הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
על גג העולם
 
נסיעה של 76 שעות באוטובוס הקסמים הארגנטינאי נראתה טוב מכדי להיות אמיתית. מבואנוס איירס לסלבדור, הכול בשביל קרנבל אחד. פרויקט
מאת אדוה יוחנן | 09.05.2008
 

היינו שמונה חבר'ה שהתקבצו יחד תוך כדי הנסיעה הארוכה. לכולנו הייתה  מטרה אחת ברורה - להגיע בזמן לקרנבל. המסע התחיל בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. קיבלנו אוטובוס חמישה כוכבים. שתי קומות, כורסאות במקום כסאות, מלצר, סרטים ואפילו שמפניה לכל דורש. נסענו כמה מאות קילומטרים באוטובוס הקסמים, התגבשנו כקבוצה והרגשנו ש- 76 שעות נסיעה באוטובוס קטנות עלינו. בדרך כלל כולם מגיעים לברזיל כמה שבועות לפני תחילת הקרנבל, כדי לתפוס מקומות לינה במחיר סביר. אנחנו, כל השמינייה, בחרנו לטייל בארגנטינה עד הדקה ה- 90,  אך מראש ביקשנו מכמה חברים, שהגיעו לסלבדור מבעוד מועד, לדאוג לנו.

העצירה הארוכה היחידה הייתה בסאו פאולו, המרכז הכלכלי והתרבותי של ברזיל. הנהג הודיע שכאן מחליפים אוטובוס, והפרצופים שלנו הראו כמה היינו מאוכזבים למשמע הדברים. קיבלנו משהו מקרטע, כזה שאוטובוס של אגד נראה כמו חלום רטוב לידו. המקומיים התחילו לעלות ואנחנו כבר התגעגענו לאוטובוס הקודם. זיו, המנהיג הקבוצתי, התריע בפנינו מפני גניבות, והורה לנו לצאת מהאדישות שמאפיינת את המטיילים בדרום אמריקה. שעת לילה מאוחרת, נשארו עוד 22 שעות להגיע ליעד, כבר קשרנו את התיקים זה לזה (ככה יותר קשה לגנוב) שמנו את הכסף עלינו, וחיכינו בקוצר רוח לסיומו של המסע. בבוקר התעוררנו באותה תנוחה שבה נרדמנו, ריח של אלכוהול היה באוויר. מבט חטוף לאחור הראה לנו שמבחינת הברזילאים הקרנבל כבר התחיל.

היינו כל כך לא מאופסים, לא קלטנו שהכול כבר התחיל. הקרנבל
 

"סלבדור"! הכריז הנהג. "יש הגענו" פלטתי אנחת רווחה. סוף סוף לא אצטרך לסבול את ריח הצחנה שהיה באוטובוס ולא את הברזילאי שישב לידי והתעקש, אולי בגלל צבע עורי הכהה, לדבר איתי בפורטוגזית למרות שהמילים היחידות שידעתי להגיד הן "Todo bem" (הכול בסדר). יצאנו מהתחנה וביקשנו מנהג המונית שייקח אותנו ליעדנו. היינו כל כך לא מאופסים, לא קלטנו שהקרנבל כבר התחיל, והמשכנו לחשוב שיש לנו עוד יום להתארגן. לנהג הייתה בעיה לעצור בכתובת המדויקת מכיוון שהדירה הייתה סמוכה לאזור הקרנבל. נאלצנו ללכת עם הציוד על הגב בין המון החוגגים, מחזיקים ידיים כדי שלא נלך לאיבוד והולכים בטור בכדי להגן זה על זה מפני כייסים. למרות שהגענו מותשים לדירה, החלטנו לא לוותר, יצאנו שלוש בנות ובן אחד לכיוון החגיגות. שאר החבר'ה כבר נרדמו.

כמה מטרים משם התחלנו להבין עם מי יש לנו עסק, כאשר ברזילאי רחב מימדים תפס אותי ביד והתחיל לרקוד איתי. שאר הגברים הברזילאים שהיו בסביבה לא נותרו אדישים למראה שתי התיירות הנותרות. סבלנו, אבל הבן שהיה איתנו סבל עוד יותר בניסיון לחלץ אותנו ולהשיב את העניינים לסדרם. כל הלילה נאלצנו ללכת בין ההמון, בלי להסתכל ימינה או שמאלה, כשמדי פעם אנו שומעים ברקע שיכורים מכים זה את זה. מיותר לציין שהמשטרה המקומית נותרה חסרת אונים, וסדר לא ממש היה שם. הבנו שכשלנו בניסיון להראות לברזילאים שאנחנו רק נראות חלשות כשלמעשה עשינו צבא. מאותו רגע החלטנו שכל בת מסתובבת עם בן אחד לפחות לידה ועם מינימום כסף עליה.

שיכרון חושים

התחלנו ליהנות מהאווירה. כל ערב נפגשנו לשחק קלפים על טהרת האלכוהול, וכשיצאנו מהבית כבר חיכו בחוץ משאיות עמוסות רקדנים וזמרים, לבושים בתלבושות ססגוניות, שהחלו לנסוע בשיירה. בין המשאיות אלפי רוקדים, חלקם בתלבושות ואיפור גוף האופייני לצבעוניות הברזילאית ולימי הקרנבל, וחלקם בתלבושת מינימליסטית שלא משאירה מקום לדמיון.

יום עשירי בסלבדור. כמו בכל יום קמנו בצהריים, אכלנו ארוחת בוקר, הלכנו לים ויותר מאוחר הלכנו גם להתכתב באינטרנט, כהרגלם של הישראלים המצ'טטים עם כל העולם ובקולי קולות. המרחק מהבית עושה את שלו. לאחר שיעור ריקודים ברזילאיים, התאספנו כל החבר'ה כדי לצאת לערב האחרון של הקרנבל. התרגשנו, שמחנו, התגעגענו וכבר ממש רצינו לספר לכולם איזה כיף היה. יש לישראלים נטייה לספר רק את הדברים הטובים שעוברים עליהם. היה חום אימים, וכיאה למזג אוויר טרופי גם ירד גשם לפרקים, אבל רקדנו עד שארית כוחותינו. הברזילאים יודעים לעשות שמח והם סוחפים אחריהם את כולם.

במהלך ימי הקרנבל למדנו כמה כללי זהירות חשובים: חובה ללכת בזוגות לכל מקום, את רוב הכסף רצוי להשאיר בדירה (לקחת עד 20 ריאל) ובנות- הברזילאים יכבדו אתכן יותר אם הם יראו אתכן צמודות לגבר. למה סלבדור? כי שם נמצאת המסיבה האמיתית, עשרה ימים של שכרון חושים. ובחמש בבוקר, בזריחה, אחרי שרוקדים לילה שלם בטירוף ברזילאי, חובה לעלות ולהעיף מבט מלמעלה על סלבדור, תראו את השקט שאחרי הסערה ותרגישו על גג העולם.

עוד טורים בפרויקט חמש דקות מנתב"ג

בואי נימלט
ויה דלורזה

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. ריח?
Roi Friedman 13.05.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©