הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להריח את הפרחים, עכשיו
 
לא בכל יום אנו שמחים על שום היותנו אזרחי מדינת ישראל, אבל אם נבחר לעצור ולהתבונן סביב נבחין שהמציאות טובה משנדמה לנו
מאת ירון קלנר | 07.05.2008
 

מסתכלים ומתמלאים בשביעות רצון
תצלום: SXC
מדינת ישראל משופעת בבעיות שבוודאי מספיקות לגרום לציניקנים לצקצק בלשונם ולטעון שרע כאן, ושלא בשביל זה הקימו פה מדינה. אלימות במשפחה, קשישים וילדים מתחת לקו העוני, בנייה לא חוקית, פליטים מדארפור - זה ההווה הקשה שלנו.

אפשר לטעון כי גם העתיד פה לא ברור. ישנם כמה ארגוני טרור, שממטירים קסאמים על צפון מערב הנגב ולא נראה שהם מתכוונים להפסיק, המו"מ עם אבו מאזן לא ממש מבטיח ואיראן הופכת יותר ויותר מאיימת. נראה שהבעיות במדינתנו הן עניין שיגרתי שלא השתנה בהרבה במרוצת השנים, הרי פדאיון וחבריהם תמיד היו כאן. עם זאת, באמצעות טכנולוגיית כלי הנשק המשתפרת שלהם והטכנולוגיה התקשורתית שלנו, שמאפשרת לפרשנים לאיים עלינו באפוקליפסה השכם והערב, נדמה שהצרות של היום גדולות יותר.

בשנת השישים למדינת ישראל או בכל שנה אחרת בעצם, אפשר רגע לעצור ולהרהר במה שקורה פה. לרוב אזרחי ישראל עסוקים בצרות המקיפות אותם. מעטות הפעמים בשנה בהן רואים את הדברים בפרופורציות אחרות. לעיתים רחוקות מסתכלים סביב ומתמלאים בשביעות רצון לנוכח העברית המעטרת את שמות החנויות (או לפחות את רובן) או בגלל המוצרים המקומיים. ברגעים כאלה ניתן להיזכר בהישגים שישראלים הגיעו אליהם ואז הכל נראה אחרת ואולי גם פחות מובן מאליו.

כשהימים המשמחים הללו חולפים, באופן טבעי הפרופורציות שוב משתנות, והצפירות של הנהגים בכביש חוזרות למימדים המעצבנים והרגילים. זה טוב ונורמאלי שאין השתאות בלתי נגמרת על עצם הקיום של כאן ועכשיו, במדינה שמוגדרת כדמוקרטית ויהודית. אם אזרחי ישראל היו מסתכלים סביבם בשביעות רצון כל הזמן, דבר לא היה משתנה, למדינה לא היו שאיפות להתקדם וייתכן שלא הייתה ממשיכה להתקיים.

מעוררת השתאות

ובכל זאת, רגע אחד בשנת תשס"ח היה מרומם נפש ביותר והוא ביקורה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, בישראל, אשר לווה בסערה עקב ההחלטה לנאום בגרמנית בכנסת. גם אם חבר הכנסת אריה אלדד וחבריו, שהחרימו את הנאום, מקוממים בהתנהגותם, הרי העובדה שזכותם לעשות זאת היא המעוררת השתאות. ביקורה של מרקל היה יום חג למדינת ישראל.

יום חג בו קבעה ועדה של הפרלמנט הישראלי, המייצג את המדינה היהודית, שמרקל תוכל לנאום בשפתה. כך הדגימה ישראל, הלכה למעשה, את הביטוי "משואה לתקומה". מהשואה שהמיטו הנאצים, כך קמו היהודים והחליטו בימינו אנו בעבור שליטת גרמניה.
בשבוע הזה שבו עוברים יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, טמון הסיפור של ביקורה של מרקל. מהאסון הנורא, דרך לחימה בלתי פוסקת וקורבנות רבים, עד נאום בכנסת שכל כולו עדות לעצמאות ישראל.

הציניקנים והמצקצקים עושים מלאכה חשובה מאין כמוה. התבוננות ביקורתית וספקנית היא המפתח, למרות זאת, כמאמר הקלישאה, לפעמים צריך לעצור ולהריח את הפרחים. גם אם הם לא מריחים כל כך טוב או לא כל כך יפים, הם עדיין קיימים, וזה, בפרופורציות מסוימות, כבר הישג גדול.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. משואה לתקומה
שומר הסף 13.05.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©