיון ללכוד את מכלול הצלילים. דרך שנייה היא להתבונן באד ווין ולהתרשם מהשליטה בסינתיסייזר, מטכניקת הנגינה בגיטרה החשמלית ובמיוחד בגיטרה האקוסטית. השלישית והמשעשעת ביותר לצפות ב"אוזריקס", היא לבהות בהבעות הפנים המוקצנות והחמודות של ברנדי ווין, שמשתנות כל מאית שנייה ויכולות לשבור כל טיפוס אדיש.

החלק הראשון של המופע כלל קטעים מפורסמים כמו Rhino, Jurassic, Erpland וג'אם של סינתיסייזרים. נראה כי בקדמת הבמה ישנה קבוצה שלמה שבחרה לצפות בהופעה בדרך השלישית ובצדק. אי אפשר להתעלם מהבעות הפנים הקורנות ומלאות האנרגיה של ברנדי, הפרצופים המצחיקים ובעיקר המבטים שמכוונים לאד ולקהל, מבטים מהסוג של: "אני לא בטוחה שאני מנגנת את מה שאני אמורה לנגן ויש מצב טוב שהתבלבלתי". אבל זה ממש לא משנה, עם חיוך כזה הכל נשמע טוב.

אחרי החלק הראשון שהסתיים ב-Erpland הלהקה יצאה להפסקה קצרה וחזרה לחלק השני שנפתח בג'אם אקוסטי ארוך שהצריך מעבר לזווית השנייה. אד ווין הפגין טכניקת אלתור מרשימה בגיטרה האקוסטית שנשמעה מעולה. הלהקה המשיכה עם השירים Snakepit, Sunscape, Throbee ועוד ג'אם מטורף. ב-Tidal Convergence שבא אחריו ווין ניסר על הגיטרה בקטע שחושף את הצד היותר פרוגרסיבי של ההרכב, ומשם סיימו עם Kick Muck שהביא את הקהל לשיא.

לאחר נוהל הצעקות ומחיאות הכפים חזרו "אוזריקס" להדרן עם Sploosh, שסחט את הכוחות האחרונים שהיו למי שעוד נשארה חלקה יבשה כלשהי על חולצתו. השעה שש בבוקר, כל החלקים בגוף כואבים, הבטן יכולה להעיר את התרנגולים מרוב קרקורים לאוכל, התודעה נמצאת במקום רחוק וצריך להתמודד עם החלטות גורליות כמו: באיזה כיוון לעזאזל נמצאת המכונית.

"אוזריקס" עשו את זה שוב, בפעם השלישית. נתנו לנו את כל מה שיש להם וקיבלו מאיתנו את החום והאהבה שרק קהל ישראלי שנהנה יודע לתת. עכשיו הגיע הזמן לחזק את הטיעון הראשון מתחילת הטור: "אוזריקס" היא להקה של הופעות, וכל ניסיון לתאר את מה שקרה שם נידון לכישלון, בערך כמו זה. גם מי שיאזין לכל הקטעים שמוזכרים בכתבה בפול ווליום במצב של שיבוש תודעתי, לא יבין במה מדובר. לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים שהרכב עם שם מאוד מוזר מגיע לארץ, תעשו לעצמכם טובה ותהיו שם!

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©